מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כט

קדשים שלו אע"ג דמיקרי לאו דידי' מחמת ממון גבוה מ"מ לא שייך לומר לצעורי קמכוון ודפח"ח. וזה נוטה לסבר' הראב"ד וזה תלוי במחלוקת הפוסקים אם היכא דאית ליה שותפות יכול לאסור חלק חברו והבן

שם ה"ב מים שעקרן הגל ע' בהשגות וכבר בארנו ה"א דסובר רבנו דכל שטפחינהו אפילו של רבים אסור ואם לאו אפילו של יחיד שרי ומש"ה כ"ר ה"א ממעיינות הנובעים לרבים ולא כ' מעיינות הרבים דודאי אפי' המעיין של יחיד צריך תפיסת יד לאסור להדיוט ודלא כש"ך עיין תוס' ע"ז דנ"ט ע"א ד"ה הא דיחיד ומתורץ קו' הלח"מ דלעיל ה"א כמ"ש שם ולענין מ"ש הראב"ד דלא מסיימי כבר השיבו הת"ח והש"ך י"ד סי' קמ"ה ס"א דבירושלמי מסיימי דבני ר"ח שרי ע"ש וע' בגמרא ע"ז דנ"ט דהש"ס מדמה מים שעקרן הגל לאבני הר שנתדלדלו והא בהא תלייא

שם ה"ג השתחוה לחצי דלעת ובהשגות ועי' תוס' חולין דקכ"ח ע"א ד"ה הרי אמרו שדחו פרש"י השני. וגם לפרש"י הראשון הוא מהדוחק לומר דהבעיא אליבא דר"ש דאנן לא קי"ל כוותיה אלא איסורי הנאה מתטמאין טומאת אוכלין כמש"ר פ"א מהט"א הכ"ה ומש"ה הוכרח רבנו לפרש לענין איסור. שוב ראיתי בחמש שיטות דהר"ן מפרש אם החצי השניה היא יד להוציא טומאת ע"ז מי אמרינן כל העומד לחתוך ולשרוף כשרוף דמי וע' בשער אפרים ש"א דאנן קי"ל לאו כשרוף דמי לזה מפרש רבנו דהבעיא מאחר דחלק המעורה נעשה יד להוצא מי נימא כיון דהוי יד לטומאה הוי נמי יד לאיסור או דלמא יש יד לטומאה ואין יד לאיסור והוי טמא טומאת ע"ז ושרי בהנאה

שם ה"ד אילן כו' עכ"מ ועמ"ש פ"ח מה' לולב ה"א

שם ה"ה מי שהי' ביתו כו' ובכ"מ פרש"י דהב"ע כשהבית עצמו נעבד. ולא דק שאין כן דעת רבנו אלא דבית ע"ז דינו כמשמשי ע"ז וכמ"ש פ"ו מהאה"ט ה"ה ע"ש

