מרכבת המשנה (חעלמא) - ב לב

בפ"ק דע"ז וז"ל יריד שבתוך הכרך אין הולכין לאותו כרך ולא לעיירות הסמוכות שנראה כהולך ליריד דר"מ וחכ"א אין איסור אלא הכרך לבד. יריד שבתוך הכרך תוך הכרך אסור חוץ לכרך מותר. חוץ לכרך חוץ לכרך אסור תוך הכרך מותר. עובר אדם בשיירא ממקום למקום ונכנס לכרך שהיריד בתוכה ואיני חושש מפני שנראה כהולך ליריד. יריד שנתנו מלכות או בני המדינה וגדוליה מותר אין אסור אלא יריד של ע"ז בלבד ע"כ. ולזה מפרש רישא דמתני' כפשט התוספתא בהליכה ליריד למשא ומתן וסיפא דמתני' מהו לילך שם כו' מפרש שהכניסה והלוך מפני חשש שיחשדוהו שהולך למ"ומ אע"ג שכוונתו רק לילך שם לדבר עם אחד וסיפא דסיפא ואם יכול לילך בה למקום אחר מותר מפרש דהיינו בבא דעובר אדם בשיירא שבתוספתא (וזהו שמשיג כאן דהרישא לא מתפרשא בכניסה אלא במ"ומ וכל שיריד ע"ז בתוכה מותר חוצה לה אפי' מ"ומ ומסיים ואפי' להלך אסור משום חשד מו"מ והיינו מ"ש הראב"ד בהשגתו השנייה דלקמן ה"י להשיג על רבנו דאפילו דרך מיוחדת לעבור דרך מקום ע"ז שרי ואין כאן חשד. ואולם רבנו דרך אחרת לו דמפרש רישא דמתני' לענין איסור כניסה וכמבואר בלשונו בפי' המשנה לפי שאסור לכנוס לעיר שיש בה ע"ז וכ"ש לדור בה וכ"ש לסתור בה (וסיים שם אבל אנחנו תחת ידיהם בעונות **(בעונותינו)** ושוכנים בארצם באונס ונתקיים בנו ועבדתם שם אלהים אחרים כו' ע"ש ומש"ה השמיט רבנו דין התוספתא לענין מ"ומ דנלמד בק"ו) אבל חוצה לה שרי אפי' דירה ומו"מ עמש"ל ה"י

שם ה"י בד"א בזמן שהדרך מיוחדת ע' בהשגות וכבר נתבאר כוונתו לעיל ה"ט ואולם רבנו לשטתו דמפרש רישא דמתני' דאף ההילוך אסור בעצם (ולאו משום חשד מ"ומ כמ"ש ההשגות) ובהכרח הא דבסיפא מהו לילך שם מתפרש מהו לעבור דרך העיר הזאת למקום אחר ואינו מתכוון לילך בה ואמרה המשנה דאי ליכא דרך אחר מירושלים לצפת אא"כ דרך לוד שיש בה ע"ז אסור אע"ג דה"ל דשא"מ שאין כוונתו אלא לילך לצפת כיון דליכא דרכא אחרינא חשיב פ"ר וכאלו מתכוון לילך ללוד אבל אם יש שם דרך אחרת דלא הוי פ"ר ושרי מדין דשא"מ אע"ג שהולך דרך לוד וכמ"ש רש"י בזבחים דצ"ח ע"ב גבי יין לאשים דכיון שאפשר לזלף ע"י טפין דקים אפי' מזלף בטפין גסים ומכבה שרי דחשיב דשא"מ ולא פ"ר וכמ"ש בסמ"ה ק"ת פ"א מה' שבת ה"א באריכות. ובזה נתיישבו דברי רבנו דס"ל דאין התוספתא פי' המשנה (והשמיט רבנו דין עיירות הסמוכות דקי"ל כחכמים דאפילו בשעת יריד חוצה לה מותר ואין חילוק) והא דנקיט בתוספתא עובר אדם בשיירא מתפרש בדאיכא דרכא אחרינא דשרי אפי' בשעת יריד וכן המשמעות דמחמת שרוצה בשיירא והמה הולכים דרך עיר היריד שרי מכלל דאיכא דרך אחר שאין השיירא הולכין בו

