מרכבת המשנה (חעלמא) - ב מ

פרק ה

ה"ב אל יעבור כו' או סכל עיין הגהות מיי' והכ"מ נדחק ועפ"ח מח' פרקים לרבנו דשם ביאר דברי פרק זה ובמנין המצות שורש ט' כ"ר כל המצות תלויות בד' דברים בדבור ופעולות ומדות ודעות ופשוט דאע"ג שהבחירה חפשית הרי שנולד אלם פטור ממצות התלויות בדבור ונגד יתר השלש חלקים בחלק הפעולות הבחירה בידו להיות צדיק או רשע. ובחלק המדות למשל במצות צדקה הבחירה בידו להיות רחמן ושוע או כילי ואכזרי וע"י הרגל כמ"שר פ"א מה' דעות. ובחלק הדעות ולפי הגי' או סכל דליכא דבר והפכו יובן ע"פ מש"ר בח' פרקים שאם ינוח האיש המוכן במזגו ולא ילמד ישאר סכל בלי ספק. ואף לפי הגי' בד"ו או חכם או סכל) אע"ג דשפיר קאמר הש"ס טפש או חכם דהיינו מוח אטום או מחודד מ"מ הבחירה חפשית שיהיה חכם על ידי למוד ויגעתי ולא מצאתי אל תאמין אע"פ שמזגו קשה הבנה או סכל ע"י התרשלות הלמוד אע"ג שזך השכל ע"ד לא יגעתי ומצאתי אל תאמין

שם ה"ד לדרך מן הדרכים עלח"מ ולפמ"ש ה"ל לדרך מן הדרכים כלל וחוזר ופורט למדע כו' דעות או לדעה דהיינו מדות או למעשה פעולות דבשלשתן הבחירה חפשית ע"ש

שם ה"ה וכיון שכן עיין השגות וכ"כ הריב"ש דאע"ג שבידו לבחור יודע האל איך יבחר. איברא עדיין אינו מובן האיך תקיף הידיעה האפשרות וצ"ל כתירוץ רבנו הנפלא ואמתי כי לא מחשבותי וגו' ודוק. פרק ו

ה"ה והלא כתיב כו' ובהשגות וע"למ וליתא דשאני ידיעה בכח שאינה מבטלת האפשרו' מה שא"כ מה שדיבר הקב"ה בפועל ודאי מבטל הבחירה והאפשרות לזה הוצרך רבנו לחדש דאין האמירה גזרה על אדם פרטי (ומש"ר וכבר אמרנו אופן ידיעת הבורא כו' ר"ל כמ"ש פ"ה ה"ה ודלא כהראב"ד וריב"ש) ומסיק דאע"ג שהדבור וזרה עכ"פ על אחד מהפרטים מ"מ כל א' ראוי לעונש שאינו מוכרח בפרט ודוק. פרק ח

ה"א למען ייטב לך הל"חמ הניח בצ"ע ולק"מ דהכפל לשון ייטב והארכת קאי על שני עניני עו"הב א' אחר מיתה ב' אחר התחייה ומיושב המשך הש"ס

שם ה"ב הע"והב ובהשגות ודבריו תמוהין דבהדיא כ"ר פ"ג ה"ו דהכופר בתחייה אין לו חלק לע"הב וע"כ כוונת רבנו כמ"ש הל"חם דע"הב לחוד ועולם התחייה לחוד

שם ה"ד וחכמים כו' ובהשגות ואומר אני אם הסעודה דרך משל גם כוס של ברכה דרך משל ולמה לא יברכו השם על עונג עה"ב בק"ו מברכת המזון ועמ"ע

שם ה"ז עין לא ראתה עכ"מ ולח"מ שהניחו בצ"ע והנכון דודאי הש"ס מפרש מלתא דשמואל כפשוטו דכל הנבואות רק לע"הב ואין כל חדש לימות המשיח אלא שעבוד מלכיו' ורבנו פסק כרחב"א דכל הטובות מה שניבאו הנביאים הן לימות המשיח נוסף על שעבוד מלכות. והא דנקיט רבנו פ"ט ה"ב לישנא דשמואל כוונתו לאפוקי שכר רוחני לימות המשיח אבל בודאי שיהיו שארי טובות לימות המשיח נוסף על שעבוד מלכות וכמו שביאר רבנו כאן בהדיא ואף רחב"א מודה שכל טובו' ימות המשיח ענייני ע"הז שימצאו מרגוע לעסוק בתורה ותכלי' המקווה שכר רוחני לע"הב דעין לא ראתה. ומ"מ סובר רבנו דמודה רחב"א דהפסוקים וגר זאב עם כבש הן משל כמש"ר סוף ה' מלכים דלא ישתנה דבר מטבעו כמ"ש הלח"מ. ולק"מ מסוגיא דפ' חלק לפי גי' דידן כאן לימות המשיח כאן לע"הב כמ"ש המגיה לח"מ ואע"ג דרחב"א אמר דלא ניבאו לע"הב אין למדין מן הכללות דהא והיה אור החמה מוקמינן לרחב"א לע"הב אלא דה"ק רוב הנבואות לימות המשיח ועיקר הכוונה דטובת עולם הבא הרוחני עין לא ראתה אפי' נביא. (וכן וחפרה הלבנה מודה רחב"א דהוא דרך משל) כמ"ש

שם ה"ח זה שקראו עיין השגות ותמהני דאטו הצדיקים אין להם חלק לע"ה טרם כלות שית אלפי ועכ"מ. פרק י

ה"ו דבר ידוע ובהשגות והאמת דשוגה יש מלשון שגגה ומתפרש נמי שוגה ופתי מלשון תאוה כמ"ש הרד"ק שהוא ענין ערבות ושמחה. ושגיון לדוד עיקרו שיר חשוק וכוונת רבנו חשק והתמד' והתלהבות בשמח' לעבודת הבורא באהבה. סליק ספר מדע וסכום ההשגות בהקדמה י"ט וסי' בהקדמת ס' הי"ד כספר מדע נ"ח וסי' ועץ הדעת אשר בתוך הג"ן