מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מב

החית למטה תכופה לדלת נראה אי חד אע"ג שקורא האלף כדרכה ואינו מאריך בה

שם ה"י ומדקדק עי' בהשגות וכ"מ. והנכון דודאי צריך שלא ישנה שום תנועה אף בלשון לעז דמשתנה המשמעות ואין לדבר אף לפני מלך ב"ו אלא בצחות

שם הי"ג ספק קרא ק"ש עכ"מ ועמ"ש פ"ג מה' מגילה ה"ה. גם יש לחלק דשאני ברכות שופר ולולב דמברך אקב"ו ואם כבר יצא הוי ברכה לבטלה משא"כ ברכות ק"ש שהן שבח והודייה אין בו משום לא תשא ולא גרע מתפלת נדבה. פרק ג

ה"ב וכל מי שקרא עיין בהשגות וכ"מ ולח"מ ורבנו סובר כי היכי דקי"ל בברכות דכ"ב דהמתפלל ומצא צואה חוזר הואיל שחטא ולא בדק בשוגג עפ"ד מה' תפלה ה"ט כ"ש שקונסין המזיד להתפלל תוך ד"א של מת וק"ש הוא ק"ו מתפלה שהיא דאורייתא ותו שאין בה משום ברכה לבטלה עמ"ש פ"ב הי"ג. ותו דמאן יימר דליכא משום ריח רע תוך ד"א של מת ונקיט משום לועג לרש דאסור אפי' חנטוהו וידוע שאין ריח

שם ה"ג בית הכסא עיין השגות ולח"מ ואפילו תימא דהרי"ף כהראב"ד הרא"ש הסכים לדברי רבנו מה גם דמצאנו הרבה בעיות דרבנן דקי"ל לחומרא וכ"ש בחזרת ק"ש כקורא בתורה. ומש"ר חצר המרחץ עמ"ש פ"ו מהת"ת ה"ב ולענין הצ"ע של הלח"ם עמש"ל ה"ה ומ"ש הכ"מ בשם ה"ר מנוח י"ל שאני מזוזה דבעינן בית עשוי לדירת כבוד עפ"ו מהס"ת

שם ה"ה דברים של חול עיין בהשגות ועכ"מ דמצאנו רחום בצדיק והוא ע"ד צדיק חונן ונותן. מיהו בל"ז אין זה ראיה כ"כ דמ"מ שם תואר הוא כמו נאמן אפילו לא מצאנו במקרא רחום בהדיוט. ותו למה לא השיג הראב"ד על רבנו פ"י מה' יסודי התורה ה"ה. אין זה אלא דהראב"ד סובר דגם שלום ודאי נמחק ואפ"ה אסרו עולא בבית המרחץ ומדמה הראב"ד רחום לשלום. וא"כ עדיפא ה"ל להראב"ד להקשות קושיית הכ"מ והלח"ם למה השמיט רבנו איסור שאילת שלום. ובאמת נראה דרבנו הוקשה לו קושיית התוס' שבת דף יוד ע"ב ד"ה ומתרגמינן וסובר רבנו דהתרגום חולק על הא דעולא וס"ל דלאו השם גופו אקרי שלום (וכן ע"ד פסקו **(פסקי)** הטעמים שמנוגן ויקרא לו ד' במאריך וטרחא משמע שהשם קרא את המזבח שלום או שאחר ההקרב' קרא השם שלום לגדעון) ופסק רבנו כדברי המתרגם (דתירוץ התוס' אינו מספיק דהמתרגם לא פירש כלל ויקרא בלשון קריאה אלא ופלח עלוהי קדם ה' דעביד ליה שלום וע"ש פרש"י) ולא אמרה הברייתא דאין שאלת שלום במרחץ משום איסור אלא דלאו אורח ארעא (ועיין חגיגה די"ב דגנזי שלום הן בערבות ובהדיא פליג ר"ל עליה דעולא ופסק רבנו כר"ל רבו דעולא) ועפ"ד מה' תפלין הכ"א (והב"ח א"ח סי' פ"ד דרך בדרכנו זה קצת) ודלא ככ"מ שתמה וכן הלח"מ הניח בצ"ע בפרקין ה"ג והנכון כמ"ש דהברייתא אמרה שאין מנימוס דרך ארץ לכבד זא"ז במקום שכלן ערומים ותו דאפי' ברייתא מצינו לדחות מן התרגום שהוא בר"הק ותו דר"ל פליג כמ"ש

שם ה"ו צואת האדם ובהשגות. אמנם גירסת רבנו כגי' דידן סוף פרק מי שמתו ריב"ח אומר מרחיקין מגללי בהמה ד"א רשבי"א ברכין ובלבד של חמור רחבא"א ובבא מן הדרך כו' מרחיקין מצואת חזיר ד' אמות ומצואת הנמייה ד"א ומצואת התרנגולים ד"א וריב"א בשם ר"ח ובלבד באדומים ע"כ הרי דלא אידכר מי רגלי' דחמור אלא צואתו ומפרש רבנו ובלבד באדומים קאי אכולהו חזיר ונמיה ותרנגולים דדוקא צואה אדומה שלהן מסרחת וגבי חמור דוקא כשבא מן הדרך ונתייגע. והנה אין השעורי' הללו מבוררין אם אדום כדמא או ככבדא וכן שיעור הבא מן הדרך אם דרך מועט או מרובה וכן בימות הגשמים אינו יגע כ"כ והעיקר תלוי כל שמסריח וזה נכלל במש"ר וכל צואה שריחה רע וכדמסיק רבא דכ"ה דאין מרחיקין מצואת בהמה אא"כ של כלב וחזיר ויש בתוכן עורות ובאינך לא פירש וכייל כל שהסרחון נרגש ועמש"ל הי"ב

שם הי"א היתה צואה בגומא עיין השגות ולדרך הראב"ד קשה למה פסיקא לבעל הבעיא בנוגע דהא מלשון רבא אין הכרע דאיירי אפילו נוגע וה"ל למיבעי אף במגע אלא ודאי כמש"ר דדבוקה היינו נוגע ואינו מחניך טהור דלא כר"א ומש"ר צואה מועטת עיין בהשגות ויפה השיב המ"ע דזהו בכלל מש"ר עד שמתכסה

שם הי"ב ריח רע עיין השגות ומ"ע וכן הוא גירסת הרי"ף וז"ל ורב חסדא אומר מרחיקין ד"א במקום שכלה הריח ע"כ ול"ג ממקום במ"ם וכן מסתבר דליכא מ"ד דבעינן הרחקה ד"א ממקום שכלה הריח דדוחק לאוקים מתני' דנקיט מרחיקין ד"א בדליכא ריח כלל (דאם למשל יש להן ריח חצי אמה הרי צריך להרחיק ד"א וחצי א"ו דרב הונא סובר דמרחיק ד"א ממקום העיקר וקורא חוץ לד"א ואינו חושש לריח אע"ג שיש לו עיקר ופליג ר"ח דהא דסגי בהרחקה ד"א היינו דוקא במקום שכלה הריח ואפילו כלה הריח בחצי אמה צריך הרחקה ד"א ממקום העיקר אבל כשלא כלה הריח אחר ד"א צריך להרחיק עד שיכלה (ולפ"ז גרסינן גם בברייתא במקום ואי גרסינן בברייתא ממקום ה"ק דכל ריח רע שיש לו עיקר אע"ג שכלה מיד צריך להרחיק ד"א). והיינו דבעי הש"ס אליבא דר"ח דת"כ בריח רע שאין לו עיקר אי שרי אפילו במקום הריח (אבל חוץ למקום הריח