מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מו

שם הי"ח וסומך גאולה עלח"מ ועמ"ש פ"ג מה' תפלה ה"ד. פרק ח

ה"א נשמעת עכ"מ ולח"מ והנכון בכוונת רבנו שאפילו מתפלל עם הצבור בביתו אין תפלתו נשמעת בכל עת אא"כ מתפלל עם הצבור בבה"כ והיינו דמסיק לקמן ה"ג דבה"מ גדול מב"הכ ועיין הגהות מיי'

שם ה"ה וכן לא וכו' עיין השגות ובמ"ע וכן מבואר בפי' המשנה לרבנו וכ"כ הר"ן בשם הגאונים ועיין בארוך ערך פרס ועמ"ש פ"א מה' ברכות הי"ח

שם ה"ט ש"ץ עלחו"מ והכ"מ יישב בטוב וענ"י **(ועב"י)** סי' תקצ"א

שם הי"א אבל פורס עלח"מ וכ"מ והנה ברישא תנן המפטיר בנביא הוא פורס שמע והוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו. ואם היה קטן אביו או רבו עוברין על ידו ובירושלמי לא צורכה די לא הפורס את שמע הוא עובר לפני התיבה הוא נושא את כפיו. ריבח"א כדי לזרזו. ואם הי' קטן וכו' והא דתנינן קטן לא יפרוס את שמע. אר"י כאן כשהביא ב' שערות כאן כשלא הביא ב' שערות ע"כ מבואר מזה אע"ג שהתקנה שהמפטיר עושה שלשתן כדי לזרזו (שיהי' זריזין להפטיר בנביא כיון שהמפטיר זוכה בשלשתן) מ"מ כשהוא קטן שלא נתמלא זקנו אע"ג שהביא ב' שערות פורס את שמע ואביו או רבו עוברין לפני התיבה ולא הוא אלמא דלא יעבור לפני התיבה אפילו דרך עראי בשעת שמפטיר ודלא כתירוץ התו' עיין מס' סופרים ולקושיית התו' צ"ל דזו ואצ"ל זו קתני איידי דנקיט שלשתן ברישא

שם הי"ב שכתפיו מגולות ע' בערוך ערך פחה הוכחה לפי' הרי"ף. פרק ט

ה"א ועונין אמן הלח"מ הניח בצ"ע ולק"מ דכוונת רבנו שצריך הש"ץ להמתין עד שיכלה אמן מפי הציבור ע"ד מש"ר פי"ד ה"ג וה"ה וזהו שכ"ר ואח"כ אומר ברכו דזהו עיקר כוונתו

שם ה"ג עמ"ש פי"א ה"ג. פרק י

ה"ב והוא שלא טעה בג"ר עכ"מ ולח"מ: והנראה דרבנו חולק על הש"ע סי' קכ"ד ס"ב בשם הכלבו דש"ץ שנכנס לב"הכ ומצא ציבור שהתפללו מתפלל בקול רם וא"צ להתפלל בלחש. ורבנו ס"ל דדוקא מי שאינו בקי הוא דיוצא י"ח תפלה בשמיעתו תפלת הש"ץ (אע"ג דנוסח ברכה שלישית של ש"ץ משונה משל יחיד כמש"ר בסדר התפלה שאני אינו בקי דתחלת תקח"זל היתה שיתפלל הש"ץ סדר קדושה וכל החזרה כדי להוציא את שאינו בקי) משא"כ בש"ץ שהרי הוא בקי וחייב בתפלת לחש ושיאמר נוסח אתה קדוש אינו יוצא י"ח ברכה שלישית כשמתפלל בקול רם סדר קדושה ואע"ג דקיי"ל פ"א מהק"ש ה"ח דהכל הולך אחר החיתום הרי כ' שם הכ"מ דדוקא דפתח בא"י יוצר אור אשר בדברו מעריב ערבים משא"כ כשמשנה כל הפתיח' לא יצא דאף בתר עיקר הברכה אזלינן עמ"ש ח"א פ"ח מה' ברכות הי"א ואפילו למ"ד יצא היינו דוקא דיעבד) ואחר הצעה זאת יומתק דשפיר קאמר רבנו דכל שטעה הש"ץ בג' ראשונות אפילו סיים תפלתו צריך לחזור להתפלל ג"ר בנוסח אתה קדוש כתיקונו ובתפלת לחש) ואח"כ יתפלל וזהו אמת נכון בכוונת רבנו אע"ג שלא קדמני אדם בזה (ובבואי לק"ק קושטא רבתי וראיתי שע"פ רוב מתפללים עם הש"ץ בקול רק פעם א' הייתי חושש דעיר גדולה לאלקים כזו וכמה גאוני ארץ רבניה וחכמיה איך לא השגיחו שאין הבקיאים יוצאין י"ק בזה. שוב ראיתי שהש"ץ בקול רם אחר שגומר הקדושה אינו אומר לדור ודור כמנהג אשכנז אלא אומר אתה קדוש וכו' והא המיי' בסדר תפלה כ' נוסח לדור ודור וכו' והספרדים שנגררים אחריו למה ישנו נוסח המיי'. אין זה אלא דמש"ר בסדר תפלה לדור ודור וכו' זה הי' בתחלה כשהיו העם מתפללין תפלת לחש) ואח"כ כשביטל רבנו תפלת לחש בכל ארצות המערב כנודע (מפני חילול השם בפני חשובי ישמעאל שראו שהם מספרים זע"ז בשעת חח חזרת הש"ץ ממילא הוכרח רבנו להנהיג שיאמר הש"ץ נוסח אתה קדוש שיצאו הבקיאים י"ק תפלת לחש וזה ברור ועיין מ"ש הי"ו ועמ"ש פ"א מה' ברכות ה"ו

שם ה"ג ושהה שעה עכ"מ ולח"מ. והנכון דשעה זו (אינה חלק ד"ד ממע"ל אלא) ר"ל משך זמן שהש"ץ עומד ומהרהר למידכר ומש"ה המתינו לשמואל זמן רב דכיון שהוא המתקן ודאי מידכר. ומש"ר סרבן עיין בפי' המשנה לרבנו דמשמע דוקא השני אין להמנע יותר מדאי. אבל ראוי הוא שיסרב קצת מפני כבודו של ראשון משא"כ מי שמכבדין מתחלה להתפלל לא יסרהב כלל

שם ה"ה האומר איני יורד עיין בהשגות והנה לשון המשנה אף בלבנים לא יעבור משמע כדעת רבנו דלדרך הראב"ד הל"ל מעבירין אותו. גם לפי הנראה מלשון רבנו בפרקין ה"ג דאפילו בטעה בברכת המינים דקיי"ל מעלין אותו נמי אין הפירוש להעבירו עולמית אלא מסלקין אותו מתפלה זו (ודלא כהר"ן) וכ"ש כאן

שם ה"ו מי שהיה עומד ע' השגות. ומשמעות לשון הרי"ף כמקריב ב' תמידין בשחרית שעובר משום בל תוסיף וכו' אלמא דבערבית לא שייך בל תוסיף והבן.