מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מח

דכורסייא דהיינו השלחן חשיב תשמיש קדושה כמטפחת הואיל דזימנין מניחין עליו הס"ת בלי מטפחת והאיך הדר קאמר רבא דתיבותא דאירפט ועביד תיבותא זוטרא שרי כורסייא אסור אלמא דאלים תיבה בקדושתה מכסא. לזה מפרש רבנו דודאי לכתחלה **(אין מניחין ס"ת)** אין ס"ת ע"ג כסא עד שיפרוס מכסה תחתיו אלא דזימנין שנעתק המכסה ונמצא הס"ת נוגעת בשלחן מש"ה מחמירין בכסא דהוי כתשמיש קדושה לענין גניזה דחוששין דנגע בס"ת ערום והוי כמטפחת ומ"מ אסור לעשות מתיבה דארפט כסא דלמא לא נגעתו ס"ת ערום והוי הכסא רק קדושת ב"הכ דמש"ה לא כ' כאן רבנו דין הכסא אלא בפ"י מהס"תם לענין גניזה משא"כ דין הפרכת כתבו רבנו כאן דמפרש שבודאי כורכין בו ומניחין אותו ע"ג הכסא והוי כמטפחת ודאי אף לקולא למכור תיבה ולקנות פרכת זה בתורת מטפחת והבן זה

שם הי"ז ואם התנו עיין בהשגות ובכ"מ והנה עם היות שהראייות שהביא הכ"מ לדברי רבנו לקמן הי"ת טובות הנה מ"מ לכאורה פי' הראב"ד שהוא כפרש"י מוכרח בסוגיי' דהא דקאמר רבא לא שנו מוסב על ענין שאין מורידין דמים מקדושתן הנזכר במשנה (דהא לא נזכר בסוגיי' איסור תשמיש הלוקח שיהי' נופל עליו ל"ש דרבא) וכפרש"י אמנם הוקשה לרש"י סמיכות עובדא דרבינא וכלה סוגיי' דהיתר תשמיש הלוקח מש"ה המתיק רש"י בלשונו לכלול גם פי' רבנו והא בהא תלייא והבן) אך ראיתי בפי' המשנה לרבנו דמייתי מלתא דרבא עלה מתני' דאין מוכרין ב"הכ כו' הסיפא וז"ל והוא כשלא מכרו כו' אבל מכרוהו זקני המקום במעמד אנשי המקום יכולין למכור אפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד ע"כ ולשון הש"ס משמע כפי' רבנו דנקיט למשתי ביה שיכרא ולדרך רש"י והראב"ד הל"ל בהו שהמעות לשון רבים. ועיין בש"ס לרשב"א דהוקשה לי' דלשון המשנה בני העיר משמע במעמד כלם ואמאי אין מורידין בקדש הא אפילו למשתי שיכרא שרי ולדרך רבנו דל"ש דרבא קאי אסיפא ניחא דבסיפא נקיט אין מוכרין ולא נקיט בני העיר משא"כ ברישא אפילו במעמד כל בני העיר אין מורידין בקדש אא"כ התנו על מותר הדמים וכמש"ל הי"ח הכ"מ והטעם כמש"ל הי"ד דאסור לשנו' מתיבה לב"הכ דיש לה עילוי בקדושה ובמצוה הילכך נהי דלענין קדושה מהני תנאי בני העיר אכתי אין משנין דמי מצוה אלימתא לדמי מצוה קילתא וכמ"ש

שם הי"ט וכן אם קבלו עכ"מ ושפיר קאמר דרבנו הוציא דין זה מהירושלמי אמנם מלתא דרב אשי נ"ל דמפרש רבנו דמתא מחסיא מפקא מכלל כפר ומכלל כרך עיין כתובות ד"ד וה"ק רב אשי דבה"כ ההיא לא נעשית ע"ד כל אנשי העולם כמש"ל הי"ו. ואע"ג דאתו לה מעלמא אינם באין לכאן להתפלל אלא שמתקבצים לכאן אדעתיה דידי ללמוד תורה ממני עיין שבת די"א וב"ב ד"ג ולעולם דבשל כרכים לא מהני קבלו עלייהו כיון שנעשו של כל ישראל כנ"ל הי"ו. פרק י"ב

ה"ח ולא ישהה בדילוג עמ"ש הי"ג

שם הי"ב מן ויאמר עכ"מ ובירושלמי איזהו מעשה עגל שני ר' סימון בשם ריב"ל מתשוב' שהשיב משה עד לשמצה בקמיהם חב"ש בשם רב מתשובה שהשיב אהרן את משה עד לשמצה בקמיהם. ר"א בשם ר' בא ומחא ד' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה כו' ע"כ. פי' דריב"ל ס"ל כבבלי מן ויאמר עד וירא דהיינו עד ועד בכלל ורב פוחת פסוק ומתחיל מן ויאמר אהרן. ור' בא מוסיף תרגומו דפסוק ויגוף ד' וכן לשון התוספתא ספ"ק דמגילה ועוד כתוב א' ויגוף ד' כו' ומכאן הוציאו פסוק ויגוף ועיין הי"ט. ועוד שם בתוספתא מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מתרגם ומיושב מה שנדחק הכ"מ

שם הי"ג וכל המדלג עיין בהשגות והיה לו להשיג לעיל ה"ח ועכ"מ ותי"ט. והנכון דרבנו גריס כגרסת משנה ירושלמית עד כדי שלא יפסיק המתורגמן ו(ביו"ד ול"ג יפסוק בוי"ו) ונמצא פירושו כדי שלא יפסיק המתורגמן בשתיקה וכן מסתבר דלאיזה צורך ימהר טפי בדילוג כיון שצריך להמתין בקריאה עד שיסיים המתורגמן

שם הט"ו המפטיר בנביא כו' עיין בהשגות ובמ"ע כ' דיש במס' סופרים כנוסח רבנו ועיין ברכות דמ"ט דמסיק הש"ס אפילו פתח ברחם חותם בונה ירושלים וכ"כ רבנו בנוסח ט"ב. וכן במס' סופרים הנוסח מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל ורבנו כ' מגן דוד כפי המסקנא פסחים דף קי"ז דצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד

שם הי"ו ובימי התעניות הכ"מ הניח בצ"ע ובפרש"י מגילה ד"ל ע"ב ד"ה מצפרא כנופיא לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה ורבנו מפרש כיון שעושין כנופיא מצפרא צריך לקרות בבקר מענין התענית וכמש"ר פי"ג מה' תפלה הי"ח שוב ראיתי מש"ר פ"ה מה' תענית ה"ה דבג' צומות הוא דקורין שחרית ומנחה ויחל ולפ"ז י"ל דמש"ר כאן בימי התעניות ר"ל הקבועים אבל בתעניות שגוזרין על הצרות מודה רבנו לרש"י דאין קורין בשחרית כלל אלא במנחה קורין ברכות וקללות וכן משמעות לשון רבנו ספ"א מה' תענית דאין קורין בהן בשחרית. והא דפריך הש"ס ובתעניות ל"ל הפסקה משום דפסיקא ליה להש"ס דלא איירי מתני' בג' צומות אלא בתעניות שגוזרין מדתנן בתעניות ברכות וקללות ומש"ה הקשו דאין סברא לבטל פרשת השבוע בשביל תעניות שגוזרין ואין להן לגזור לבטל פרשת השבוע. אבל בג' צומות הקבועין שפיר קורין שחרית ויחל ודוחין פ' השבוע כשחלין בימים ב' וה'.