מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מה

הנראה זהו ענין עטוף בשעת תפלה שהזכיר רבנו פ"ה ה"ה שמתכסה בטלית גדול בשעת תפלה ועיין בתוס' והרי"ף כתב ואסור להתעטף ולהניח ידו על סנטרו כשהוא עומד בתפלה נראה דגריס אבל לא היה מתעטף ומניח ידו על סנטרו וכ"כ הערוך ערך סנטר ומפרש על סנטרו על צדו ועמ"שר פ"ה ה"ד ולא יניח ידו על חלציו ולפ"ז ה"ק שלא היה מעטף ידיו סביב גופו עד שיניח ידיו על צדו וזה נכון בכונת רבנו עמ"ש פ"ה מה' תפלה ה"ד

שם הט"ו כוונת הלב עלח"ם שכתב ולא ידעתי למה לא הזכירו רבנו ואשתמיטתיה מש"ר פ"י מה' תפלה ה"א. פרק ה

ה"א שמונה דברים עלח"ם והנכון דאיידי דנקט רבנו הנצרך לנקביו שהוא מדברים החופזין ומעכבין בדיעבד נקיט נמי גיהוק ופיהוק ותו דע"כפ מעכבין לכתחלה אפילו בשעת הדחק

שם ה"ג הי' עומד עלח"מ ולק"מ כיון דליכא תפלה בק"ק זולת תפלה קצרה של כ"ג בי"הכ אין כאן מקומו ועמש"ר פ"ד מה' עיה"כ ה"א ודוק

שם ה"ד ולא יניח ידיו עמ"ש פ"ד הי"א שזהו גי' הרי"ף ופי' העיטוף סיבוב הגוף בידיו דגם כ"הג חשיב דרך גאוה. וכפי הנראה שזהו ג"כ גירסת רש"י ומחולקים בפירושו ולשון כשהוא מפהק הוא תוספת מאיזה מפרש

שם ה"ה באפונדתו בערוך פי' מלבוש התחתון בלא גלימא. ומש"ר כשהן עטופין עמ"ש פ"ד הי"א

שם ה"ז לא יעמוד וכו' עיין בהשגות (ועיין ברכות די"ו ע"א בתוס' ד"ה לפי) ועכ"מ מה שהעמיס בביאור ההשגות ולענ"ד הנכון בכוונת ההשגות דמשיג ארישא וס"ל דכל שעומד ע"ג מטה וטורח לו לירד מותר להתפלל במקום גבוה כדקיי"ל בפרקין ה"ח בראש הזית ורבנו סובר דבע"ה לעולם יורד שאין דעתו מיושבת עפ"ב מהק"ש ה"ד

שם ה"ט אא"כ הי' חולה פי' וקשה עליו הדבור ה"ז מתפלל בלבו ולצדדין קאמר דכדי לכוון לבו שרי בקול רם

שם הי"ד אדם חשוב ע' השגות ורבנו ס"ל מדמסיק ארחב"א חזינא לי' לאביי ורבא דמצלי אלמא דהש"ס פליג על הירו' דאפילו יחיד צריך להטות על צדו וכן דעת הרי"ף. פרק ו

ה"א אסור וכו' עלח"מ שנדחק ואין צורך דאפילו גרסינן ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא שפיר השמיטו רבנו דלעבור משמעותו ברגליו ותו דכל שרכוב על החמור עדיף מנושא משוי דהכל רואין שהולך לדרך בצרכיו (והא דבב"ק ד"ח ולא רהיט ליתא בגירסת הרי"ף וכמ"ש הכ"מ ועיין ברכות דס"א דשם לא גרסינן בי כנישתא אחריתא

) שם ה"ד אינו סועד עכ"מ ובמעשה רוקח דסעודה ממש אסור סמוך למנחה גדולה וסעודת עראי משהגיע זמן מנחה גדולה. והנכון דפי' סמוך כל שלא יגמור מעשיו טרם הזמן ויכנוס קצת תוך זמן מנחה גדולה

שם ה"ח בצרכי רבים עמ"ש פ"ב מהק"ש ה"ה

שם ה"ט ראה נחשים עכ"מ ולח"מ ועמש"ר פי"א מה' שבת ה"ד. פרק ז

ה"ד כשלובש בש"ס גרסינן הסדר: הנותן לשכוי. כי פתח עיניו פוקח עורים. מתיר אסורים. מלביש ערומים. זוקף כפופים. רוקע הארץ. כי מסגי המכין מצעדי גבר. שעשה לי כל צרכי. אוזר ישראל. עוטר ישראל. אמנם גי' הרי"ף ממש כגי' רבנו וסדרו. שמע קול תרנגול שנתן לשכוי. כי לביש מלביש ערומים. כי מכסי סדינא (להתעטף בציצית והוא ט"ס דמוכח וצ"ל) עוטר ישראל (תדע דלא הזכיר הרי"ף עוטר ישראל) כי מנח ידי' על עיני' פוקח עורים. (וזהו שכ"ר כשמעביר ידיו) כי תריץ ויתיב מתיר אסורים. כי נחת לארעא רוקע הארץ. כי קאים זוקף כפופים. כי משי ידי' וכו' (ועיין ה"ו) כי אסר המייני' אוזר ישראל. כי סיים מסאני' שעשה לי כל צרכי. כי מהלך המכין מצעדי גבר. ועיין ברא"ש שגירסתו משונה וגי' רבנו והרי"ף דווקנית דכששומע קול תרנגול נעור משנתו ואח"כ לובש חלוקו וצונף ראשו ומקנח עיניו ויושב על המטה ואח"כ מוריד רגליו עג"ק ועומד ונוטל ידיו ואח"כ חוגר אזור ונועל מנעלים ואח"כ הולך לעשות צרכיו ודלא כמ"ש הלח"מ בפרקין ה"ג דלפי גי' הרי"ף הכל בסדר הש"ס

שם ה"ו שלא עשני אשה עלח"מ ובירושלמי פי' הרואה בור קודם לאשה וכן גריס הרי"ף במנחות הובא בפ' הרואה (ועמ"ש פי"ב מהע"ז ה"ב) וליישב דברי רבנו כ' מעשה רוקח דעבד עדיף מאשה שבא לכלל מצות ע"י שחרור

שם ה"ח בי"הכ ובהשגות ויפה כ' הכ"מ דלפמ"ש ה"ד מברכין כמה ברכות קודם נט"י ע"י מה שמנקה ידיו

שם הי"ו מפרי זה עלח"מ שנדחק בחנם דפי' מפרי זה מפרי פלוני דמש"ה שינה מירק לפרי

שם הי"ז ומדלג קדושה עכ"מ וע' פ"ח ה"ה ובמ"ש שם.