שם ה"ו שוחק וזורה עכ"מ בשם הרמ"ך ובמ"ל פ"ג מה' חמץ הי"א והנה מלשון רבנו פ"ג מה' חמץ מבואר דפסק כרב יוסף לענין חמץ בשאר נהרות שא"צ פירור ושאינו מפרש הא בחטי והא בנהמא כפרש"י וגריס חמץ דמימס (כגי' דידן ול"ג דממאיס) פי' דוקא נהמא שהוא רך ונימוס במים א"צ פירור וחטין שהן קשין צריכין פירור וכך מסיק הש"ס אליביה דרב יוסף. וא"כ מוכח דס"ל לרבנו דרבה מודה לדינא לרב יוסף דנהמא א"צ פירור. אלא ה"ק רבה דגבי ע"ז שפיר מתפרש מטיל לים המלח גרידא אבל בחמץ שצריך ביעור בע"פ משום בל יראה ואין הכל סמוכין לים המלח וצריך להטיל בשאר נהרות מתפרש שוחק ומטיל דמשכחת חמץ קשה שצריך פירור. וכן רב יוסף מודה לרבה דבים המלח א"צ פירור לדינא דאל"כ לאיזה צורך יוליך לים המלח אלא ה"ק דבחמץ שפיר מתפרשה מתני' בסתם חמץ נהמא דמימס וא"צ פירור אבל ע"ז קשה וצריך שחיקה ומתני' סתם ים קאמר דלאו ים המלח אלא דהמקשה תניא כוותיה קס"ד דפליגי לדינא דרבה סבר ע"ז דוקא לים המלח דבשאר נהרות אסור אפילו שוחק שהמים מוליכין על יד הנהר כמ"ש התוספות וקס"ד דלרב יוסף אפילו חטין א"צ פירור שאינם קשים כמו ע"ז משא"כ לפי המסקנא דמיישב הברייתות אליבא דתרווייהו ודאי אין לעשות פלוגתא בין הברייתות וגם רבה ורב יוסף לא פליגי לדינא אלא משמעות דורשין איכא בינייהו בפי' המשנה. ומש"ר או שורף ומטיל לים המלח נראה דלצדדין קתני דשל עץ שורף ומקרא מלא הוא פסילי אלקיהם תשרפון באש ושוב א"צ זורה לרוח. ובשל מתכת דמיירי מתני' שא"א בשרפה מטיל לים המלח ושוב א"צ שחיקה. ואם אינו שורף או מטיל לים צריך שחיקה וזרייה בשל מתכת. וע' תמורה דל"ד דאשרה אפרה אסור והיינו דוקא באשרה של ישראל כדלקמן ה"ט דטעון גניזה משא"כ אשרה של גוי אפרה מותר דאע"ג דקי"ל עובדין לשברים בע"ז שנשתברה מ"מ שרפה חשוב ביטול גמור לדעת רבנו ודלא כמ"ש תוספות ע"ז דמ"ח ע"ב ד"ה התם ע"ש ובגמרא דמ"ט ע"ב מבואר דשברי שברי' ד"ה מותרין והבן זה וכן דעת הרי"ף למסתכל בו וזה ברור ועמ"ש פ"ג מה' חמץ הי"א וע' במיי' פי"ג מהמ"א הי"ו

שם ה"ט עכו"ם של ישראל עלח"מ שכ' יש דקדוק כו' א"כ למה לא הזכיר דין דלכנות לה שם ע"כ. ואמת כן הוא ריהטא דסוגיא דמ"ה מיהו אשתמיטתי' להלחם משנה סוגיא דע"ז דמ"ח ע"א דמסיק ר' אשי דלכ"ע אילן שנטעו ולבסוף עבדו תוספתו אסור ול"פ רבנן אלא דעיקרו שרי וקאמר הש"ס בהדיא וכ"ת הא דלא מתרצינן הכי איפוך דרבנן לר' יוסי עפירש"י ולפ"ז איצטריך לרבנן ואבדתם את שמם לשרש אחריה ואין לנו לימוד על כינוי השם דהא קי"ל כשמואל ואיקומתא דרב אשי כנ"ל ה"ג ותו דלפי הס"ד דש"ס דר"י ורבנן פליגי בתוספת ולא מפכינן א"כ כיון דפסק רבנו כשמואל דהיינו כר' יוסי אין לנו ללמוד על כינוי השם ושפיר השמיטו רבנו. ומש"ר וטעונה גניזה עכ"מ שכ' ואיני יודע גניזה זו למה ולק"מ כמ"ש פ"ק מה' לולב ה"א ע"ש. ומש"ר המבטל עע"ז ר"ל לאפוקי גר תושב עי' ע"ז דס"ד ע"ב. ומש"ר ותקרובת ע"ז אינה בטלה לעולם עכ"מ בשם הרמ"ך נראה כונתו דמפרש הא דאמרן בע"ז ד"נ ע"א ומאן דלא פריש אמר בעינן כעין פנים וליכא כמש"ר לקמן הי"ב אלמא דאבני מרקוליס חשיבי תקרובת ובטל הואיל דלא הוי כעין פנים ולפי"ז הא דאמרינן דנ"א זרק מקל לפניה חייב ואינה נאסרת לאו למימרא דאיננה נאסרת כלל דא"כ אמאי חייב אלא ה"ק דמהני לה ביטול דומיא דאבני מרקוליס. ולא נהירא דודאי הזורק מקל חייב משום תולדת זריקה כיון שעובדין אותה במקל ואינה נאסרת כלל דאפי' ביטול א"צ כמש"ר פ"ג מהע"ז ה"ד ושאני אבני מרקוליס דצריכין ביטול כדפריך הש"ס דנ"א ע"א אלא מעתה אבני מרקוליס ומשני נעשה כמגדל לע"ז והכי קיימא המסקנא לדידן דקי"ל פ"ז