מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ל

מהע"ז ה"ד ע"ז של נכרי אסורה מיד והא דאמרן דנ"א ע"א דאבני מרקוליס חשיבי תקרובת היינו לאינך אמוראי דס"ל כל חדא נעשה תקרובת לחברו אבל אנן קי"ל דנעשה כמגדל לע"ז וזה ברור

שם ה"י לצורף ישראל עכ"מ בשם הר"ן ולח"מ ודע דאע"ג דבבבלי לא מסיימי בירושלמי מסיימי וז"ל זעירא ב"ח בשם ר"ח כשמכרה לצורף נחלקו אבל מכרה לעובדיה ד"ה אינה בטלה. ר' ירמיה בשם רב כשמכרה לעובדיה נחלקו אבל מכרה לצורף ד"ה בטלה. ר"י בשם ר"א א"ר יוחנן דברי הכל. ר' הילא בשם ר"ל במחלוקת. ואתייא דר"ח כר' יוחנן ודר' ירמיה כר"ל מאי כדון כשמכרה לצורף נחלקו אבל מכרה לעובדיה ד"ה אינה בטלה ע"כ. הרי בהדיא דר"י אמר רב הוא דאמר דמחלוקת בצורף נכרי ובצורף ישראל מודים חכמים דבטל ור' יוחנן איפכא כר"ח וקשה טובא על רבנו דפסק כרב נגד ר' יוחנן וע' בתוס' דנ"ג ד"ה או דלמא דמ"ד בצורף ישראל פליגי אבל לעובדיה ד"ה אינה בטלה איתותב מהברייתא אך אכתי קשה דה"ל לרבנו לפסוק בין בזו בין בזו מחלוקת ואולי ס"ל רבנו דמתני' מסייעא למ"ד בצורף נכרי פליגי דמכירה דומיא דמשכנה נקט והרי משכנה אפילו אצל צורף ישראל לא חשיב לחבלה מיהו אין זה מספיק דגם במשכנה ביד ישראל חושש שמא לא יזדמן לו מעות לפדות וישתקע בידו ועתיד לחבלה. אמנם עינינו רואות דרבנו בהדיא מחלק בין מכרה למשכנ' וכפי הנראה דרבנו מפרש הא דאמרן בירושלמי א"ר יוחנן דברי הכל ה"ק דבמכרה דברי הכל דביטלה ול"פ רבנן אלא במשכנה ור"ל ס"ל דגם מכרה במחלוקת והיינו דמסיק ואתייא דר"ח כר' יוחנן ודר' ירמיה כר"ל פי' דר' יוחנן מפרש מתני' כר"ח בצורף ישראל מש"ה סובר דפליגי רק במשכנה אבל מכרה לצורף ישראל מודים חכמים דביטל ור"ל ס"ל כר' ירמי' דמתני' בצורף נכרי ומש"ה סובר דפליגי רבנן גם במכרה והיינו דפריך מאי כדון פי' דא"כ ר"י ור"ל לא פליגי. ומשני דנחלקו ר"ל ור' יוחנן אליבא דרבנן במכרה לצורף ישראל דלר"י מודים רבנן דבטל ור"ל סובר דאף בזה נחלקו אבל במכרה לצורף נכרי מודים ר"ל ור"י דודאי פליגי רבנן וס"ל דאינה בטלה וזה נכון בביאור הירושלמי ושפיר פסק רבנו כר"י לגביה ר"ל ונמצא אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן דלפי הבבלי סובר ר' יוחנן עכ"פ בזה ובזה מחלוקת ולפי הירושלמי סובר ר"י דמודים חכמים בצורף ישראל ולא שבקינן ודאי דרב משום ספיקא דר' יוחנן ותו דרבי קאמר נראין דברי לחכמים בצורף ישראל משמע דהודו לו ותו לא מידי

שם הי"א ע"ז שנשתברה ע' במ"ל ועמש"ל פ"ז מה' ע"ז הי"ב בענין הספק של המ"ל ותמצא סתירה לדברי ר' יעקב כולי המגיה ועמ"ש פ"ח מה' לולב ה"א. ומש"ר כיון שביטל אבר א' ע' בהשגות ולח"מ ואני אומר דודאי גם רבנו איירי בשברי שברים דאל"כ הא קי"ל דעובדין לשברים וצריך כל אבר בטול אלא דסובר רבנו דסגי בבטול אבר א' הואיל שאין הדיוט יכול להחזירן ואומן יכל להחזירן מש"ה בעינן מיהות ביטול אבר א'

