מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מז

שם הי"ג עשרה ימים עיין השגות ובהגהות מיי' ובתוספות ברכות די"ב ע"א ד"ה והלכתא. ומש"ר בעשתי עשרה י"ס גורסין בי"ב ותירץ הריב"ש לפי שיום הראשון שאומרין בו המלך המשפט הוא צ"ג שהש"ץ מוסיף בו עננו הוי השיבה ברכה י"ב. וי"מ בי"ב אמצעיות דברכת המינים ביבנה תקנו. והרדב"ז שנ"ב הגיה בי"א

שם הט"ו לא הבדיל עלח"מ. והרא"ש תירץ בשם רב האי ע"ש. והתירוץ רמוז במש"ר מפני שהקדימה וכו'

שם הי"ו ועונה קדושה עכ"מ בשם ר' יונה. ולפמ"ש בפרקין ה"ב דוקא עונה (ולא חשיב הפסק) ואח"כ אומר אתה קדוש. ומפרש רבנו דזהו שאמר ריב"ל אין יחיד אומר קדושה והבן. ומש"ר ואצ"ל בשאר הברכות הכ"מ נדחק והנכון כמ"ש הלח"מ א"נ באמצע ברכת הנהנין עיין מעשה רוקח. א"נ ה"ק דאצ"ל שאסור להפסיק באמצע התפלה לומר עם הצבור שאר ברכה או לברך על התפלין או על אתרוג שנזדמן לו באמצע תפלה. פרק י"א

ה"ג וכשמעמידין עכ"מ. ועיין ב"ח ודו"פ סי' ק"ץ והנכון שההיכל הוא חדר קטן ברוח שמתפללין כנגדו (שהוא אצל בני אשכנז בכותל מזרחי ולפני החדר הזה פרוס פרוכת. והתיבה הוא כדמות ארון שפתחו למעלה או כדמות מגדל שקורין בל"א שאנ"ק) שפתחו מן הצד ומניחין התיבה עג"ק באמצע ההיכל לפנים מן הפרכת ופני התיבה נפתחת כלפי הפרוכת (והתיבה זו מוציאין בימי התענית כמש"ר רפ"ד מה' תענית) והעובר לפני התיבה היינו הש"ץ בחזרת התפלה בקול רם עומד אצל הפרכת נכח התיבה משא"כ בשעת פריסת שמע שהיא לדעת רבנו ק"ש וברכותיה עומד במקומו שבבה"כ (ואינו עובר לפני התיבה) וזה ברור בביאור התוספתא פ"ג דמגילה ובכוונת רבנו. ומתורץ קושיית הכ"מ פ"ט ה"ג דה"ק אחר שיפסיע ויעמוד נכח התיבה אבל הפסיעות הם במקומו בב"הכ

שם ה"ח קפנדריא עכ"מ והנכון דרבנו מפרש דלא כפרש"י אלא שהתנו מעיקרא שלא יתקדש השביל קב"הכ וזה נלמד ממש"ר הי"ז

