מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לז

וכמש"ר בפי' המשנה דדוקא בזמן דליכא שעיר אלא היום מכפר הוא דאיכא ד' ח"כ

שם ה"ד כיצד עמ"ש ה"ג וה"ב. פרק ב

ה"ה ושבח כו' עיין השגות ולח"מ ועיין בכ"מ ולח"מ ה"ב דר"ע מפרש אשרי נשוי פשע לפני הקב"ה ופסק רבנו דלא כר"ע אלא כרב דמפרש לענין וידוי ברבים אבל צריך לפרוט לפני הקב"ה ולענין וידוי ברבים עשה רבנו ג' חלוקות דבין אדם לחברו אפילו חטא נסתר שבח הוא לו כל"ב. ובין אדם למקום וחטא נסתר עזות הוא לו אף לל"ק ובחטא מפורסם דפליגי ל"ק ול"ב אם הוא בכלל אשרי או בכלל לא יצליח אין צריך לפרסם ואינו עזות שהרי לא גילה וכמ"ש הכ"מ ולדרך הראב"ד קשה נימא איפכא דבתרתי בין אדם לחברו המפורסמות הוא דצריך להודות ברבים והמכסה לא יצליח אבל בחדא נסתרות בינו לחברו ומפורסמות שבינו למקום (ואצ"ל נסתרות שבינו למקום) הוא בכלל אשרי דנחוש לב' הלשונות לחומרא דמאי חזי הראב"ד דרק נסתרות שבינו למקום בכלל אשרי אבל בחדא (וכ"ש מפורסמות בינו לחברו) בכלל לא יצליח. ולדרך רבנו ניחא דפסק כר"נ דאפי' נסתרות בינו לחברו הוא דלא יצליח אבל בין אדם למקום דוקא נסתרות הוי לכ"ע עזות ובמפורסמות דפליגי הרשות בידו. פרק ג

ה"ב אדם כו' ע' השגות וכבר תירצו המפרשים דבחוטא גדול רשע מאריך ברשעתו כדי להפרע ממנו לע"הב עמש"ר פ"ט ה"א ועמ"ש בפרקין ה"ה