שם הי"ג המוכר בית כו' ע' בהשגות והלח"מ כ' שרש"י פי' בענין אחר וע' בתוספתא פ"ק דע"ז וז"ל המוכר ביתו לע"ז כו' מבואר כפי' רבנו. והנה כוונת הראב"ד לדמות דין זה לדין הלוקח גרוטאות דלעיל פ"ז ה"ה והבן זה. ורבנו סובר דאע"ג דמסתבר טעם הראב"ד דאין ע"ז תופסת דמיה עד שתעשה ע"ז כיון דבתוספתא לא חילקה בכך י"ל דקנסוהו חז"ל הואיל שמוכר בפירוש לע"ז יוליך הנאה אע"ג שקודם עבודה הקדימו דמיו ולהפך בגוים שאנסוהו אפי' העמידו הע"ז ואח"כ נוטל דמים דה"ל חליפי ע"ז מ"מ שרי כיון שהוא אנוס וזה ברור ועמ"ש פ"י מהע"ז ה"ד וכן מפורש בגמ' ע"ז דס"ב שקנסו חז"ל בחמרין ויין נסך פרק י

ה"א אבל המוסרים והאפיקורוסין עלח"מ ואשתמיטתי' דבהדיא כ"ר פ"ד מה' רוצח ה"י דמומר להכעיס ה"ל אפיקורס ומורידין ולא מעלין וכ"כ רבנו לענין השבת אבדה פי"א מה' גזלה דמומר להכעיס אפיקורוס. ואעפ"כ קראו רבנו מומר בפי"א מה' עדות ועמ"ש פ"ג מה' תשובה ה"ז וה"ט ושם ג"כ קראו רבנו מומר דשם מיירי במומרין שאין להן חלק לעה"ב מש"ה כתב דדוקא להכעיס משא"כ לתיאבון אע"ג דמומר מיקרי יש לו חלק לע"הב ובחנם הניח הלח"מ בצ"ע וע' תוס' ע"ז דכ"ו ע"ב ד"ה סמי ובאמת בנוסחאותינו ל"ג מומרין לא במס' ר"ה ולא במס' גיטין גם לפי גירסת התוס' י"ל דבר"ה וגיטין אסמיך מומרים למינים ולא הוקשה להש"ס ע"ז אלא הואיל דמסורות מפסיק בין מינין למומרים וה"ל להסמיך מומרים למינים דה"ל מין במינו והיינו דקאמר סמי מכאן ואסמכינהו למינין ולא סמי מומרין לגמרי

שם ה"ד אף במקום שהתירו עכ"מ ולח"מ שנדחקו והרלב"ח שע"ח תירץ דבמשנה דלא הוזכר שום איסור שכירות לר' יוסי שפיר הוצרך לאוקים כר"מ משא"כ רבנו שהזכיר לקמן ה"ט מימרא דרב יוסף דבשכונה אסור שכירות שפיר נקיט אף במקום שהתירו ר"ל שלא בשכונה. ומש"ר אבל משכיר ע' בהשגות והכ"מ נדחק והנכון כמ"ש המ"ע דהיתר אוצרות מפורש בתוספתא (ועמ"ש פ"ט מהע"ז הי"ג) ועם היות שהכ"מ ומ"ע הסכימו לסברת הראב"ד נ"ל דהיינו דוקא באומר בפירוש שמשכיר לו לאוצר יין אבל אם השכיר לו לאוצר סתם אע"ג שנתן בו גם יין שרי. וה"ז דומה להא דקי"ל פי"ג מהמ"א הי"ז שכר חמור לרכוב עליו ע"ש והא דנקיט בתוספתא היתר אוצרות היינו בסתם ורבנו העתיק לשון התוספתא. וכ"ש כשהקדים לו שכרו כמ"ש פ"ט מהע"ז הי"ג. ומש"ר וכן אסור עכ"מ וע' פ"י מה' ברכות הי"ג שכ"ר בריות סתם

שם ה"ו אפילו יושב כו' ע' בהשגות ובגיטין דמ"ה ע"א ולדרך רבנו דין שבע אומות ושאר עכו"ם שוין