מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נב

עוד שהות ביום להניחן וכדי שיחזור ויקיים מצות תפילין תכף משא"כ לעת ערב או בלילה אסור להכניסם אא"כ בכלי וזה ראיה לדרכו הי"ח דכ"ש שאסור להשתין בעודן בראשו והא דנקיט בברייתא ולא ישתין מים בעודו בידו לרבותא קאמר וכ"ש כשלבוש בהן ופי' רבנו מחוור. פרק ה

ה"א כתבה בשנים כו' עמ"ש ח"ק

שם ה"ג פרשה ראשונה כו' עמ"ש ח"א. ומש"ר או שהוסיף כו' דכל יתר כנטול דמי וכמש"ר פ"ז ופ"י

שם ה"ה בין באמצע עכ"מ והנכון דרבנו קורא לזה שבסוף שטה בלשון באמצע שיטה מחמת ההתחלה וכן לשון רבנו פ"ח מה' ס"ת ואלו הן התיבות שבראש כל חצי שטה אחרונה שבאמצע הדף והרי הן בסוף הדף

שם ה"ח טפח עכ"מ ובב"ח שהוא ט"ס ואפשר דה"ק שאפי' גרר ממזוזת השער ומיעטו מטפח הו"ל תולמ"ה. פרק ו

ה"א ויהיו לו דלתות עיין בהשגות שדעתו כדעת תוס' מנחות דל"ג ע"א ד"ה תלי דשא ועיין מ"ע שהשיב עליהן דהל"ל עביד ציר ברישא (ע"ד שהקשו התוס' לפרש"י דהל"ל קבע סיפי ברישא) ותו מאי האי דקאמר ריש גלותא בנה ביתא הל"ל פתח פיתחא לזה מפרש רבנו משום תולמ"ה כפרש"י ולשון ברישא משמע הכי ונוח לדרכו קושיית התוס' כיון דבעינן ובשעריך עכ"מ ה"ה תשובת רבנו לחכמי לוניל. ומש"ר בתשובתו וכן מוכח בריש עירובין ר"ל שם ד"ו ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה אלמא פתח שאין לו דלתות לא מקרי ובשעריך (ופתחי שימאי) ור"ה מקרי ומדקדוק לשון תלי דשא ברישא משמע משום תולמ"ה

שם ה"ב כדי לרבע עכ"מ בשם הרא"ש ובתוס' סוכה ד"ג ד"ה לא נצרכה ובמש"ר פ"ד מה' סוכה ה"א ופ"א מה' עירובין הי"ו ופכ"א מה' שבת ה"ד ופ"ד מה' מעשר ה"ג ופי"ד מה"ט צרעת ה"ו ותראה דבחנם עשה הכ"מ מחלוקת בין רבנו והרא"ש וקבע בש"ע י"ד סי' רפ"ו סי"ג שלא כדעת הרא"ש ובאמת סברת הרא"ש כניתנה מסיני והוא ג"כ דעת רבנו דמש"ה דקדק וכ' ד"א על ד"א בשוה. והרי בסוכה ד"ג נקיט ד"א ככל הנך דאמרן והרי בסוכה העשויה ככבשן בעינן שיהיה שטח העגול כדי לעשות בתוכו מרובע ד"א לר"י (ורבנו בפ"ד מה' סוכה מצריך מרובע ז' בגו עיגולא לדידן דקי"ל כרבנן) ולפי הבנת הכ"מ דרבנו מחייב במזוזה אריך וקטין מאי האי שכ"ר ואצ"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו דמהיכי תיתי נלמד ב' על ח' בק"ו מד' על ד' ובהכרח ה"ק רבנו (דהנה בנגעים רפי"ב תנן דבית עגול וטריגון אינו מטמא בנגעים אפילו גדול הרבה דדרשינן בספרי קירות קירות שיהי' לו ארבע דפנות משא"כ בעלמא כל שיש בו כדי לרבע בתוכו ד"א על ד"א חשוב בית משא"כ כל שיהיה הרוחב פחות מד"א אפי' ארוך מאה פטור ממזוזה והיינו שכ"ר) דאפי' עיגול ומחומש שאין לו ד' דפנות אם אפשר לעשות בתוכו מרובע ד' על ד' חייב ואצ"ל מרובע ארוך שרחבו ג' ומחצה וארכו חמשה הואיל שאפשר להציב בתוכו באלכסון מרובע ד' על ד' שחייב והק"ו הוא מחמת שיש לו ד' קירות ועמש"ל ה"ט

שם ה"ד שאין לו משקוף עכ"מ. ובמעשה רוקח דה"ק רבנו דכיון שאתה צריך לחשוב קצת עוגל הכיפה למזוזו' כדי להשלים לעשרה אין סברא לעשות מותר העגול למשקוף אלא הוי כל העוגל למזוזות עד למעלה ונמצא ליכא משקוף וע"ש

שם ה"ז ומתקשטות בה עכ"מ וי"ל דכיון דהך ברייתא ואחד שערי עיירות ורפת כו' אפשר לפרש נמי במתקשטות וכמ"ש התו' ד"ה והתניא די"ל סתם רפת מתקשטות בו ואידך ברייתא מפורשת דמתקשטות בו חייב וקי"ל כרב כהנא דמתקשטות תנאי היא דחינן הך ברייתא דרפת מקמי' תרתי. ומש"ר והגינה עיין בהשגות ובמ"ע ובכ"מ והנה לקמן ה"ח העתיק הכ"מ ד"ה ומפני זה לשון הסוגיא ופרש"י מה שאין לו הבנה לדרך רבנו והנכון דרבנו מפרש הא דת"ר בית שער הפתוח לגנה ולקיטונית היינו שדרך לעשות בית קטן לנחת בתוך הגן וזה הבית נקרא בית דירה שיושבין שם בקיץ בקביעות וכל שהכניסה לבית דרך הגן לכ"ע פתח הגן חייב במזוזה דלא גרע משערי עיירות וחצרות אלא דפליגי הנך תנאי היכא דאיכא בית שער דהיינו כדמות חצר וזה הבית שער פתוח לגן וגם פתוח לקיטונית דר' יוסי סובר דהבית שער הזה דינו כקטונית וחייב במזוזה ורבנן ס"ל דחשיב בית שער לגן ופטור ממזוזה. והיינו דפליגי אמוראי דרב ושמואל ס"ל דכל שמגן לבית ר"ל כל שאין כניסה להבית זולת דרך הגן ומגן לבית שער ומהבית שער לקיטונית דכ"ע חייב בין פתח קיטונית ובין פתח הבית שער ובין פתח הגן דהכל חשוב פתק לבית דירה כי פליגי מבית לגן פי' כשיש לבית פתח מר"ה ויוצאין מבית לבית שער ומבית שער לגן. רבי יוסי סבר קיטונית עיקר ורבנן סברי גן עיקר ורבה ור' יוסף ס"ל דכל שיש לקיטונית פתח לר"ה דהיינו מבית לגן לכ"ע הגן עיקר ופטור כי פליגי מגן לבית דר' יוסי מחייב דכל שאין כניסה לבית רק דרך הגן ה"ל הבית עיקר ורבנן סברי כלהו אדעתיה דגן עבדו. ומסיק דאביי ורבא עבדו כרב יוסף ורבה דנמצא אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו נגד רבי יוסי לעולם פתחי הגן ובית שער פטורין. ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא פי' כמ"ש הרא"ש בפי' הלכות קטנות להרי"ף דמגנה לבית הוא דס"ל לרב אשי כרב ושמואל לחומרא דדלמא, מודים רבנן דחייב מה שאין כן מבית לגן מודה רב אשי דפטור