שם ה"ה ובשעה ששוקלין ובהשגות וכ"מ ולח"מ ומ"ש הלח"מ דלדעת הגאון אין הבדל בין ב' עברות ראשונות לשאר עברות והמדקדק בלשון הגאון שכתב ועון עצמו אינו נמחק עד שימות משמע דס"ל דאפילו איכא משלישי ואילך רוב עוונות מ"מ אינו נידון על ב' ראשונות בר"ה עד שימות משא"כ בשארי עברות. ואין להקשות דכיון דזה רובו חייב משלישי ואילך ה"ל רשע דנידון לאלתר בר"ה למיתה. די"ל לפמ"ש בפרקין ה"ב דאין המתקלא לפי מנין העוונות אלא לפי גדלם משכחת שההכרע הוא עברה שאין בה עון מיתה בידי שמים וכרת דאינו בדין שיכתב לאלתר למיתה אלא ליסורין במקום מלקות והנראה שאין זה דעת רבנו לומר דאין נדון בר"ה על ב' עוונות הראשונים אע"ג שרובו עוונות אלא דודאי רבנו גורס כגי' הרי"ף שהביא הכ"מ דיש חילוק בין יחיד לרבים ואולם בפי' הסוגיות מפרש רבנו כדעת הגאון) ושפיר יש הבדל בין ב' הראשונות לאינך דלכ"ע פי' סוגי' דיומא דב' חטאי יחיד הראשונים אין באים במנין אלא דפליגי בפירוש סוגיא דר"ה דהרי"ף מפרש הא דתדבר"י מעביר ראשון ראשון ר"ל כדאמרן ביומא דב' הראשונות מעביר וכך היא המדה פעמים עד שלש עם בבר ועל זה אמר רבא דדוקא אי ליכא רוב עונות משלישי ואילך הוא דנמחלו הנך תרתי לגמרי ונענש רק על אינך שמשלישי ואילך אבל אי איכא רוב עונות משלישי ואילך עון עצמו אינו נמחק ונענש גם על הראשונות. ולדעת הגאון ורבנו לא שייכה סוגיא דר"ה בסוגיא דיומא ומא"ח ביומא דב' ראשונות נמחלו והך דתדבר"י שבר"ה ר"ל דאי ליכא רוב עוונו' משלישי ואילך מעביר הכל בזאח"ז וכמ"שר שהשלישי נעשה ראשון וזהו שאמר וכך היא מדת רב חסד דאם יש ק"ב עוונות וק' זכיות כובש או נושא הכל בזאח"ז אבל אם יש ק"ג עוונות העון עצמו (בלשון יחיד דאפי') הראשון נענש עליו ומ"מ יש הבדל דבשתים ראשונות לא יבאו במתקלא ואין מצטרפין לעשות רוב דנמצא לא פליגא סוגיא דר"ה אסוגי' דיומא. ולקו' הכ"מ דהאיך משכחת בינוני כיון דבמע"מ נמי מעביר הכל י"ל דבר"ה אינו נכתב לאלתר לחיים אא"כ איכא ק' זכיות וק"א עוונות דכי בצרית ב' ראשונות איכא רוב זכיות אבל בק"ב עוונות תולין עד יה"כ דאז מדת רב חסד להיות כובש הכל (ואולי כל דליכא רוב זכיות ממש בר"ה חשיב בינוני ודוקא ביו"הכ מעביר ראשון ראשון). ומ"ש הלח"מ דאם רוב העולם חייב אין המדינה צדקת ניצלת אלא צדיקים יחידים לא מחוור. אלא נ"ל דאין ממונם פלט וה"ה יחידים צדיקים שבמדינה שדנו אותה לחרבן הצדיקים שבה גופן פלט וממונם אבד דומיא דעיר הנדחת והבינוני דינו כצדיק כמדת ורב חסד (ובמדינה צדקת מ"מ הרשע ימות ברשעו). ומש"ר וכן חסידי א"ה עיין הגהות מיי'

שם ה"ו ואלו שאין להן חלק לע"הב עכ"מ דהראה מקום לברייתא שבמס' ר"ה די"ו הנך דגיהנם כלין והן אינן כלין וסיים והשאר שכ"ר צ"ע היכי מייתי להו ע"כ. והן ששה שלא נזכרו בברייתא ואבארם אחת לאחת. א' הכופר בביאת הגואל עמש"ר פי"א מה' מלכים ה"א דכל שאינו מאמין בו כופר בנביאים וגם בתורה כו' ונמצא הוי בכלל הכופרין בתורה (ועיין בפי' המשנה פרק חלק דכ"ר דבכלל יסוד י"ב כל החולק על מלכות בית דוד) ובסנהדרין דצ"ז תיפח רוחן של מחשבי קיצין (שאם לא יבא משיח בזמן קצו יבא לידי כפירה) והיינו דא"ר נתן מקרא זה נוקב ויורד עד התהום ויפח לקץ (דפי' נוקב כמו ונוקב שם ה') ר"ל קללה נצחית וע"ד הא דבר"ה דל"א באנשי דור המדבר (למ"ד שאין להן חלק לע"הב) שכשנתעכבה השכינה ששה חדשים ולא חזרו בתשובה אמר תיפק עצמן שנ' ותקותם מפח נפש. ב' המומרין בע"ז דכ"ו המינין והמסורת ומומרין מורידין ולא מעלין דלכל אבדת אחיך לרבות מומר לתאבון ובמומר להכעיס פליגי ר' אחא ורבינא חד אמר דמומר הוי ומורידין ולא מעלין ואין מין אלא עע"ז וחד אמר להכעיס מין וסמי מומר ע"ש. ובתוס' שם ד"ה סמי דגרסי במס' ר"ה המינין והמומרין יורדין לגיהנם) ועפ"ד מה' רוצח דגריס רבנו אבל