מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נג

דאפילו תימא כרב ושמואל דפליגי הלכה כרבנן דפטרי. וזהו מש"ר דכל שבתים החייבים במזוזה פתוחים לגן ובית שער חייבין במזוזה וכדמסיק לפיכך א' שערי חצירות כו' דכל שהפנימי חייב במזוזה כלם חייבין וסיים ומפני זה אמרו כו' ר"ל כשהבית פנימי משא"כ כל שהבית פתוח לר"ה ואינו פנימי אז פתח בית השער הפתוח לגן וכ"ש פתח הגן פטורין ודוקא פתח הבית הפתוח לבית שער הוא דחייב ובזה נתיישבה קו' הראב"ד ובהכי ניחא משר"ל ה"י חדר שבבית כו' שנתקשה הכ"מ שהוא בבא יתירה וכבר נזכרה לעיל. ולפמ"ש ניחא דגן הפתוח לחצר וחצר לבית ויש לבית פתח אחר לר"ה אז שער הפתוח מגן לבית שער פטור כמ"ש משא"כ בחדר הפתוח לחדר כיון שכלן קבועין לדירה אז אע"ג שחדר הפנימי פתוח לר"ה ואין דריסת הרגל דרך החיצונות מ"מ כל השערים חייבין במזוזה וזה ברור בכונת רבנו

שם ה"ט ובית שבספינה הכ"מ לא הראה מקומו ועמש"ל ה"ב. ובמשנה רפי"ב דנגעים בית שבספינה אינו מטמא בנגעים והר"ש הביא מן התוספתא דבית שבים ובית שבספינה תרתי נינהו. ולכאורה קשה טובא דבעירובין דנ"ה מפורש בברייתא דבית שבים מתעברין עמה ובית שבספינה אין מתעברין עמה וכמש"ר פכ"ח מה' שבת ה"ד הרי מפורש דתרתי נינהו (ורש"י פירש בית שבים שבאיי הים והוא תמוה טובא דודאי כה"ג לא מימעט מארץ) והנכון בכוונת הר"ש דה"ק דבהכרח לא ממעטינן תרווייהו מארץ אלא דבית קבוע שבים שעומד בגובה ע"ג קנים מימעט מארץ ומש"ה מתעבר עמה (דה"ה חייב במזוזה וה"ה לכל הנך הנזכ' בסוכה דף ג') משא"כ בית שבספינה אפילו הספינה על הנמל אימעט מפני שאינו נקרא בית כיון דנייד ועיין במיי' פי"ד מה' צרעת דהשמיט דין בית שבים) למדנו מיהות דבית שבספינה כיון שאינו מתעבר עמה אלמא דאימעט מבית הואיל דנייד ולא חשיב בית דירה קבוע ושפיר כ"ר דפטור ממזוזה. ומש"ר שתי סוכות עיין בהשגות ודברי הכ"מ תמוהין דודאי רש"י סובר דחשוב קבוע ואינו קבוע ר"ל דהפנימית חשיב קבוע להתחייב במזוזה ואינה קבוע כ"כ לעשות את החיצונה בית שער. וחלילה לומר שעלה על דעת הראב"ד דלפי המסקנא משום דלא קביע נמחוק הברייתא שאמרה הפנימית חייבת אלא כוונתו להשיג דלפי משמעות לשון רבנו דמש"ה החיצונה פטורה הואיל שהיא סוכה ואינה בנין קבוע דלפ"ז אף סוכה שנעשית בית שער לבית גמור פטורה וזה אינו דודאי אז חייבת אלא הואיל שהחיצונה נעשית בית שער לסוכה שהפנימית אין לה קבע מש"ה החיצונה פטורה (ודלא כמ"ש הכ"מ דלדעת רבנו סוכה שנעשית בית שער לבית פטורה) אמנם כוונת רבנו דודאי אין הפרש כלל בין בנין חזק לסכך עראי אלא עיקר הדבר תלוי אם הוא דר בו בקביעות או דרך עראי והיינו דמסיק הש"ס דאע"ג שבפנימית הוא דר בקביעות מ"מ החיצונה פטורה ממזוזה דאינה בית שער קבוע דלפעמים סותר החיצונה וזה ברור שאין הבדל בין בנין חזק וחלש אלא שידור בקביעות ובבית שער שיהיה דריסת הרגל בקביעות

שם ה"י חדר שבבית עכ"מ ועמש"ל ה"ז

שם הי"ב והיכן קובעין עיין בהשגות: ועכ"מ וכ"כ התוס' מנחות דל"ג ע"ב דהירושלמי חולק על הש"ס דידן ע"ש בד"ה ומאי ולפי שראיתי בעל שדה יהושע נסתבך בו אמרתי להעתיקו ולפרשו וז"ל והאי מזוזה יהבינן לה היכא. ר"ז ריב"ש משלשו ונותנו בתחלת שליש העליון. ר' חלבו חוצה את הפתח ומשלשו ונותנו בסוף שליש התחתון מאי ביניהון. מקום מזוזה ביניהון. בר טברי שאל לר"י הגע עצמך שהיה שער גבוה. א"ל נותנו כנגד כתפו. בית מדרשו דר"ח עביד כן ע"כ והפירוש מבואר דהנה למשל אם גובה השער ששה אמות נמצא לריב"ש נותנו לסוף שתי אמות העליונות שהוא תחלת שליש העליון. ולר"ח חוצה ואח"כ משלש המחצה העליון ונותנו בסוף שליש התחתון של מחצה העליון דהיינו בתחלת אמה שלישית מלמעלה. ואין ביניהם אלא מקום הנחת מזוזה. פרק ז

ה"ב והמלך כו' עמ"ש פ"ג מה' מלכים ה"א. ומש"ר ומגיהין כ' הכ"מ צ"ע מנליה ובפ"ג מה' מלכים ה"א הראה מקום מהירושלמי והלח"מ הקשה שם דהשמיט רבנו שעושה קמיע ונדחק ובאמת לק"מ דהא דגרסינן דכ"א ע"ב עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר שויתי מוחק הרש"ל ובדכ"ב ע"א אתאן לרשב"א ורבי פליג עליה

שם ה"ח ויש אות עמ"ש ח"א

שם הט"ו שאם בא לחתוך עכ"מ ויש חסרון הניכר וכצ"ל ג' שטין ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה שאם בא לחתוך כו' עיין בחי' ב"ב להרמב"ן די"ג ע"ב

שם הי"ו ומותר לכתוב ג' תיבות עכ"מ שזה סותר למש"ר פ"ד מה' ייבום הל"ד ובכנסת יחזקאל שע"א נדחק. והנכון דהוקשה לי' לרבנו האיך פליג ר' יצחק אברייתא לזה מפרש רבנו דלא פליגי דר' יצחק איירי בפסוקי תורה והברייתא איירי בשאר כתבי קדש ומש"ה מייתי הש"ס גם הברייתא לאותיב אדר' אביתר (דכה"ג מצינו דמחמירין בשל תורה לעיל הי"ד דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד אע"ג דחשיב אי אפשר ובאפטרתא שרי עיין גטין ד"ס) ומש"ה התחיל כאן רבנו כל כתבי קדש דדוקא בכתבי קדש שרי ג' משא"כ בה' ייבום דלא אבה יבמי פסוק בתורה אפילו ב' צריך שרטוט (ראיי' לזה דבפי' המשנה פ"ב דסוטה כ"ר דטבלא של זהב הנזכרת ביומא דל"ח ובגיטין ד"ס שהיתה כתובה בסירוגין היינו שנכתב תיבה תחת תיבה או ב' תיבות