מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נא

פרק ד

ה"ב ונמצא כו' על לבבך בברכות די"ג מפיק ר"י מושמתם וגו' על לבבכם ובבית יעקב שע"א האריך בזה

שם ה"ה ברכה א' עמ"ל שהניח בצ"ע על הרא"ש ולק"מ דשפיר קאמר שלא יפסיק בכריכת הרצועה של יד דברכת להניח קאי גם על של ראש ואם יפסיק יהיה צריך לברך שתים על של ראש

שם ה"י וימים טובים עכ"מ שסותר ד"ע פ"ו מה' י"ט הי"ג ע"ש ודבריו שבכאן עיקר בכוונת רבנו

שם הט"ו גוף נקי עכ"מ שנדחק ובנוסחאות דידן גרסינן גם בשבת דק"ל מ"ט אמר אביי שלא יפיח בהן ותו דהתוספות המה מפרשים מלתא דאביי שיוכל לעצור עצמו שלא יפיח משום דהוקשה להו דאטו אביי מתיר לישן בתפילין וכמ"ש תוספות סוכה דכ"ו ע"א בתוספות ד"ה אבל ואין זה דעת רבנו מדכתב שיזהר שלא תצא ממנו הרוח ולא כתב שיוכל ליזהר אלמא דמפרש מלתא דאביי כפשוטו דאביי מתיר לישן בהן עראי ואין חוששין שירדם דאין קושיי' התו' סוכה מכרחת די"ל דסובר אביי דהך ברייתא דלא קבע ולא עראי פליג אאידך ברייתא דישן בהן עראי ודלא כמסקנת הש"ס ופסק אביי כברייתא דישן שינת עראי דאתאן כחכמים וא"כ אדרבה פסק רבנו כרבא דרבא לשטתו דס"ל אין קבע לשינה מש"ה אסור לישן בתפילין עראי שלא בקביעות שמא ירדם ויפיח או משום היסח הדעת כנ"ל הי"ג והך ברייתא דבין קבע ובין עראי אסור מתוקמא בדמנחא ארישא כמ"ש הגהות מיי' בסמוך הי"ו ודלא כפרש"י בסוכה דמ"א ע"א בד"ה לא יישן בהן לא קבע ולא עראי שמא יפלו מידו כדאוקימנן בהישן דכ"ו בדנקיט ליה בידו (ומהתימה על פרש"י ברכות דכ"ג ע"ב ד"ה ולא ישן בהן שמא יפיח שסותר דברי עצמו דהא היינו הך ברייתא שבסוכה דמ"א ומדקתני לא קבע ולא עראי מכלל דאיירי בדנקיט בידיה כדפרש"י בסוכה דכ"ג והטעם שמא יפלו ובדנקיט בידו לא שייך שמא יפיח וצ"ע רב) אמנם רבנו מפרש כמ"ש הגהות מיי' וכפרש"י ברכות דכ"ג וכמ"ש בסמוך הי"ו

