מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לו

שעיר ל"ל א"ו אין י"הכ מכפר עד דאתיידע לנו ואהני שעיר ללא הודע והוקשה ליה דבמזיד ולא הודע גם השעיר לא מהני דזבח רשעים תועבה והוצרך לאוקים בעומד במרדו כרבי די"הכ מכפר בלי תשובה ולא אהני השעיר אלא לפורק עול. אבל מדהוסיף תנא חומר בשעיר כו' דאהני השעיר לכפר קודם חשכה שפיר י"ל דאע"ג שאין השעיר מכפר על לא הודע בלי תשובה דזבח רשעים תועבה מ"מ י"הכ מכפר בלא הודע בזמן הבית דאיכא וידוי י"הכ. ולכאורה נראה דחזר בו רבנו מפי' המשנה וס"ל דמשכחת תשובה בלא הודע ע"ד הוידוי שלנו את הידועות לנו ואת שלפניך גלויים מדכ"ר בין שלא הודע כו' והוא שעשה תשובה דליכא לפרש בין שלא הודע ר"ל שאכל ספק חלב דא"כ אין הבנה למש"ר בין שהודע (ועלח"מ בד"ה בין שעבר בשוגג. וי"ל דדין חייבי קרבן ביאר רבנו בהדיא פ"ג מה' שגגות ה"ט והכא קמ"ל רבנו דתולה על השגגות ונ"מ להגן מיסורין וכנ"ל בירושלמי, ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן) איברא אפילו תימא דבלא הודע שייך תשובה י"ל הצ"ע של הכ"מ דבכריתות ד"ז מוקים במבעט ובפלוגתא האומר לא תכפר לי חטאתי כו', משמע דשתי הנושאים שוין אבל בירושלמי פ"ק דשבועות האומר אין העולה מכפרת אין י"הכ מכפר מכפר בע"כ אי אפשי שיכפר לי אין מכפר לו בע"כ אר"ח לא מסתברא דלא חלופין לא כולא מן בר נש למימר למלכא לית את מליך ע"כ פי דמסתבר בהפך דאינו יכול לומר אי אפשי והשם אמר שיכפר אבל המבעט ואינו מאמין בכפר' חשוב מין ואינו מתכפר. וממש"ר פ"ג מה' שגגות ה"ט נראה דפסק כר"ח דדוקא מבעט אינו מתכפר והשמיט דין אי אפשי וי"ל דלהכי שינה ר"ז בעומד במרדו ורבי היא ולא אמר במבעט כרבי דבמבעט קי"ל כרבנן (ומיושב קושית הלח"מ דלקמן ה"ג מצריך תשובה לאפוקי מבעט) אבל סתם מתני' בעומד במרדו דהיינו שאומר אי אפשי קי"ל כרבי דלא מיקרי זבח רשעים תועבה ומכפר ועמ"ש ה"ג

שם ה"ג בזה"ז כו' עלח"ם וכפמש"ל ה"ב הא דפריך האי עשה ה"ד דקס"ד כשם שאין יה"כ מכפר בלא תשובה וכן חטאת כנ"ל ה"א ה"ה שעיר בלא תשובה חשיב זבח רשעים תועבה. וחידש ר"ז בעומד במרדו ולאו למימרא דקי"ל במבעט כרבי אלא ה"ק כי היכי דס"ל לרבי במבעט הכי ס"ל לתנא דידן בעומד במרדו בשעיר וכ"כ הקרבן אהרן והיינו באומר אי אפשי וכ"ש סתמא דקי"ל דשעיר מכפר אקלות בלי תשובה. משא"כ בחמורות כיון דמתני' מיירי בלא עשה תשובה אבל בעשה אפילו י"הכ ותשובה מכפרין אזדון דחמורות וד' חלוקי כפרה דלקמן ה"ד היינו בז"הז ובזמן הבית ודאי שעיר ותשובה מכפר אפילו אחילול השם דכתיב ונשא השעיר את כל עוונותם אלא שאינו מכפר על שגגות חייבי חטאת אבל על אשם תלוי אפילו י"הכ מכפר בלי תשובה עפ"ג מה' שגגות. וע' תוספות שבועות ד"ה לא דהקשו מהא דתנן פ"ב דיומא דתשובה מכפרת על עשה ול"ת ותירצו שאינו מחילה גמורה אלא מקילין לו הדין ובמ"ע