מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נו

לומר ר"ש היא. אומר אני דלדבריהם קאמר דפירשו דילפינן ממשכן וקאמר לו יהי כדבריכם אכתי סתם ספרי ר"ש ונהי דתפרשו סוגיא דעירובין כר"ש לעיכובא לא קי"ל כוותיה מדלא מצריך הש"ס שיהיו שזורין ששה. ובאמת סובר רבנו) דרק להכשיר דריש לשון פתיל ואפילו אם חוטין כפול שמנה ואין לנו למוד שיהיו שזורין לעיכוב דלשון פתיל מצריך ר' אחא ב"י לאביקה

שם הי"א המשתחוה עמ"ש פ"ח מה' לולב ה"א

שם הי"ד תלה החוטין עכ"מ וע' מעש' רוקח והנכון דכיון דהש"ס אסיק בקושיא ולא בתיובתא דרך הגאונים לתרץ הקו' כמבואר ברא"ש בכמה מקומות ושפיר פסק רבנו כרב דיש לתרץ דהברייתא איירי בתלאן בשתי כנפים דוקא שנמצא הפסול בטלית שאינה בת ד' מחמת עירוי הכנפים לא מהני הקציצה והוי תו"למה מה שא"כ בכנף א' מה לי פוסק ואח"כ קושר או קושר ואח"כ פוסק. וע' ברי"ף דמש"ה צריך לנענע גבי סוכה דבעינן עשייה לשמה משא"כ בציצית דלא בעינן עשייה לשמה כנ"ל הי"ב ועמ"ש פ"ה מה' סוכה ה' י"ב

שם הט"ו הטיל ציצית ובהשגות וכ"מ עמ"ש בח"א. ונשאלתי על לשון זה וזאת אשר השבתי בקצרה. הנה מה שחתר מכ"ת ליישב דברי הראב"ד פ"ג מה' ממרים ה"ג דה"ק דמשכחת שאגד הד' מינים והוסיף החמישי ואגדן יחד (דאז כשר אף לדעת הסנהדרין דהאי לחודא קאי) ואח"כ התיר האגד הראשון ונשאר האגד השני דחשיב מוסיף גורע להראב"ד שפיסולו בא אחר התוס' וקודם התוס' היה בהכשר. ולזה שפיר תירץ דלדעת הזקן ממרא היה צריך להתיר האגד הראשון ואח"כ לעשות השני שלא יחשוב השני תולמ"ה וא"כ גרוע ועומד הוא שנפסל קודם התוספ' ולפ"ז קושייתו דמר נמי לק"מ עכ"ד. דהן אמת דתירוץ הראב"ד מתפרש דה"ל תולמ"ה לדעת הזקן ממרא וכמ"ש וכ"כ הלח"מ מ"מ אין מקום להתחלת קושיית הראב"ד לפי דרכו דכה"ג שהתיר הקשר הראשון לא חשיב מוסיף גורע. חדא דהא אין התוס' פוסל אלא מחמת שהתיר אגד הראשון ואין כאן אגד כלל שהאגד השני הנשאר פסול מחמת חציצה לדעת הראב"ד. ותו דגרוע מעיקרא הוא כיון דשעת הפסול בשעה שמתיר האגד הראשון הוה ליה כאלו אז קושר מין הנוסף ונפסל ובל"ז לק"מ ולמה הוצרך הראב"ד לתרץ דלדע' הזקן ממרא הוי תולמ"ה. ותו דהא ודאי ענין תולמ"ה לדעת הזקן ממרא שחידש הראב"ד אינו מובן בלולב דאטו מי שקשר לולב והדס ואח"כ עשה אגד אחר ללולב הדס וערב' יהיה חשוב האגד השני תולמ"ה (ולדעתי היינו שהוקשה להכ"מ דבלולב לא שייך תולמ"ה ושלא כדין תפס עליו הלח"מ לומר דאשתמיטתי' להכ"מ דאף בלולב שייך תולמ"ה דכוונת הכ"מ דנדון דידן לא מיקרי תולמ"ה) אלא דניחא ליה להכ"מ בציצית דכה"ג חשיב תולמ"ה היכא דתחב ג' חוטין וקשר על הכנף וחזר ותחב חוט הרביעי וקשר ארבעתן דאנן בעינן ארבעתן סמוכים לכנף וקשר הפסול הראשון מפסיק וה"ה לדעת הזקן ממרא קשר החוט התשיעי שלמעלה מהשמנה חוטין חשוב תולמ"ה ולפ"ז אין התחלה למה שפי' מכ"ת שהרי אי אפשר להתיר קשר הראשון מחמת קשר החוט התשיעי שע"ג ובהכרח צריך להתיר תחלה הקשר השני ואח"כ הראשון וה"ל גרוע ועומד. ובודאי עיקר קושייתי על הראב"ד מציצית דבלולב משכחת קושיית הראב"ד כשתחב מין חמישי לתוך הכריכה דאיכא חציצה ותמצית קושייתי דבציצית לא משכחת כה"ג דהא קשר העליון הוא ב' קשרים זעג"ז ע"ג הכנף. עוד הארכתי בתשוב' לסתור סברת השואל דאין חילוק במוסיף במינו ושלא במינו אלא העיקר דכל שמוסיף בטעות אמרינן האי לחודא קאי ועוד פלפול ארוך יעויין בשו"ת שי"ד וכאן תפסתי הנוגע לחיבורי סמ"ה בקצרה