שם הי"ב עד שינתץ רובו עמ"ש פ"ח מה' לולב ה"א. ומש"ר ביד גוים עלח"מ שהניח בצ"ע ודבריו תמוהים דאטו משמשי ע"ז א"צ ביטול כנ"ל ה"ט והאמת דשאני בימוס דהוא אבן א' שמעמידין עליו ע"ז סגי בסילוק וא"צ ביטול כנ"ל ה"ד ושפיר כשנפגם מסתמא יסלקנה משא"כ מזבח דחשיב בנין שלו כבית שבנאו מתחלה להכניס בו ע"ז וכמ"ש פ"ז הי"ו דכל שנעשה מתחלה לתשמיש ונשתמשו בו לא מהני סילוק עד שיבטלנו ע"ש. ומש"ר ואם היתה של ישראל עכ"מ בשם הרמ"ך ובהדיא אוקים הש"ס דמ"ב ע"א משום גזרה דרבא ואפילו בע"ז של נכרי הגם דדין זה של הברייתא דאין ישראל מבטל כבר כ"ר בפרקין ה"ט מ"מ אין לשון רבנו מדוקדק דה"ל לבאר גזרה דרבא (ואין זה רבותא כלל ללמדנו דאשרה של ישראל אין לה בטול כמו ע"ז של ישראל ולמה עזב רבנו לשון הברייתא) וראיתי בירושלמי פ"ג דע"ז מ"ב וז"ל ע"ז שנשברה רי"א אסורה רל"א מותרת מה נן קיימין אי בעתיד להחזיר לכליין ד"ה אסור אי באין עתיד להחזיר לכליין ד"ה מותר אלא כי אנן קיימין בסתם ר"י אמר סתם כמי שעתיד להחזיר לכליין ר"ל אמר סתם כמי שאין עתיד להחזיר לכליין ע"כ. עוד שם מי"ג ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת כו' לית הדא פליגי על ר' יוחנן דר"י אמר ע"ז שנשתברה אסורה לא כן סברין מימר אם כשאין עתיד להחזירן לכליין ד"ה מותר. תיפתר בע"ז של ישראל. לית הדא פליגא עלה דרב דרב אמר לצורכה היא אסורה ושבריה מותרין. תפתר בע"ז של ישראל ע"כ. מבואר מזה דהירושלמי סובר דמודה ר"י דכל שבירה אשר אינו עתיד להחזיר לכליין פי' שאינו עתיד לתקנו ולחזור לעשותו כלי מותר והיינו דפריך דמתני' דנבייה לימא דפליגא עליה דר"י דהא מודה ר' יוחנן באינו עתיד להחזיר לכליין והנבייה הזאת אין לה תקנה (פי' וכ"ש קשה לר"ל) ומשני דמתני' באשרה של ישראל וכה"ג לרב היכא דשיפה אשרה לצרכה השיפויין הם מותרין דהא אין להם תקנה ובהכרח מתני' דנבייה באשרה של ישראל וכמש"ר (וע' בתוספות ע"ז דמ"ח ע"ב בד"ה התם ולפמ"ש לר' יוחנן ודאי איירי ר' יוסי בשל ישראל ע"ש) וע' בתוס' ע"ז דמ"ב ע"ב ד"ה והא שיפויין תימה כו' ואין תירוצם מספיק דודאי הא דקאמר הש"ס ה"נ כדרבא אין זה לשון ר"ל אלא לשון מסדר הש"ס לתרץ לר"ל. והנרא' דודאי הך בריי' דישראל ששיפה ע"ז היא ושיפויין אסורין איירי בע"ז דשייך גזרה דרבא בתלוש משא"כ באשרה שהיא מחוברת לא שייך גזרה דרבא שהרי השיפוי הוא הביטול וא"א להגביה המחובר טרם שנעשה הביטול הילכך פסק רבנו כרב דירושלמי דלצרכה השיפויין מותרים אפילו שיפאן ישראל דלא שייך גזרה דרבא ונתיישבה קו' הרמ"ך וניחא קו' התוספות הנ"ל דתחלה דמותיב לר"ל מע"ז שהוא תלוש שפיר משני כדרבא דהך ברייתא שהביא הרמ"ך איירי בע"ז שהוא תלוש דשייך גזרה