מוחלין לו לגמרי (וע' עשרה מאמרות ולפי דרכם ניחא נמי הא דתנן דתשובה תולה על החמורות וי"הכ מכפר ובד' חלוקי כפרה דתשובה וי"הכ תולין ויסורין ממרקין דמתני' לאו כפרה גמורה קאמר) אמנם רבנו בפי' המשנה סוף יומא כ' שמור אלו העיקרים השוגג בעשה ול"ת והמזיד בעשה תשובה מכפרת לאלתר הזיד בל"ת תשובה תולה וי"הכ מכפר כו' הזיד בכריתות תשובה ויה"כ תולין ויסורין ממרקין כשאין עי"הכ אבל בשעיר היו מתכפרין על כל העונות ע"כ. נראה דבא לתרץ קו' התוס' דהא דתנן התשובה מכפרת על ל"ת היינו בשוגג אבל במזיד קי"ל כד' חלוקי כפרה על עשה גרידא (ולפ"ז יתרץ נמי הא דקי"ל בד' ח"כ בכריתות תשובה וי"הכ תולין היינו במזיד והא דתנן י"הכ מכפר היינו בשוגג בר אשם תלוי ואולי דבזה"ז מכפר י"הכ אף על בר חטאת) ולכאורה קשה דא"כ מאי פריך ביומא דע"ה ע"ב השתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעיא דהא לצדדין תני על לל"ת בשוגג ועל עשה אפי' במזיד (מיהו גם להתוס' קשה דהא לצדדין תני על ל"ת מקילין דינו ועל עשה מוחלין) וי"ל דהמשך הש"ס דפריך נימא הא דתנן מיתה וי"הכ מכפרין עם התשובה דלא כרבי. ומשני תשובה בעי י"הכ י"הכ לא בעי תשובה דלפ"ז קשה סיפא על החמורות תולה עד י"הכ וי"הכ מכפר דהל"ל תולה לבד דהא יה"כ א"צ תשובה א"ו דמתני' מלתא דפסיק' נקיט דאיירי אפילו בפורק עול כו' דבעי תשובה ע' בתוס' ד"ה עם התשובה וא"כ ע"כ איירי הסיפא במזיד (וה"ה לדרך התוס' בכפרה גמורה) וא"כ ה"ה רישא דומיא דסיפא ושפיר פריך עשה מבעיא. אבל לפי מה דקי"ל כרבנן די"הכ בעי תשובה אפילו בקלות דשפיר סיפא בשוגג (לדרך רבנו או לתלות לדרך התו') כי היכי דלא תקשה מד' ח"כ. שפיר מתוקמא בבא יתרה דעשה להורות אפי' במזיד (לדרך רבנו או כפרה גמורה לדרך התוס') איברא לקמן ה"ד סתם רבנו דתשובה גרידא לא מהני בל"ת דמשמע אפילו בשוגג נראה דחזר בו מפי' המשנה ומתרץ כפי תירוץ התו' א"נ כיון דאפשר לומר (דפליג מתני' על ד' ח"כ. א"נ) כתירוץ התוס' מש"ה השמיט רבנו דאין דרכו לכתוב מחודש שאינו מוכרח בש"ס (ופשוט הוא דלענין תשובה גרידא אין חילוק בין זמן עיה"כ לז"הז). וראיתי בירושלמי פ"ק דשבועות וז"ל עשה אע"פ שלא עשה תשובה ל"ת ר"ש בשם ר"ז והוא שעשה תשובה וביפ"מ הניח בצ"ע דהא מסיק בבבלי בעומד במרדו כרבי וא"כ ל"ת נמי ולרבנן אפי' עשה נמי לא. וע"ל ה"ב דנראה דרבנו דחה הירושלמי זה דאתי כמ"ד ביומא לא תשא וכל דדמי ליה ואנן קי"ל כמ"ד דרק לא תשא מן החמורות כמ"ש הכ"מ ומש"ה פסק רבנו דשאר ל"ת דינו כעשה דשעיר מכפר בלא תשובה דליכא לפרש הירושלמי בז"הז דהא סתם מתני' דאין מיתה ויה"כ מכפרין בלי תשובה אפי' בשוגג דעשה ואוקמתא דר"ז בעומד במרדו היינו רק בשעיר. וכן בירושלמי על ד' ח"כ מסיק זו דברי ר"י וראב"ע ור"ע אבל חכ"א השעיר מכפר ואם אין שעיר היום מכפר מבואר דרבנן פליגי על ד' ח"כ בזמן עי"הכ