מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מד

ערבית קודם לילה (וכמו שמשש שעות עד שש ומחצה אינו זמן מנחה ה"ה מפלג המנחה עד ערב אינו זמן ערבית) ודוקא בע"ש ומ"ש יוצא ידי תפלה בזמנה הואיל שמזכיר קידוש היום בכניסה ויציאה וכמש"רל ה"ז (ועלח"מ פ"ז מה' תפלה הי"ח) וגם שם מתפרש דוקא לצורך ובשעת הדחק שנזדמן לו כוס וכמ"ש הכ"מ ה"ז בשם ה"ר מנוח וזה מבואר להמסתכל בלשון פי' המשנה הילכך יש להזהר בתפלת ערבית בזמנו וע' פכ"ט מה' שבת הי"א

שם ה"ז המתפלל עיין בהשגות וכ"מ ולח"מ והנראה מדעת רבנו דדוקא של ע"ש להקדים קבלת שבת כמ"ש הלח"ם (או של מ"ש ולצורך כוס) הואיל דמזכיר קידוש והבדלה כמ"ש ה"ד משא"כ בחול מודה רבנו דאסור להקדים כמ"ש ואע"ג דתפלת ערבית רשות ואין לו קבע ראוי לסמוך גאולה לתפלה

שם ה"י טעה עיין בהשגות ומ"ל ובברכות דכ"ו עד חצות כו' ומשני כלה יומא מצלי ואזיל משמע דמשעבר היום אין תשלומין לתפלת שחרית

שם הי"א היו לפניו עלח"ם ודבריו דחוקי' דודאי כל שבע אין לחוש ביה"כ וזמן מוסף היא לכתחלה כנ"ל ה"ה אך לאחר שבע חשוב פושע ומקרי דיעבד למוסף ולכתחלה למנחה ובהכי איירי רבנו והיינו דקאמר כדי שלא יטעו לומר דאף תוך שעה שביעית ר"ל בשש ומחצה יקדימו מנחה. פרק ד

ה"ג שחרית ע' השגות ומ"ע וכ"מ וע' שבת ד"נ דלשון בשביל קונו משמע כפי' רבנו ומשום הכון

