מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לח

האפיקורסין והמסורת והמומרין (ודלא כמ"ש הכ"מ דרבנו גור' אפיקורו' במקום מסור' (ולא ראה דבפ"ח מה' חובל הט"ו הביא רבנו דין מסורת) ורבנו פסק כמ"ד להכעיס הוי מין (וכ"ש עע"ז והכופר בתורה ונבואה דהוו מינין) ובכלל אפיקורוס ודלא כמ"ש הכ"מ ה"ט דרבנו פסק כר' אחא לקולא דהא מבואר בפ"ד מה' רוצח דמורידין ולא מעלין ובפ"א מה' גזלה ה"ב דלהכעיס הוי כאפיקורוס שאין מחזירין לו אבדה אבל לתיאבון מחזירין לו אבדה ועכ"מ ספי"ג מהא"ב. ובחנם נדחק הלח"מ בפרקין ה"ז דפשוט דאפיקורוס הוא שם כולל להנך דמורידין ולא מעלין (ועלח"מ פ"י מהע"ז דבחנם הניח שם בצ"ע על מש"ר לקמן ה"ט והוא שיעשה להכעיס דכאן לענין שאין לו חלק לע""הב בודאי מומר לתיאבון יש לו חלק לע"הב). ועיין מש"ר בפרקין הי"ד נראה דס"ל דהמבזה ת"ח אינו כאפיקורוס אא"כ רגיל בכך תדע דהא המבזה רבותיו אינו אלא דבר המעכב את התשובה כמש"ר פ"ד ה"ב ובסנהדרין דצ"ט נחלקו תנאי בפי' כי דבר ה' בזה חד אמר האומר אין תורה מן השמים וחד אמר זה אפיקורוס וח"א דוקא המגלה פנים בתורה הוא דאין לו חלק לע"הב בפ"א אבל המבזה ת"ח בעינן רגיל ועכ"מ בפרקין הי"ד דאשתמיט ליה דרבנו כ' בפרקין הי"א דין המגלה פנים ודוק. ג' והעושה ביד רמה עלח"מ הי"א שכ' דרבנו פסק כמ"ד אפיקורוס המבזה ת"ח (וליתא דהיינו דוקא ברגיל כמ"ש) ומגלה פנים הוי כמנשה ומשמעות הש"ס דהיה דורש אגדות של דופי ורבנו לא הזכיר מנשה (ואולי משום דחזר בתשובה) והכניס במקומו יהויקים דבגמרא ותועבותיו אשר עשה וגו' והא דלא מנאוהו שהיה כתוב על גלגלתו זאת ועוד אחרת (ובויקרא רבה פי"ט האריך) ומצאתי מפורש בירושלמי פ"ק דפאה על אלו שאין להם חלק לע"הב הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים אין לו חלק לע"הב הפורק עול שאומר יש תורה ואיני סובלה. המפר ברית שמושך ערלתו והמגלה פנים כו' תני ר"ח כו' זהו שעובר על ד"ת בפרהסיא כיהויקים מלך יהודה וחבריו וע' ירושלמי פ' חלק. ד' וה' ושופכי דמים ובעלי לה"ר למד רבנו מהא דדואג ואחיתופל אין להן חלק לע"הב ובסנהדרין דף ק"י ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לה"ר מה אתה דורש בהן (ועמש"ר פ"ז מה' דעות ה"ב יכרת ה' כל שפתי חלקות ובערכין דט"ו סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד בר"הק יכרת ה' כו') ולכאורה קשה ממש"ר פ"ז מה' דעות ה"ג ג' עברות כו' ואין לו חלק לע"הב ע"ז ג"ע וש"ד ול"הר כנגד כלם ולמה מנה כאן ש"ד ולא מנה ג"ע. ובגמרא ליתא ש"ד ואי משום דיהרג ואל יעבור א"כ ג"ע נמי. ובירושלמי פ"ק דפאה דג' דברים נפרעין ממנו בעו"הז ע"ז וג"ע וש"ד ולשון הרע כנגד כלם ולא אמר אלא הקרן קיימת לו לע"הב ומנלן דאין להן חלק לע"הב. ולכאורה י"ל דודאי על ג"ע יש לו חלק לע"הב כמו שהוכיחו התוספות ב"מ דנ"ח ע"ב ד"ה חוץ מהך דדוד הבא על א"א מיתתו בחנק והמלבין פנים אין לו חלק לע"הב (ועיין תוספות סוטה ד"ד ע"ב ד"ה היא) ודלא כמהרש"א בח"א דכ' דגם על א"א אין לו חלק לע"הב דלא מצינו זה בשום מקום והרי רבנו לא מנה כאן ג"ע ובהכרח מש"ר פ"ז מה' דעות ה"ג ג"ע היינו ברגיל עיין ע"ז די"ז דמסיק כיון דאביק ביה טובא כמינות דמי משמע דוקא ברגיל דאביק ביה. ומש"ה לא מנה רבנו כאן ג"ע דברגיל הוי בכלל מומר להכעיס ככל ל"ת שבתורה ולא הוצרך רבנו למנות לקמן הי"ד אלא הנך שאין בהן ל"ת ואפ"ה הרגיל אין לו חלק לע"הב. ולפ"ז בהכרח ש"ד ולה"ר דמנה כאן רבנו היינו אפילו אינו רגיל דיליף מדואג כמ"ש רבנו ותו דש"ד ק"ו ממלבין חברו דאזיל סומקא ולה"ר חמיר מש"ד. ויותר נראה דלשון שופכי דמים ובעלי לה"ר משמע דוקא רגיל (מדלא קאמר ורוצח והמספר לה"ר ורבותא דהנך דבג"ע ושאר ל"ת בעינן מומר להכעיס דמשכחת לתיאבון משא"כ ש"ד ולה"ר לא משכחת לתיאבון דמה בצע כי נהרוג ואין יתרון לבעל הלשון. ו' והמושך ערלתו כבר בארנו דמפורש בירושלמי פ"ק דפיאה והכ"מ לקמן הי"ד הקשה למה השמיט רבנו המפר ברית ואשתמיטתי' מש"ר פ"ג מה' מילה ה"ח וכל המפר כו' או שמשכו אין לו חלק לע"הב ובסנהדרין דמ"ד עכן מושך בערלתו היה כו' וכתיב התם את בריתי הפר כו' ובכריתות ד"ז כל עברות יה"כ מכפר חוץ מפורק עול (ובפי' המשנה לרבנו פ"ד דיומא כפירה ומרד בעוונות גדולים שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת וע"ז ובחולין ד"ה חוץ ממומר ומנסך וחילול שבת בפרהסיא עפ"ג מהמע"הק ה"ד ופ"ג מה' שגגות ה"ז ובמ"ל שם ובפ"ד מה' שחיטה הי"ד וכפי הנראה דמחלל שבת בפרהסיא הוא בכלל ביד רמה א"נ דהוא רק חילול השם ומיתה מכפרת עספ"א מה' תשובה) ומגלה פנים בתורה (היינו ביד רמה שבה"יא כנ"ל) ומפר ברית שמניח ערלתו או אפילו מושך. והנך דלקמן הי"ד המבזה מועדות והמחלל קדשים והמלבין נלמדו ממתני' דאבות ומה שהקשה הכ"מ מי קיל מבזה מועדות מלה"ר תמוה דודאי קיל דח"המ דרבנן:

ועב"מ דף נ"א שלשה שיורדין לגיהנם ואין עולין הבא על א"א והמלבין והמכנה (פי' שלשתן ברגיל כנ"ל) ופריך מכנה היינו מלבין ומשני אע"ג דדש בשמי' ומש"ה מנה רבנו ב' גווני מכנה המכנה שם והקורא בכינויו דהיינו דש בשמיה ואע"ג דמנה רבנו מלבין מנה המכנה שם דמשכחת שלא בפניו שאינו מלבין ולא הוקשה להש"ס מכנה היינו מלבין אלא על המנין שלשה שיורדין דסוף סוף המכנה גורם הלבנת פנים שיקראנו אחד בפניו והוי ק"ו ממלבין ומשני שקוראו בכינויו שלא בפניו אבל רבנו דלא נחית למנינא שפיר מנה מכנה ומלבין אע"ג דאתי בק"ו כי היכי דמנה מכנה דאתי בק"ו מקוראו בכינויו וכן מנה המבזה ת"ח והמבזה:

רבותיו דאתי בק"ו ולמד רבנו ממ"ד דבר ה' בזה דהמבזה ת"ח הוי אפיקורוס וכ"ש רבותיו דמעכב התשובה עפ"ד. ומש"ר והמתכבד בקלון חברו הכ"מ הי"ד נדחק ועיין מ"ש פ"ו מה' דעות ה"ג ולמד זה רבנו דבירושלמי חגיגה פ"ב אריב"ח המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לע"הב בכבוד חי עולמים לא כ"ש והיפ"מ נדחק דרך כבוד במקום קלון ולמה יהיה קלון להקב"ה שעשה מעשה בראשית. והנכון עיין תוס'