מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נד

תחת ב' תיבות אלא דבמגלת סוטה שהן פסוקי תורה פסק רבנו כר' יצחק) והגם דלעיל הי"ד התיר רבנו מגילה שלש שלש תיבות אין כאן חזרה דבפי' המשנה דוקא שתים שתים שרי בלא שרטוט ולעיל הי"ד דאף שלשה שרי והוא שישרטט דלענין כתיבה על הטבלא שלא בגויל אפילו ג' תיבות שרי דביבמות דק"ו פסק הלכה כמר זוטרא דדוקא מגילה שיש בה פרשיות אין כותבין להתלמד משא"כ לענין שרטוט מחמיר מר זוטרא אע"ג דמותר לכתוב כמה פסוקים הנזכרים בגט חליצה וכתובת יבמין ותו לא מידי. פרק ז

ה"ד אחר הדברים כו' ויאמר אלקים אל אברהם עיין הגהות מיי' דאתי לאפוקי הראשון דמסיים ואתה את בריתי תשמור אלא הוא השני שמסיים שרי אשתך ותיבת שרה שבהגהות מיי' ט"ס וצ"ל שרי והכ"מ ראה בהגהו' תיבת שרה ונדמה לו כוונתו על ויאמר אלקים אבל שרה ותמה עליו והנכון כמ"ש. שם בכ"מ כתוב בספרי רבנו פ' ואלה שמות כו' וכן מוכח ממש"ר דסתומות של ס' שמות צ"ה אמנם באור תורה מוחק נטה ידך ומכניס במקומו בעשרת הדברות לא תחמוד בית לא תחמוד אשת ובחלק שו"ת העליתי דהנכון כמ"ש הכ"מ וליכא סתומה בלא תחמוד אשת. שם בכ"מ ס' ויקרא וידבר דכל חלב וכן עיקר דדוחק להגיה כל הסכין ודלא כהגהות מיי'. שם בכ"מ בפ' והיה כי תבא כו' וידבר משה פתוחה ואין זה דעת רבנו דא"כ פשו הפתוחות ואולם מה שהוא מוחק ארור שוכב עם אשת אביו מוכרח דאל"כ פשו הסתומות. איברא בי"ס יש סתומה בארור שוכב עם אשת אביו וכן מסתבר דמה נשתנה ארור זה מכל הארורים ולפ"ז מוטב להגיה ולמחוק ולא תתאוה ולגרוס התם כלן סתומות והן עשר וכן מסתבר דמה נשתנה ולא תתאוה מן לא תחמוד אשת ועמ"ש בחלק שו"ת. המורם מזה דמי שאינו עושה סתומה בצפרדעים צריך לעשות סתומה בלא תחמוד אשת כדעת אור תורה וא"כ גם ולא תתאוה סתומה ולא יעשה סתומה בארור שוכב. ובתשובותי העליתי שהנכון לעשות סתומה בצפרדעים דהיינו נטה ידך וא"כ אין לעשות סתומה בלא תחמוד אשת וא"כ ה"ה דאין לעשות סתומה בולא תתאוה אלא בארור שוכב וכן מסתבר דהא לא תחמוד כלו דבור א' משא"כ אנכי ולא יהיה לך אין ביניהם סתומה אע"ג שהן ב' דברות הואיל דקיי"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו' נמצא בדבור אחד נאמרו פרק ט

הי"א אלו השש. ושם הט"ו בד"א עמ"ש ח"א. פרק י

ה"ב למכור ס"ת עכ"מ ועמ"ש פי"א מה' תפלה הי"ד. והנה פשוט דאין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא ה"ק רבנו ישאל על הפתחים לאכול ולא ימכור ס"ת והיינו דקאמר רשב"ג דאפילו אם אין לו מה לאכול ומוכר ס"ת אינו רואה סי' ברכה לעולם דלא יעשיר ויהיה עני עולמית. ועמ"ל ולפמ"ש שפיר השמיט רבנו הך דאינו רואה סי' ברכה דה"ק מש"ה אסור ומוטב שיחזור על הפתחים ונמצא רשב"ג דבבלי פליג על הירושלמי ועמ"ש פט"ו מה' אישות ה"ז

