מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נ

שם ה"ח והעומדין עכ"מ והנכון שהבעייא בצדדין ממש שכנגד גופן והיינו צדדין שבפניו עפ"י מה' פרה ה"ז. שם הי"ב ג' עשה עכ"מ ובמנין המצות שרש ט' כ"ר ולא יתפשט **(יתטפש.)** א' ממוני המצות שיאמ' ברכת כהנים ג' מ"ע ציצית ה' ותפילין ח' ובזה א"צ למה שנדחק הכ"מ הלכות תפילין ומזוזה וס"ת פרק א

ה"ב וכן ס"ת שחיסר אפי' אות א' הכ"מ נדחק מהך דגיטין ד"ס ועפ"יב מה' תפלה הכ"ג ובכ"מ שם. וגם יש סברא דחסר יריעה לא מקרי כ"כ חסר במלתייהו כמו חסרון אות א' דמה שנכתב הוא בפסול

שם ה"ד כיצד מעשה הדיו כ' המ"ע קבלה היתה בידו ואני אומר גמ' ערוכה היא שבת דף כ"ג ע"א ואריב"ל כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר איבעיא להו לגבל או לעשן. ת"ש דתני ר"ש בר זוטרי כל השמנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר בין לגבל בין לעשן. ר"ש בר זוטרא מתני הכי כל העשנים יפים לדיו ושמן זית מן המובחר. א"ר הונא כל השרפים יפין לדיו ושרף קטף יפה מכלם ע"כ. ומפרש רבנו דבר זוטרי ובר זוטרא פליגי בתרתי דבר זוטרי תני בין לגבל ובין לעשן ובר זוטרא דתני כל העשנים ס"ל רק לעשן אבל לגבל לא וכדמסיק רב הונא דכל השרפין יפין לדיו דהיינו לגבל. שנית דבר זוטרי נקיט כל השמנים משמע דוקא עשן שמנים אבל עשן זפת ושעוה הפסולים לנר שבת אין יפין לדיו משא"כ לבר זוטרא דנקיט כל העשנים משמע אפילו זפת ושעוה כשר לעשן ורבנו פסק כבר זוטרא דר"ה ס"ל כוותיה דלעשן כשר אפילו עשן זפת ושעוה ולגבל בעינן שרפים. ומש"ר ובמעט דבש משום דס"ל דאינו מתגבל בשרפים בלי דבש עמש"ר פ"ו מהט"א ה"ד נחיל דבש כו' הניצוק שלהן חיבור כו' מפני שיש להן ריר והרי הן נמשכין כדבק משא"כ בשאר אוכלין ומשקין ע"ש ותו עמש"ר פ"ב מה' מקואות ה"ב הדבש והדיו כו' ושרף התות כו' יבשים חוצצין לחין אין חוצצין ושאר כל השרפים בין לחין בין יבשין חוצצין ע"כ והוקשה לרבנו דכיון שהדיו גובלין בכל השרפים אמאי דיו לחה אינו חוצץ אלא ודאי מפני תערובת הדבש שאין דבש לח חוצץ. גם אפשר שמצא רבנו מפורש בשום מקום דין תערובת הדבש. ומש"ר ומייבשין הוא מהך דנדה ד"כ דפאלי קורטא דדיותא. ומש"ר שורהו בפ"ק דשבת אין שורין דיו כו'. ומש"ר במי עפצא וקנקנתום עמ"ש פ"ב מה' מגילה ה"ט

שם ה"ה אם כן עכ"מ והנכון דדוקא באזכרו' יגנוזו שאין לו תקנה ע"י מחיקה

שם ה"ט למעט דוכסוסטוס עכ"מ והנכון דלפי המסקנא שפיר מתוקם הך דתני דבי מנשה במזוזה אבל ס"ת על דוכסוטוס פסול בדיעבד כפשטו' לשון רבנו ולשון מס' סופרים ודלא כתמיהת הר"ן

שם הי"א ומזוזה עכ"מ והגהות מיי'. ובתו' מנחות דמ"ב ע"ב ד"ה תפילין הראו מקום מוצא לפסק רבנו ע"ש

שם הי"ו אבל מקצת השם. הנה רבנו פסק כאן כר"ש שזורי וכן בפ"א מה' תרומות ה"ח. ולא פסק כר"ש שזורי בשידה ויין עפ"ג מה' כלים ה"ד ופ"ט מה' ט"א ה"א ושם בכ"מ וכן בבן פקוע' פסק דלא כרש"ש בפ"ה מהמ"א ועיין מנחות ד"ל וחולין דע"ה ובהכרח הא דקאמר רב אשי הלכה כרש"ש במסוכן ובת"מ של דמאי לאו דוקא עשו"ת פני יהושע חלק י"ד ש"ה. ועמש"ר פ"א מה' מקואות ה"ו שטובל והולך מתחלת הלילה עד הע"ש והשמיט פלוגתא דר"שש ורבנן שבביצה די"ט ע"א בטבילה בה"ש בחול וצ"ל טעם להשמטה זו ועשו"ת ב"ח שקי"ג ועמ"ש פ"ו מה' יסודי התורה ה"ו

שם הי"ט בכתב אשורית עכ"מ שנגרר אחר פרש"י אמנם כוונת רבנו דהן כתב יוני והן הלשון נשתקעו וכמש"ר בפי' המשנה בין בכתב בין בלשון. פרק ב

ה"ט פרשה ראשונה עמ"ש ח"א. פרק ג

ה"ה כיצד סדר הפרשיות ובהשגות וכ"מ ועשו"ת מנחם עזריה באריכות. ועיין בכ"מ התשובה לחכמי לוניל ועכ"מ פ"א מה' תפילין ה"ו ולפ"ז מדוקדק לשון במקום שער ולשון במקום בשר כי במקום שנחלק אינו חלק

שם ה"ז גולל עיין הג"מי ועכ"מ פ"ב מה' תפילין ה"א

שם הי"ד כעין הקציצה רבנו מפרש כן הא דמנחות דל"ד אין קושרין אותן אלא במינן ודלא כפרש"י.