שם הי"ח וכן אם נתמעטו עכ"מ באריכות והנכון כפי הדרך השלישי דיש שלשה חלוקות דכאן איירי בנפסק החוט מעיקרו דהיינו שנפסק אצל הנקב שתלוי בו טרם התחלת הכריכה דודאי כל שנפסק חוט אחד ונתלש מעיקרו אע"ג שנשתיירו ז' חוטין תוך הגדיל פסול דודאי מנין החוטין חשיב פירושן מד"ס והוי כגופי תורה שהרי זקן ממרא נחנק עליו ואם הוסיף גורע ובזה מודים רבנן דרבי דבעינן שמנה חוטין ובעינן גדיל כל שהוא וכל שנפסק חוט א' מעיקרו וכ"ש כשנפסק כל הלבן ונשתייר חוט א' של תכלת או שנפסק התכלת ונשתייר ז' חוטי לבן פסול לרבנן כיון דאפילו נפסק חוט א' לבן ונשתייר בגדיל חוט תכלת וששה לבן פסול כמ"ש. והא דקאמרי רבנן דאין מעכבין זא"ז היינו בדאיכא ח' חוטין וגדיל אלא שעשה כל השמנה חוטין לבן או כלן תכלת יצא וכמש"רל ה"ה ודברי הכ"מ לעיל ה"ד תמוהין דודאי כלה סוגיא דגרדומין אליבא דרבי וכמ"ש למטה משא"כ לרבנן אין שיעור לגרדומין זולת ב' דברים מעכבין חדא מנין החוטין פרט לנפסק חוט מעיקרו. שנית שיהיה גדיל כל שהו וזהו שכ"ר לעיל ה"ד ונתמעט עד הכנף דהיינו דאגרדום לבן וקאי תכלת ונשאר קיים מעט גדיל חוטי לבן תוך הפתיל תכלת אע"ג שאין בחוטי לבן כדי עניבה ועיין ה"ג דאפילו בכל שהו הרי נשאר ענף קיים ונשאר פתיל תכלת דמשום הכי כ"ר עד הכנף דנמצא נשאר גדיל בתוך הפתיל כדי קשר אגודל שהוא עכ"פ מן נקב הכנף עד סוף הכנף וסגי בזה כשנשאר הגדיל ע"י כריכת חוט התכלת למטה מהכנף חוץ לבגד. דהנה דוקא אליבא דרבי דס"ל תכלת ולבן מעכבין זא"ז (דליכא לפרש מתני' בח' חוטי תכלת או ח' לבן כמו הפי' אליבא דרבנן) הוצרך רבא לפרש דה"ק אי אגרדום תכלת וקאי לבן או להפך כשר ואליבא דרבי מסיק דשיעור גרדומין כדי עניבה דכיון שמעכבין זא"ז אע"ג שנשאר מעט לבן קיים תוך הפתיל תכלת בעינן שיהיה גם הלבן כשיעור עניבה משא"כ לרבנן גרדומי לבן כ"ש והוא שהגדיל קיים ע"י הפתיל (עיין בתו' ד"ה אלא לגרדומין) וכל זה בנשתייר תכלת ואיגרדום לבן משא"כ בחלוקה שלישית שבכאן שנתמעטו חוטי ציצית וגם בחוט תכלת לא נשאר כדי שיעור פתיל