שם ה"ד אבל הבימות עיין בהשגות והנה לשון הירושלמי פ' בני העיר ריב"ש בימה ולווחין אין בו משום קדושת ארון ויש משום קדושת ב"הכ אנגילון אין בו משום קדושת ארון ויש בו משום קדושת ב"הכ ופשוט הוא דאין כוונת הראב"ד להשיג דה"ל לרבנו לבאר שיש בהן קדושת ב"הכ דודאי אין כאן מקומו דבפרקין כ"ר דיני קדושת ס"ת וארון לענין שטעונים גניזה אחר שבלו ונשברו כדין תשמישי קדושה ולזה כ"ר דאין לבימה ולוחות קדושת ארון להורות שאם נשברו א"צ גניזה ולא הוצרך רבנו לבאר שיש להן קדושת בה"כ כאן ולעיל פי"א מה' תפלה כ"ר בהדיא ה"ג שמצרכי בה"כ בימה ופשוט דלא גרע מב"הכ. אמנם כוונת הראב"ד להשיג דלא מסתבר ליה פי' רבנו שהלוחות הן שכותבין לתינוק להתלמד דא"כ מאי האי דאמרן בירושלמי שיש להן קדושת בה"כ ולזה פירש הראב"ד שהן הלוחות שהמפטיר והמתרגם עומדין עליו דשפיר מישך שייכי לקדושי בה"כ. ועיין במרדכי הס"ת דמפרש כפי' רבנו ואמרתי להסביר דהנה בפ"ז מה' ס"ת הי"ד ביאר רבנו דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד אא"כ כתובין שלשה שלשה תיבות בשטה א' וענין הלוחות הנזכרות כאן היינו כמו שנוהגין באשכנז לכתוב בטבלא ב' לוחות עשרת הדברות שתים שתים תיבות ובא רבנו במתק לשונו ליישב המנהג דשרי הואיל שהוא כדי להתלמד והוא בסירוגין כמ"ש פ"ז הי"ו ויגיד עליו ריעו ענין האנגילון ע' בערוך ומוסיף ערוך ערך אנגלי דהיינו מלאכים בלשון יון כמו גם כן מה שקצת נוהגין לעשות צורת כרובים ושתי לוחות למעלה מארון הקדש. וכן ענין הבימה דלעיל פי"א מה' תפלה ה"ג בימה שבאמצע הבה"כ שיעלה עליו הקורא בתורה שהוא האלמימרא וכאן שינה רבנו וכתב הבימות שעומד עליהן ש"צ ואוחז הספ' דהיינו לפני ארון הקדש כמנהג דכשמוציאין הס"ת אוחזו ש"צ ואומר גדלו. והיינו דטובא קמ"ל הירושלמי דאע"ג דבימה ולוחות ואנגלין המה נויי ארון הקדש מ"מ אין להם קדושת ארון ופשוט הוא דיש להן קדושת ב"הכ ועמ"ש פי"ב מה' תפלה הט"ו. ומש"ר רמוני עכ"מ ומלשון רבנו משמע דדוקא קדושת בה"כ יכולין למכור למשתי בי' שיכר' שיוציאנו הלוקח לחולין אבל תשמיש קדושה אסור להוציא לחולין אא"כ לקנות בדמיו עילוי קדושה ורמונים הן תשמישי קדושה (אלא כיון שהן של כסף לא שייך בהו גניזה בנשתברו ולא שייך בהו בלו אלא) שאסור למוכרן לחולין אא"כ לצורך עילוי ועמ"ש פי"א מה' תפלה הי"ד והי"ז ושם בארנו דאפי' בקדושת ב"הכ אסור למוכר להוציא המעות לחולין (זולת ביחיד המוכר ס"ת הואיל שהס"ת נשארת