מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נח

שם ה"י האיך חיוב כו' כ' הכ"מ גרסינן בגמ' כו' ואפילו לרבנו כו' והענין מגומגם דלדרך רבנו שמואל לשטתו דס"ל חובת מנא ולר"נ אפילו עשאו ללבוש פטור וכל שלובשו סובר רבנו דהזמנ' לתכריכין אינה פוטרתו. שם הי"א גנאי גדול כו' עמ"ש פ"ד מה' תפלה הי"א. הלכות ברכות פרק א

ה"ב ואפילו נתכוון לאכול לאפוקי מטעמת ומש"ר ומטעמת ער"מ ובבתי כהונה בית ועד האריך בביאור הכ"מ ומסיק מטעמת אפילו בולעת א"צ ברכה ועפ"א מה' תענית הי"ד ומגיה בלשון הכ"מ ממילא דרביעי' לא בעי ברכה ע"ש

שם ה"ו וכל הברכות עמ"ש פ"א מה' ק"ש ה"ז וע"ל ה"ה בכ"מ. והנכון דכל שמשנה המטבע ואין שינוי ענין רק שינוי נוסח יצא משא"כ שינוי מטבע שמשנ' הענין לא יצא ומש"רל ה"ה אינו אלא טועה ר"ל ולא יצא כמ"ש פ"א מהק"ש ה"ז ופ"י מה' תפלה ה"ב

שם הי"ב רבים כו' ובהשגות וכ"מ ולח"מ ונ"ל בפשט הסוגיא לדרך רבנו בתשובתו לחכמי לוניל. דיסוד מוסד הוא דבדבר חשוב מסתבר טפי שכל אחד יברך לעצמו (דדוחק לומר דל"ב סובר בהפך דאדרבה בדבר חשוב מהני הסיבה דסגי שאחד יברך לכל דהאיך פליגי ל"ק ול"ב בסברות הפוכות) ובפירות ושאר משקין לכ"ע אפילו לא הסבו רצו מברך א' לכלן. אלא דלל"ק ס"ל לרב דמתני' דוקא נקיט פת דחשוב טובא הוא דצריך הסיבה דאז אם רצה יוצא בברכת חברו בעניית אמן (ואם רצה כ"א מברך לעצמו) ואי ליכא הסבה אין יוצא בברכת חברו בפת מה שא"כ ביין אע"ג דחשוב קצת א"צ הסבה אלא אפילו לא הסבו יוצא בעניית אמן והיינו דקאמר הש"ס דלל"ק קשיא רישא דודאי סיפא דא' מברך לכלן רשות דהסבה דיין לא עדיף מהסבה דפת שאם רצו מברך כ"א לעצמו אלא דסיפא אתי לגלויי על רישא דחייב כ"א לברך לעצמו בלא הסבה דיין נמי חשוב קצת וצריך הסבה לצאת בעניית אמן. ומשני דשאני הכא באורחין דדעתייהו למעקר סובר רב דאפילו בפירות חייב כ"א לברך לעצמו כשלא הסבו אלא בסתם סובר רב דרק פת צריך הסבה מה שא"כ יין דינו כפירות דאפילו לא הסבו אם רצו יוצא בעניית אמן ולל"ב דנקיט מהני הסיבה (מדלא נקיט בעי הסבה) משמ' דבפת עושה הסבה פעולה שנעשו כאיש א' כיון שנתחייבו בזימון ואין רשאי להוסיף בברכות שלא לצורך ודוקא אחד מברך לכלן ואם לא הסבו בפת להפך דדוקא כ"א מברך לעצמו דפת חשוב וקובע ברכה לעצמו משא"כ ביין אע"ג דחשיב קצת דינו כפירות דההסבה לא מהני בהו ובין הסבו ובין לא הסבו אם רצו כ"א מברך לעצמו ואם רצו א' מברך לכלן עיין בתוס' ברכות דמ"ב ע"א ד"ה הסבו כעין סברא זו ובהכי ניחא הערת הלח"מ דאע"ג דודאי פת חשוב טפי מיין מ"מ בהסבו בפת אין רשאי כ"א לברך לעצמו וביין אם רצו כ"א מברך לעצמו דהטעם דלא שייך הסבו ביין וה"ל כאלו לא הסבו (ומש"ר בתשובתו לחכמי לוניל דהנהו תרי לישני חד טעמא אית להו ואין לשם חילוק אלא בשינוי המימרא בלבד. ר"ל דלענין יין אין חילוק בין ל"ק ול"ב דלכ"ע דינו כפירות דבין הסבו או לא רצו א' מברך לכלן רצו כ"א מברך לעצמו משא"כ לענין פת ודאי יש חילוק אם הסבו דלל"ק אם רצו א' מברך לכלן ולל"ב מהני הסיבה בפת דדוקא א' מברך לכלן כמ"ש) והיינו דקאמר הש"ס דלל"ב קשיא סיפא דודאי רישא דכ"א מברך לעצמו בלא הסבו מתפרש שאם רצו ולק"מ אלא דרישא לגלויי אסיפא דבהסבו דוקא א' מברך לכלן וכר' יוחנן דהסבו מהני ביין וקשה לרב. ומשני מיגו דמהני הסיבה לפת נעשו כאיש א' אף ליין שצריך דוקא שאחד יברך לכלן (דבהכי נתיישב מה שקשה טובא בלשון תשובת רבנו לחכמי לוניל) ולשון רבנו ובירך א' מהן וענו כלן אמן משמע לכאורה כל"ק דאע"ג שהאב הרשות בידו לברך לעצמו ולפ"ז לא בא רבנו בתשובתו אלא לסתור פירוש שלהם דיציבא בארעא. ואפשר דפסק רבנו כל"ב דלכתחלה דוקא יענו אמן אלא ה"ק דכל שלא ענו אמן חייב לברך לעצמו ותו לא מידי

שם הי"ח ולמה לא יענה כו' עיין בהשגות וז"ל התוספתא פ' בתרא דמגילה הפורס על שמע והמברך על הפירות ועל המצות ה"ז לא יענה אחרי עצמו אמן אם ענה ה"ז דרך בורות ע"כ והנה רבנו לשטתו דמפרש פריסת שמע ב' ברכות ראשונות דק"ש (ודלא כהראב"ד דמפרש ברכת יוצר גרידא עפ"ח מה' תפלה ה"ה) ניחא דקמ"ל דאע"ג דברכה שנייה (שהיא אהבת עולם כרבנן ולא אהבה רבה כר' יוסי כמש"ר פ"א מה' ק"ש ה"ו) סמוכה לראשונה מ"מ לא יענה אחריה אמן וזהו שכ"ר לעיל הי"ז ולמה לא יענה אמן אחרי אהבת עולם ר"ל של פריס' שמע דהוא הולך ומבאר התוספתא ונתן טעם לפי שהוא סוף ברכות ראשונות ולא חשיב סיום. וכן מה שסיימה התוספתא והמברך על הפירות ועל המצות ר"ל על ברכה אחרונה של פירות וה"ה במצות כגון ברכה אחרונה דמגילה דסד"א דברכה אחרונה חשוב סמוכה לברכה ראשונה. ומש"ר הי"ז כגון ברכות שמברכין לפני מגילה ונ"ח דוקא נקיט לשון רבים דסד"א דזמן חשוב ברכה הסמוכה לחברתה משא"כ בברכה ראשונה דסוכה ולולב בשאר הימים דליכא זמן אין סברא לענות אמן ובזה תבין דלדרך הראב"ד דפורס שמע היינו יוצר אור גרידא