מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נז

וכריכה סובר רבנו דודאי אפילו אליבא דרבנן בעינן שיהיו הגרדומין כשיעור עניבה דכיון שאין לגדיל קיום ע"י פתיל תכלת צריך שיענבם לקיום ע"ד הא דבגמרא מנחות דל"ת ע"ב אמר רבה ש"מ צריך לקשור כו' דאי ס"ד לא צריך כו' כיון דאשתרי לי' עילאי אשתרי ליה כלה (והא דבעי הש"ס אי כדי לעונבן לכלהו בהדדי כו' ואת"ל כל חד לחודא באלימא דלא מיענב כו' הכל בנשתייר גדיל ע"י פתיל תכלת ואליבא דר' דמעכבין זא"ז כמ"ש אבל לרבנן סגי בכ"ש כמ"ש דמש"ה השמיט רבנו הנך בעיות דקי"ל כרבנן דסגי בכ"ש כשיש קיום ע"י פתיל. משא"כ בנתמעטו כלן ואינו מתקיים ע"י פתיל מודים רבנן) וצריך שיהיה כדי לענבן כלהו בהדדי ולאו מחמת שיעור אלא כדי שיתקיימו באגודה א' דומיא דשיירי אזוב פי"א מה' פרה ע"ש) ועיין בתוספות ד"ה דאיגרדום ומיושב קו' התוספות ד"ה שירי גרדומין דלפמ"ש צריך כדי עניבה) כדי לזווגן שיהיו ביצית הכנף פתיל כנ"ל ה"ג והבן זה. פרק ב

ה"א והתכלת כו' משמעות לשון זה דשאר תכלת הנזכר בבגדי כהונה כשר באסטיס אע"פ שאינו מתקיים ובעת שיכהה יפסל ודלא כמ"ש המ"ל פ"ח מה' כלי המקדש הי"ג ולא ידעתי מאי פסקא דהמ"ל ואנו לא מצאנו דין זה רק בציצית ואע"ג דטעימה משמע במנחות דמ"ב ע"ב דרחב"ג דריש כליל תכלת דפוסלת בבגדי כהונה מ"מ דיני דם חלזון ולשמה רק בציצית עיין קרבן אהרן מצורע ספ"א באריכות ועמש"ר פי"א מה' צרעת ה"א בדין טעימה דשני תולעת

שם ה"ב ובים המלח במטפחת ספרים נלחם בזרוע שאינו בים המלח אלא בים הגדול בין צור לציידון

שם ה"ה בצק של שעורים כ' הכ"מ ורבנו כ' בצק במקום חמירא ואני אומר דהיינו מש"ר שמעפשין אותו למורייס דאז חימוצו קשה כפרש"י. והנה בש"ס מאורתא עד לצפרא ורבנו כ' מע"ל אולי כך היתה גירסתו. א"נ דמפרש לה עד למחר שהרי אין כל הלילות שוות לילי טבת או לילי תמוז

שם ה"ז המוצא תכלת עמ"ש ח"א ועמ"ש פ"א ה"י

שם ה"ח טלית כו' עמ"ש ח"א. ומש"ר חוץ מן השחור בכ"מ נדחק ובאמת צבע תכלת ויר"די קורא רבנו שחור כמש"ר ה"ה והושחרה יותר ועיין בפרקין ה"א. פרק ג

ה"א כסות כו' ובהשגות הודה לדבריו. ובאמת לזה א"צ ראייה דכיון דאיכא קטן בן יומו וקטן בן י"ב שנה אין כאן שיעור מבורר ומ"מ צריך טעם מנ"ל לרבנו שיעור זה דיש מקום בראש לומר דשיעור הקטנו' כשיכול להתעטף עיין לקמן ה"ט. אך די"ל דהתם מתורת חינוך מש"ה בידיעה תלייא מלתא משידע להתעטף משא"כ הכא בשיעורין הל"מ דבגד הקטן חשיב בגד סובר רבנו דיש ללמוד מסוכה ועירוב דהיינו קטן שא"צ לאמו עמ"ש פ"ו מה' סוכה ה"א וס"ל לרבנו דהתם שייך כל שא"צ לאמו דכל שצריך לאמו פטור מסוכה מחמת אמו וה"ה דיוצא בעירוב אמו כשצריך לאמו משא"כ הכא השיעור משהוא קטן שא"צ לשום אדם והטעם דבגד אשר תכסה בה משמע בגד שיוצאין בה דרך קבע אפי' של קטן והרי אין קבע לקטן אא"כ יכול לצאת לבדו בשוק דכל שצריך לאדם לשומרו אין יציאתו קבוע כיון שתלוי בדעת אחרים

שם ה"ב אבל טלית עיין בהשגות ובכ"מ ולא ידעתי מי הכניסו לריב לומר דהראב"ד פליג בתרתי ואנחנו לא מצאנו בס' תמים דעים שיפסוק הראב"ד כרבא ועמ"ש בח"א פ"ה מה' שבת ה"ה בבאור השגת הראב"ד הזאת ויותר נראה דהראב"ד הי' סובר דרבנו מפרש דשיראין וסריקין מיני משי אבל כלך היינו צמר גפן ולזה כ' דלא מחוור דהא כלם מיני משי והאמת דכלך מפרש רבנו בפי' המשנה מין משי ומדעתו כ"ר צמר גפן שהרי אינו צמר ופשתים

שם ה"ט נשים ועבדים עיין השגות ודברי הכ"מ תמוהים עיין בתו' ר"ה דל"ג ע"א ד"ה הא ר"י דהראייה של ר"ת דאין סברא שיעשה י"ט כיון דנפטר מכל ברכות המצות ופירות וקיי"ל מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דברכות ע"ש וא"כ נהי דקס"ד דאינו מפסיד במצות דעשיית מצוה בלא ברכה למי שאינו מצווה ועושה עדיף מעשיית מצוה בברכה למצווה ועושה אכתי הפסיד טובא כל ברכות הפירות וקדוש והבדלה וברכות ק"ש אלא דיש לדחות כמ"ש התוס' דאין ראייה מסומא דסומא חייב במצות מדרבנן ויכול לברך מדרבנן שהרי הקטן מברך משום חינוך דרבנן. ועיין בהגהות מיי' ועיין פ"ג מהמע"הק ה"ח דאשה אינה סומכת ואני מסופק אם יכולה להחמיר על עצמה כיון דסמיכה בכל כחו חשיב כעבודה בקדשים ואע"ג דאין מעכבין את הנשים מלתקוע היינו משום דתקיעה שבות משא"כ סמיכה דחשיב עבודה בקדשים דהוי ד"ת. והא דאוקים הש"ס ר"ה דל"ג כתנאי היינו משום דתנא דידן דס"ל מעכבין הנשים מלתקוע דה"ל שבות בהכרח פליג אדר"י ור"ש דס"ל נשים סומכות רשות אבל אנן קיי"ל כמ"ד אין מעכבין את הנשים מלתקוע ואפ"ה קיי"ל כר"י דמעכבין בידם מלסמוך וכ"ש דמעכבין בידם מלהתעטף כלאים בציצית. ולענין ההשגה לא הוצרך רבנו לבאר כמ"ש הכ"מ ותו דאנן קיי"ל לעיל ה"ו וה"ז דבאנשים נמי אסור שעטנז. ומש"ר וטומטום עמ"ש פ"ו מה' סוכה הי"ג.