שם הי"ו היו תפילין כרוכין בידו ע' בהשגות ובהגהות מיי'. ומה שסיים הראב"ד והכי איתא בגמ' בפי' נהפוך הוא דלשון בהן משמע שלובש התפילין כמ"ש הגהות מיי' ודלא כפירש"י סוכה דמ"א שהוא פירוש הראב"ד. גם פרש"י דפריס סודרא עליה ומונח תחת מראשותיו אין זה משמעות לשון ישן אדם בתפילין. אלא רבנו מפרש כפרש"י ברכות דכ"ג דהך ברייתא לא קבע ולא עראי מתוקמא במנח בראשו ובזרועו וכן משמעות סוגיא דשבת דמ"ט תפילין צריכין גוף נקי אביי אמר שמא יפיח ורבא אמר שמא יישן אלמא דרבא אוסר שינה וכמש"ל הט"ו ורש"י נשמר שם מזה דה"ק רבא דכל שיכול להעמיד עצמו משינה ודאי יוכל להשמר מפיחה אלא דחוששין שירדם ויפיח או יראה קרי והתוספות חלוקין עליו וכתבו בד"ה שלא יישן דטעמא דרבא משום היסח הדעת וכ"כ שם בד"ה אביי דודאי מודה אביי דאסור לישן בהן כדתניא בהישן דכ"ו דאסור לישן בתפילין אפילו שינת עראי הרי דמפרש ברייתא דאפילו עראי בדמנחי' ארישא כפי' רבנו וכן כתב הרשב"א בש"ש שבת דמ"ט דפי' סוגיא דסוכה דכ"ו דהיכא דמנח' ארישא אסור אפילו שינת עראי ע"ש ובהכרח מדנקט ולא יישן בהן קבע ועראי דלשון בהן משמע שלבוש תפלין ואינו מוסב ארישא לא יאחז ולא קאי אס"ת רק אתפילין ובמציעתא ולא ישתין בהן מים ל"ג בהן כפי' גירסא דידן (דא"כ דגרסינן בהן אינו מוסב ארישא ומאי האי דקאמר ר"ש לית הלכתא כהא מתני' דב"ש היא דאי ב"ה השתא בה"כ קבוע שרי כו' ופרש"י דס"ל אוחזן בידו ונכנס וקשה אכתי לא אשכחן דשרי ב"ה להשתין כשהן בראשו וזרועו) אלא הגירסא ולא ישתין מים ולא יישן בהן כו' כמ"ש הגהות מיי' דשפיר הך מציעתא מוסב ארישא דלא ואחז (ושפיר פריך הש"ס) והך ברייתא דעראי ודלא קבע בדפריס סודרא כנ"ל הט"ו והתנה רבנו שאין אשתו עמו משום חשש קרי. והך ברייתא דאפילו קבע בדנקיט בידו והתנה רבנו מדעתו דבעינן כרוכין משום שלא יפלו ודלא כמו שנדחק הכ"מ לחלק בין לשון כרוכים בידו ובין לשון לא יאחז דודאי אין הבדל בין דנקיט בידו ובין לא יאחז אלא שזהו לה"ק וזה תרגום והנכון כמ"ש ועמ"של הי"ח

שם הי"ז היה לבוש עכ"מ שתמה על השמטת רבנו והרא"ש, ולק"מ דרב ששת לשטתו דמקיל בבה"כ עראי אבל אנן קי"ל דאדרבה בבה"כ עראי יש לחוש טפי לניצוצות כדלקמן הי"ח

שם הי"ח בד"א עיין בהשגות וכ"מ. ואין הכרע דאע"ג דנראה לדעת רבנו דאסור להשתין אפילו בבה"כ עראי כשתפילין בראשו (ודלא כמ"ש הג"מיי) והטעם משום ניצוצות דכיון דחייב אדם למשמש בתפילין תמיד חוששין שיגע בהן בעוד ידיו טמאות (ולדעת הרשב"א ברכות בשביל והיה מחניך קדוש דודאי נגד העמוד דאורייתא ומ"מ שפיר בעי הש"ס בבה"כ קבוע דלא שייך ניצוצות ואוסר רבא אפילו בקבוע משום שמא יפנה או שמא יפיח וכ"ש בב"הכ עראי דאיכא חשש ניצוצות. ואע"ג דדעת תוס' ברכות דכ"ג ד"ה חיישינן כדעת הראב"ד מ"מ שפיר י"ל כדעת רבנו וכדמייתי הכ"מ ראייה דחוששין להפחה וכ"כ ריא"ז על הרי"ף ע"ש (ועכ"מ הי"ו ולפ"מש כאן מודה רב דחיישינן שמא יפית אלא דפליג דחוששין אף לשמא יישן) ועמ"ש הט"ו והי"ו והי"ז ועמש"ל הי"ט

שם הי"ט היה לבוש עיין בהשגות דמפרש כפרש"י ולדרך רבנו לא התירו להכניסן בבגדו בידו אא"כ כל שיש