מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לט

מגילה דכ"ז ע"ב ד"ה ולא כניתי דמוכת דדומיא דהא דר' הונא דרי מרא אכתפי' שבמגילה דף כ"ח ע"א יש חלק לע"הב והא דבירושלמי דהמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעה"ב היינו דוקא כשמעריך מעשיו למול מעשה חברו כדלקמן פ"ד ה"ד ודוק והיינו דאמר ומה המעריך עצמו שגדול מחברו אין לו חלק לע"הב כ"ש מי שמעריך עצמו בכבוד המקום לדרוש שמבין מעשה בראשית ודומה לחי עולמים דאין לו חלק לע"הב וכבוד אלהים הסתר דבר כבשים ללבושיך

שם ה"ז שהוא גוף ובהשגות ותמהני דודאי כל מין בדעתו שהאמת אתו ומ"מ אין לו חלק לע"הב דחמיר שגגת אמונה זרה דה"ל למידק ולמה יגרע אמונת הגשמה משאר אמונה זרה. ומש"ר שאינו לבדו הראשון בהשגות הבין שהכוונה דהמאמין בחומר קדום שאין הבריאה יש מאין ה"ז מין ועם היות שהאמת ודאי כן הוא לא ידעתי למה לא פירש שהמאמין בקדמות כדעת היוני פשיטא דהוי מין כמבואר מלשון רבנו. ועכ"מ ולח"מ ועמ"ש ה"ו בסתירת דברי הלח"מ. וכשתסתכל דבכלל מין מונה רבנו חמשה. א' הכופר במציאות השם דבפ' חלק האומר אין תורה מן השמים והכופר באלוה ודאי כופר בתורה מן השמים. ב' הכופר באחדות דבפ"ב דחגיגה דאחר קצץ בנטיעות ומסיק דאמר שמא ח"ו ב' רשויות הן ונקרא מין בסנהדרין דכ"ח אדם יחידי נברא שלא יאמרו המינין הרבה רשויות כו' וכל מקום שפקרו המינין תשובתן בצדן נעשה אדם כו' הימנותא דידן דאפי' בפרוונקא נמי לא קבילני'. ובברכות די"ג עול מלכות שמים זה אחדות (ושם די"ב אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים הרי דמדרגה א' הכופר באלוה נקרא בלשון חז"ל מין). ג' הכופר ברוחניות דמפורש בתורה כי לא ראיתם פסל כל תמונה ובברכות ד"י מה הקב"ה מלא כל העולם ורואה ואינו נראה אף נשמה כו' ובמגילה די"ח לך דומיה תהלה סמא דכלא משתוקתא ובב"ב דכ"ה מלמד שהשכינה בכל מקום ובחגיגה די"ו כל שלא חס על כבוד קונו זה המסתכל בקשת כו' ובעין יעקב גורס רבא אמר כל המסתכל בקשת צריך שיפול על פניו דכתיב כמראה הקשת וגו' דמות כבוד ה' וארא ואפול על פני. לייטיה עליה במערבא משום דמחזי כמינות אלא לימא ברוך זוכר הברית כו' אלמא דהגשמה חשוב מינות ותיובתא דראב"ד ואולי לא גריס לה אלא כגי' בברכות דנ"ט דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. ד' הכופר בחידוש אפילו מודה שהאל בראו בריאה קדומה כדעת היוני דבסוכה כל המשתף שם שמים וד"א נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו וזהו ענין מעשה בראשית וע' סנהדרין דס"ג ונקרא מין כמש"ר במ"נ שבאמונת הקדמות ח"ו תפול התורה. ה' שמאמין לעבוד אמצעיים דהיינו מומר לע"ז טעות אנוש עפ"א מה' ע"ז ואולי זה היה טעות אחר שקצץ בנטיעות להאמין במטטרון דהוא שליח בלשון יוני ונקרא מין בב"ב דכ"ה לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח דמורו ביה מיני ובגמ' שאני מין דאדיק בע"ז טפי ובחולין די"ג אין מינין באומות ובמנחות דק"י אין מכירין כו' לאביהן שבשמים כו' דקארו ליה אלהא דאלהא ועובד סבה שנייה ועמ"ש ה"ח

שם ה"ח שלשה כו' אפיקורוס בלשון רבנו שאינו בעל דת. א' הכופר בנבואה ושליחות דנמצא כופר בכל הדתות. ב' שמכחיש רק נבואת משה דהנך בכלל אין תורה מן השמים. ג' הכופר בהשגחה דבב"ק דע"ט החמירה תורה בגנב כו' עשה עין של מטה כאלו אינו רואה. כו' לא יראה יה וגו'. ועוד יש ג' שהוא בעל דת וכופר בתורה. א' שמכחיש אפי' פסוק א' עיין פ' חלק. ב' שכופר בתורה שבע"פ אפילו דקדוק א' עכ"מ ובקדושין דס"ו מיד נזרקה בו אפיקורסות תינח תורה שבכתב בע"פ כו'. ג' שאומר שתנוסח התורה. הרי ה' מינין דלעיל ה"ז וששה אפיקורוסים הרי י"א. ועם שני הכופרים בתחיית המתים ומשיח הוי י"ג (ובחלק דצ"ט א"ל האי מינא לר"א אימתי אתי משיח משמע דהכופר במשיח מין דלא כהעיקרים) וזה מכוון נגד י"ג עיקרים שבפירוש המשנה אלא דבחדא יש חזרה דשם מונה שכר ועונש וכאן בחיבורו השמיטו (לפי דמצוה לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס מאהבה עפ"י מה' תשובה ותו דמשיח ותחיית המתים כולל שכר ועונש עה"ז ועו"הב כמ"ש העקרים) ומנה במקומו אפקורסות דתורה שבע"פ דבקדושין כנ"ל וממילא בכלל תורה שבע"פ שכר ועונש רוחני שלא נזכר בהדיא בתורה שבכתב ועמ"ש פ"ד מה' שחיטה הי"ד

שם ה"ט מומר לכל התורה עיין השגות והנכון כתירוץ השלישי של הכ"מ דכל שאינו מאמין בדתם אע"פ שעובד מומר מקרי ולא מין ומה שהשיג עליו בשי למורא סי' קל"ג ממש"ר פ"ד מה' רוצח דמומר להכעיס הוי אפיקורוס לק"מ כמ"ש ה"ו דדינו כאפיקורוס שפסול לשחוט ואין לו חלק לעו"הב ומומר מקרי ועמ"ש פ"י מה' ע"ז ה"א

שם הי"א כיהויקים כו' בירו' פ"ק דפיאה כמ"ש ה"ו

שם הי"ד שהרגיל בהן עכ"מ וכל דבריו תמוהין. והנכון כמ"ש ה"ו. ומש"ר כל הרשעי' עכ"מ והנכון דה"ק רבנו דהנך הכופרין בי"ג עקרים כנ"ל ה"ח אין מקבלין אלא שאם עשו תשובה מעצמן יש להם חלק לע"הב אבל הנך מומרין ורשעים שמן ה"ט ואילך מקבלין והבן זה. פרק ד

ה"ג האוכל שור ובהשגות. והנכון דגרסינן שוד מלשון משוד עניים כמו שהעיד המ"ע

שם ה"ד המתכבד בקלון עמ"ש פ"ג ה"ו ודוק.