שם ה"י בפתח עכ"מ ולק"מ דנקיט איסורי והדר היתרי ועמ"ש ה"ח

שם הי"ד אבל אם מכרו ס"ת עכ"מ ועיין פ"י מה' סת"מ ה"ב דלכתחלה אסור למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש ושם בכ"מ בשם ה"ר מנוח אך מ"ש הכ"מ דבשוין נמי אסור תמוה דבהדיא כ"ר לקמן הי"ז והי"ח לשון בה"כ אחר אלמא דבשוין שרי ודוקא בס"ת דלית לה עילוי הוא דבעי במגילה דכ"ז ע"א משא"כ באינך דאית להו עילוי והותרה מכירה לעילוי הותר נמי בשוין והא דנקטה המשנה בכלהו לשון דיעבד איידי דס"ת נקיט וכ"הג כ' הרשב"א בש"ש ע"ש. ומ"ש הלח"מ ביישוב קושיית הב"י סי' קנ"ג אומר אני דהכל בהפך דהכלל הוא אין משנין מצדקה לצדקה דאי אתה יודע מתן שכרן של מצות אא"כ לפדיון שבויים דגמירי לן שהוא מצוה רבה. והכלל השני שאין מורידין בקדש וכ"ש שאין מוציאין מקדש לחול. לזה פסק רבנו פ"ח מהמ"ע הי"א דכל שגבו מעות לצורך בנין ב"הכ מותר לשנותן לכל דבר מצוה דרבנו גריס בב"ב ד"ג גבי זוזי ומחתי מאי א"ל דלמא מתרמי מילי דמצוה ויהבי להו דמי לבני ושרגי כו' זימנין מתרמי פדיון שבויים ויהבי להו. א"ה בנו נמי א"ל דירתא דאינשי לא מזבני וכמ"ש הב"ח י"ד סי' קצ"ב וט"ז א"ח סי קנ"ג ועיין נ"י. ודוקא גבו מעות דעדיין אין בהן קדושת ב"הכ ונמצא אין בו משום משנה קדושה למצוה הוא דשרי לשנות למצוה שהיא יתרה ממצות בנין ב"הכ כגון שאין להן שופר ולולב ויש להן בית דירה להתפלל בו הציבור. ואם קנו לבנים וקורות אע"ג דלא חייל עלייהו קדושת ב"הכ דחדתי כטווי לאריג דמי כמבואר במגילה דכ"ו ע"ב (והא דאסור להלוות לקמן ה"ך היינו בעתיקי) מ"מ כיון דמחזי כאלו חייל קדושה על האבנים וקורות אסור למכרן לשום דבר מצוה זולת למצוה רבה דפדיון שבויים שרי הואיל דבאמת הוי כטווי לארוג. משא"כ לאחר שבנו דאיכא קדושת ב"הכ אסור לשנות מקדושה לחול ודלא כט"ז א"ח סי' קנ"ג וש"ך י"ד סי' רנ"ב שהאריכו בדחוקים דודאי אע"ג דפ"ש היא מצוה רבה מה בכך כיון שהוא קדש דמש"ה אין ב"הכ מטמא בנגעים האיך יפדו שבויים בדבר שאינו שלהן. ולמכור ב"הכ לקנות מטפחת ותיבה אם אין להן ב"הכ אחרת ויש להן מטפחת ותיבה אסור דאז מצות ב"הכ מרובה ואם שניהן שקולין דאית ליה תרווייהו ב"הכ ומטפחת או שאין לו ב"הכ (זולת בית דירה להתפלל בצבור) וגם אין לו מטפחת אז מותר דכל המקודש מחברו חשוב נמי עילוי במצוה ומש"ה משנין מקדש לקדושת עילוי דאיכא תרתי. ובזה נתיישבה קושיית הרמ"ך דלקמן בכ"מ ה"טו דשפיר אפילו גבו מעות אסור לשנות ממטפחת לב"הכ דנהי דמעות לא נתקדשו ע"י גבייה אכתי מצות מטפחת מרובה ממצות ב"הכ ואין משנין ממצוה למצוה פחותה ועמש"ל הי"ז דזה ברור בס"ד

שם הט"ו וכן אם גבו עכ"מ בשם הרמ"ך ועמ"ש הי"ד ביישוב הצי"ע שלו. ומש"ר וכל כלי ב"הכ כו' ופרכת ענין הארון הנזכר היינו התיבה דלעיל ה"ג וכמ"ש שם שמונח בהיכל דומיא דארון שהיה מונח בק"ק. והיינו הארון והמגדל שכ"ר פ"י מהס"ת ה"ד. ואולם הכסת שהוזכר שם היא השלחן שעל הבימה (שעושין באשכנז באמצע ב"הכ וקורין אלמי"מרא) דהיינו כורסייא שבש"ס (והבימות שעומד עליהן הש"ץ ואוחז הס"ת יש לפרשו כמ"ש שם גם י"ל דהיינו רצפת האלמימרא (ועכ"מ ולח"מ והנראה דרבנו הוקשה לו דמימרי דרבא נראים כסותרין זא"ז דתחלה קאמר