מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נה

בקדושתה ביד הלוקח עושה בו צרכי חול ואינו מוכר אא"כ ללמוד תורה או לישא אשה משא"כ שאר תשמישי קדושה אסור למוכרן לחול אא"כ ע"י עילוי) ושם נתבאר דהא דאמר רבא ל"ש כו' קאי אסיפא דמתני' אין מוכרין ב"הכ וכמש"ר בפי' המשנה ע"ש ותבין

שם ה"ו ולא יאחוז עמ"ש ח"א פ"ט מהא"הט ה"א. ומש"ר ואסור לישב ע' בהשגות ובכ"מ בשם תוס' מ"ק דכ"ה ע"א דהבבלי פליג אהירושלמי ובמנחות דל"ב העתיקו התוס' לשון הירושלמי ולולי דבריהם הייתי אומר דודאי לא מהני גובה טפח ע"ג מטה כפי הוכחת התוס' מדלא הניחו ע"ג מטתו דבר גובה וכן משמעות לשון ר' חלבו וכף לכדא אארעא כו' ומדלא כף כדא ע"ג המטה מכלל דלא מהני כל שהוא עם הס"ת במטה אע"ג שהס"ת גבוה ממנו. גם מוכח דדוקא כף כדא אארעא משא"כ אם הס"ת מונחת עג"ק אסור לו לישב במטה וכן מסיק במנחות דל"ב דאע"ג דר' יוחנן שרי לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עלי' מודה שאסור לישב ע"ג מטה כשס"ת ע"גק ולפ"ז לא נפלאת לפרש הא דאמרן בירושלמי אם היה נתון ע"ג דבר אחר גבוה טפח מותר שהדבר אחר מונח ע"גק ולא ע"ג המטה דומיא דכף כדא ונקיט נתון ע"ג דבר אחר למעט עג"ק. וי"ל דהיינו הא דמסיק במנחות התם ס"ת עג"ק היה אע"ג דבהדיא תני במ"ס ונזכר שס"ת מונח עליה די"ל דכל שאין המטה גבוה טפח מע"גק הוי כאלו הס"ת עג"ק ונסתלקה ההשגה

שם ה"ז מחיצה עכ"מ ודבריו מוכרחין בסוגיא ולפ"ז צ"ל דמש"ר או עד שיעשה לו מחיצה ה"ק או אם אפשר לו לעשות מחיצה בעינן דוקא מחיצה וכל זה כשאין לו בית אחר ע' פ"ד מה' תפילין הכ"ד

שם ה"י לא ירוק כו' עמש"ר פ"ז מה' בית הבחירה. הלכות ציצית פרק א

ה"א ואין לחוטי ענף מנין מן התורה הכ"מ הניח בצ"ע ובני הרב המה"ג מ' חיים שי' אמר דאשתמיטתיה להכ"מ לשון רש"י סנהדרין דפ"ח ע"ב וז"ל ופירושו מד"ס ד' חוטין דילפינן גדיל ב' גדילים ד' ע"כ ואין זה תימה כמבואר במנין המצות לרבנו שרש א' די"ג מדות נקראים מד"ס ובפי' המשנה לרבנו כלים פ"ז מי"ב דאפילו שיעורין שהן הל"מ מקרי ד"ס וכ"כ הסמ"ג דשיעור חוטי ציצית הל"מ

שם ה"ד ונפסק הלבן עכ"מ וזה אינו דודאי קושיי' הש"ס דאליבא דרבי דלא שייך לקדם בתכלת אין הבנה לתכלת אינו מעכב את הלבן. ואולי ה"ק דלדרך רבנו הקושיא התינח הוא בין אליבא דרבי בין אליבא דרבנן ועמש"ל הי"ח

שם ה"ו ויהיה א' מח' החוטין ע' בהשגות ודע דלרש"י ותו' ד"ה התכלת ס"ל דבעינן ד' תכלת וד' לבן דגרסי בספרי פ' תצא בש"א ד' של תכלת וד' של לבן והלכה כב"ש. ואולם בספרי פ' שלח הגירסא בש"א שלשה של צמר ורביעי של תכלת והלכה כב"ש והתו' מנחות דמ"א ע"ב ד"ה בית שמאי היתה להם גירסת רש"י אלא שראו ג"כ גירסא שבפ' שלח לזה כתבו דבספרי איכא דאמרי שנים של לבן וא' של תכלת פי' אליבא דבית הלל דחוטי ציצית שלשה. אמנם הראב"ד גריס גם בפ' תצא כפי הגירסא שבפ' שלח ומפרש בכפולין דנמצא ששה לבן וב' תכלת. ורבנו ודאי נמי גורס כגירס' הראב"ד אלא דמפרש דב"ש סוברים דא"צ אביקה נמצא בהכרח ג' לבן וא' תכלת דאין פתיל תכלת פחות מחוט א' וממילא לדידן דקי"ל במנחות דמ"ב כר' אחא ב"י דרמי ארבע ועייף מיעף ואביק מיבק כו' דנמצא כופלין גם חוט התכלת בהכרח יהיה רק מקצתו צבוע דודאי פתיל אינו יותר מחוט אחד שפותלין בו כמשמעות שומע אני יעשה חוט אחד ע"ש ועמ"ש ה"ז

שם ה"ז ולוקח חוט א' ע' בהשגות וכבר תירץ רבנו קושיית הראב"ד בתשובתו לחכמי לוניל דעיקר הפתיל הוא התכלת ולדרך רבנו נוח הא דאמרן דל"ט ע"א חוט של כרך עולה מן המנין דמשמע דרק בחוט א' כורכין ולא חשיב כריכות הלבן המועטת. וכן ניחא לשון תכלת שכרך רובה כמש"ל ה"ח ודלא כפרש"י ששם כל הציצית קרוי תכלת. ובענין החוליות ע' בתוס' ד"ה לא יפחות ודברי רבנו כפרש"י

שם ה"י א' חוטי לבן ע' בהשגות וכ"מ וז"ל הספרי פ' שלח פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מנין. הרי אתה דן אמרה תורה תן תכלת תן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור. והראב"ד מפרש דיליף תכלת תכלת ממשכן ורבנו ס"ל דזה אינו דא"כ נצריך שזורין מששה דומי' דמשכן אלא משמע' פתיל קדריש וכן בהגהות מיי' גריס בספרי בהדיא פתיל תכלת טווי ושזור כעין פתילה וא"כ ה"ק דס"א **(דסד"א.)** דוקא חדא כמש"ל ה"ו ואם עשאו שזור עובר על בל תוסיף ולזה דריש פתיל כעין פתילה שזורה וכיון דשזור חשוב חוט א' וילפינן ללבן דשרו נמי להיות שזורין אע"ג דפתיל נזכר בתכלת לבד וזהו כונת המ"ע שכתב דההיא דספרי לא לעכב נאמרה (ומ"ש הכ"מ דא"כ למה הוצרך