מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לג

כמש"ר פ"ו מה' מלכים ה"א ע"ש והנה רבנו לשיטתו דפסק לעיל פ"ט מהע"ז ה"ט וה"י דאסור להלך וכ"ש לדור בעיר שיש בה ע"ז שפיר פסק דלאו דוקא ז' אומות ואפילו העובר ממקום למקום דחשיב דרך עראי דכה"ג אסור לדידן העברה דרך עיר שיש בה ע"ז פ"ט ה"י. ומש"ר שלא בזמן היובל ובהשגות. ודברי הכ"מ בכוונת הראב"ד מגומגם והכוונה להפך דאדרבה בזמן שאין היובל נוהג מותר לישב אפילו בעיר וכמ"ש הראב"ד פי"ד מהא"ב ה"ח ועמ"ש שם. פרק י"א

ה"א ולא יבנה מקומות ע' בהשגות. ואנכי הרואה דרבנו הוציא דין זה מהת"כ פ' אחרי וז"ל ובחקותיהם לא תלכו וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו לא ימצא בך מעביר גו' וחובר חבר גו' אלא שלא תלכו בנמוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיאטריאות וקרקיסאות והאסטריאו' (ויגיד עליו ריעו דזהו מ"מ מוצאו דמסיים שם ריב"ב אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספר קומי) ובערוך ערך תאטר שהן בנינים בגובה לראות משם השחוק ובמוסיף ערוך שבזמן קדמון היה בעיר רומי שלשה בנינים משוערים שנקראו כן וי"מ בתי קרקיסאות שמתקבצים שם לשתות. וזה מבואר בדברי רבנו ודברי הראב"ד נפלאו ממני

שם ה"ד וכן המשים סימנים ע' בהשגות ובמ"ע בשם התוס' ובכ"מ בשם הר"ן ובלח"מ. ולי נראה דרבנו אחז לשון הש"ס כל נחש שאינו סומך עליו כאליעזר כו' שתלו בטחונם על הסימן אינו נחש דאין איסור אא"כ המנחש מאמין וסומך דעתו על הסימן. אמנם הצדיקים הללו לא סמכו עצמם על הסימן אלא סמכו עצמם על צדקתם שרצון יראיו יעשה והסימן הוא לאות שהאל ימלא משאלותם והוא כעין השאלה באורים ותומים ומפורש באליעזר שהתפלל ה' אלקי אדני אברהם אם ישך מצליח וגו' וכן יהונתן אמר יעשה ה' לנו וגו' וזה לנו האות וגו' ומסתמא התפלל תחלה הרי שבטחו ע"י האות בהקב"ה ששמע בקולם והראה להם הסימן וסרה תלונת הראב"ד

שם ה"ה כל אלו כו' עיין בהשגות ולפמ"ש ה"ד סובר רבנו דכל סימן שאינו סומך עליו מותר ואין בו משום נחש וזה שבטוח בצדקתו שנענה בתפלתו רשאי לסמוך בדאתחזיק תלת זימני וצדיקים גדולים כיהונתן ואליעזר אפילו בחד זימנא ורבנו איירי בסתם אנשים ושלא ע"י תפלה אסור לסמוך ולבטוח אפילו אתחזיק תלת זימני

שם ה"ז שהשואל לקוסם עלח"מ ודבריו תמוהים דשואל אוב וידעוני אית בהו לאו לא ימצא וגו' ושואל אוב או ידעוני מש"ה פסק רבנו ה"ד דהמנחש ע"י מעשה לוקה ולקמן הי"ד השואל אוב ועשה מעשה לוקה משא"כ השואל קוסם או למנחש מהיכן ילקה כיון דליכא לאו בשואל עיין מנין המצות מן לאו ל"א עד לאו ל"ח ועמ"ש הי"ב

שם ה"ט וכן האוחז עלח"מ ועמ"ש הכ"מ לקמן הט"ו ועיין הגהת מהר"מ פדבה. ועיקר ההסברה עמש"ר במנין המצות לאו ל"ב דבאמת המעונן שהוא מעשה חרטום עושה מעשה שלוקח בידו טבעת של כסף ואח"כ נתהפך ונעשה של זהב ע"י אחיזת עינים דחרטום ומש"ר ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה ה"ק והוא לא עשה דבר תמהון שבמהירות היד ותחבולה אוחז העינים שיהיו סוברים שמהפך כסף לזהב ותמהים ובאמת אינו תימה שע"י מהירות יד ותחבולה מחליף ומטמין של כסף ונותן זהב ואינו עושה מעשה תמהון לשנות ומ"מ ודאי עושה מעשה חליפין שהרי הוא של זהב באמת מש"ה החרטום לוקה משא"כ אחיזת עינים דכשפים דומיא דהך דסנהדרין דס"ז ע"ב ופרתא מי הוי דהאחיזת עינים שנדמה להם ששחט ובאמת לא שחט ואין כאן שום מעשה שפיר פטור אבל אסור

שם הי"ב הלוחש כו' עכ"מ ולא דק דבירושלמי סנהדרין מבואר דרקיקה זו היא תנאי לענין שאין לו חלק לע"הב אליבא דר"ע ואנן קי"ל כת"ק דהא רבנו מנה בפ"ג מה' תשובה הנך שאין להן חלק לע"הב כמו המתכבד בקלון חברו וכיוצא ולא מנה הנך דר"ע ואדרבה בפ"ב מה' ע"ז ה"ב כ' איסור ספרים חיצונים דהיינו ספרי צדוקים כתנא ברא ולא הזכיר שאין להם חלק לע"הב הילכך אפילו רוקק יש לו חלק לע"הב ואיסור ודאי איכא אפילו בלי רקיקה כדמוכח בירושלמי פ' במה אשה שהביא הכ"מ ובשבועות דט"ו דודאי אתאן לת"ק דר"ע ומש"ה השמיט רבנו רקיקה. ומש"ר לא די כו' ר"ל דמש"ה נקיט ריב"ל אסור להתרפאות בד"ת דהיינו משום לתא דכופרים בתורה (דמש"ה לר"ע אין לו חלק לע"הב ברוקק) ולענין איסור מודים רבנן דמשום לתא דבזיון התורה וכפירה יש איסור נוסף בלוחש מה שאינו בשאר מנחש שברפואה ע"י סגולה שלא בדרך רפואה טבעית. ועיין בלח"מ ודבריו תמוהים דבמקום פיקוח נפש גם לחישת פסוק שרי וכ"ש שארי ניחוש לעזור הדמיון. ועמ"ש הלח"מ בפרקין ה"ז וגם זה תמוה דרבנו הוציא זה מסוגיא דסנהדרין דק"א דהלכה כר"י בשואל לשד ואינו לוקה מדשרי רבנן עמ"ש ה"ז

שם הט"ו המכשף כו' עכ"מ ועמש"ל ה"ט. פרק י"ב

ה"א אבל איש המתגלח ע' בהשגות ועכ"מ והח"צ שפ"ב השיג על הכ"מ דאטו לאו שאין בו מעשה אין עוברין עליו בל"ת ומה ענין אין שלד"ע לעבירה של הניקף. והלח"מ כ' דמודה רבנו להראב"ד דאיכא ל"ת איברא