שם ה"ד וב"ד שעמדו אח"כ עכ"מ והנה לכאורה נראה דעת רבנו דעזרא גזר רק לד"ת וב"ד שלאחריו לק"ש ותפלה ובפ' מרובה מבואר דעזרא גזר לד"ת (וה טעם מבואר בברכות דכ"ב שלא יהיו מצויין ת"ח אצל נשותיהם כתרנגולי' וי"ל מש"ה דוקא לתור' דעונת ת"ח משבת לשבת משא"כ לק"ש ותפלה לא גזר עזרא משום ביטול עונה לטיילין עיין פי"ד מה' אישות ה"א וב"ד שלאחריו גזרו אף על ע"ה משום האי טעמא גופא שלא יהיו מצויים כמ"ש ה"ה. דבזה מתורץ מה שנדחק הרשב"א בחי' ברכות אהא דמשני הש"ס ה"ק מה טיבן במ' סאה דאין זה תירוץ אהא דפריך דהא ריב"ל סובר דבעל קרי אסור בד"ת ע"ש. ולפמ"ש י"ל דריב"ל סובר דב"ק אסור בד"ת דאורייתא ולא בתפלה וק"ש. ולזה פריך כיון דלד"ת אסור מדאורייתא בדין הוא שיהיה אסור בק"ש ותפלה מד"ס. ושפיר משני ה"ק מה טיבן במ' סאה כיון דאין ק"ש ותפלה דאורייתא. ומינה דלדידן טבילת בעל קרי לד"ת תקנת עזרא י"ל דלק"ש ותפלה לא גזר כלל) מיהו כל זה אינו דודאי ק"ש בכלל ד"ת (וא"כ דבל"ז יש ביטול עונה לטיילין מחמת ק"ש למה לא גזר אף לתפלה) ותו מדמשני עזרא תיקן טבילה לבריא (ומדלא קאמר עזרא תיקן לד"ת ואתו רבנן והתקינו לק"ש ותפלה) משמע דתקנת עזרא אפילו לק"ש ותפלה ועיין במעשה רוקח בשם פ"ח א"ח. והנכון דרבנו הוציא דבריו מהירושלמי וז"ל אר"ח בר וה כל עצמן לא התקינו טבילה זאת אלא מפני תלמוד שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר אני אלך ואעשה צרכי ובא ושונה ומתוך שאתה אומר לו אסור הוא בא ושונה כל צרכו ע"כ וסובר רבנו דהיינו טעמא דעזרא דזה שייך רק בד"ת דכתיב והגית בו יומם ולילה וחוששין לביטול (משא"כ בק"ש ותפלה דלא חש עזרא כלל לשלא יהו מצויים אצל נשותיהן) והב"ד שלאחריהן גזרו אף לתפלה משום שלא יהיו מצויים אצל נשותיהן ותפס רבנו דרך הירושלמי (ובד"ו ישן ל"ג ת"ח אלא שלא יהיו מצויים) גם לדרך הבבלי י"ל עזרא לא תיקן טבילת מ' סאה לתפלה אפי' להוציא אחרים רבים וכדמסיק הש"ס אהא דטבל רמי בר חמא להוציא רבים ולית הלכתא כוותיה וסובר רבנו כפרש"י ותו' הראשון ומדנקיט סתם ולית הלכתא משמע דאפי' בבריא המרגיל להוציא אחרים סגי בט' קבין וא"כ קשה הלכתא אהלכתא דרבא בסוף הסוגיא דידן אמר הלכתא בריא או חולה המרגיל במ' סאה ובריא לאונסו ט' קבין ותולה לאונסו פטור. אלא ודאי דרבא איירי מתקנת עזרא לד"ת דעזרא לא תיקן נתינה כלל רק טבילה לד"ת במרגיל וב"ד שאחריו גזרו נתינה בבריא לאונסו לד"ת וכלה סוגייא קמייתא לד"ת והיינו דאמר ונחזי עזרא האיך תיקו. וסוגייא שנייה מן ת"ר בעל קרי איירי לתפלה ולר' יהודה ות"ק תקנו טבילה לתפלה כדי שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם ולרמי בר חמא צריך טבילה להוציא אחרים והיינו דקאמר ולית הלכתא אלא דלתפלה לעולם סגי בט' קבין וריב"ב ביטל לגמרי וא"צ לא טבילה ולא נתינה לת"ת ותפלה סגי בנט"י

שם הי"א מי שגיהק עלח"מ והנכון לדרך רבנו דלא מפרש כפרש"י דפריך עיטוש עיטוש קשיא דעיטוש לעולם לאונסו די"ל גם בעיטוש יש מעצור לרוחו אלא דהוקשה לו כיון דאמרן שסימן רע הוא לו וניכר שהוא מכוער אין סברא שיארע לרבנו הקדוש אפילו לאונסו ולזה משני דאדרבה עיטוש מלמעלה לאונסו סימן יפה לו (אלא דלרצונו הוא מגונה) והא דמסיק הש"ס אלא רק ארק קשיא היינו משום דברק לא משכחת לאונסו דהא יכול לבולעו ובברייתא דהוי כרק לפני המלך ולזה משני דמבליעו בכסותו ומש"ה לאו חילק רבנו ברוק בין אונס לרצון ואפשר להעמיס דהיינו הא דאמרן וממשמש בבגדו שהיה ממשמש ברוק עד שנבלע בבגדו ובני הרב המאה"ג מ' חיים שי' אמר דדין ממשמש בבגדו הוא מש"ר לקמן פ"ה ה"ה ומתקן מלבושיו) והוא דחוק. אע"ג דהסיום יש לפרש לדרך רבנו ענין העיטוף כדלקמן פ"ה ה"ה ולשון המימרא ממשמש בבגדו אבל לא היה מתעטף משמע דמישך שייכי אהדדי) עמש"ר פ"ג מה' ציצית הי"א דכפי