מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כז

ורבנן דצל חשיב גורם איסור גרידא. אמנם רבנו מפרש לדידכו כפירש"י מדאמרו אבל לא בימות החמה (ופירש"י מחוור שהוא דבר הלמד מעניינו) אלמא אף זוז"ג כה"ג מותר לר' יוסי עיין בר"ן ואע"ג דר' יוסי אוסר נטיעת אגוז לכתחילה התם משום דחשיב מבטל איסור לכתחילה משא"כ נטיעה בצל אשרה בימות החמה דחשיב זוז"ג שרי לכתחלה ועת"ח

שם הי"ו המוצא כסות כו' עכ"מ בשם הרמ"ך דמקשה דבע"ז דנ"א ע"א מסיק דהך דפרכילי ענבים ועטרות שבלים כגון שבצרן מתחלה לכך ופירש"י דהבצירה הוי דומיא דשבירת מקל אע"ג דאינו כעין פנים ע"כ. ואין לזה מזור ממ"ש הר"ן דלפי מסקנת ר"י דבעינן כעין פנים ממש צ"ל דפרכילי ענבים כו' הוי כעין פנים דחזי לבכורים דהא מ"מ מסיק הר"ן דבעינן שבצרן מתחילה לכך שיהיה שבירתן כעין זביחה. וליכא למימר כיון דרבנו לא ביאר בהדיא דין פרכילין אלא כ' סתם דבר שכיוצא קרב ע"ג מזבח אה"נ דבפרכילין ושבלים בעינן שבצרן כעין זביחה. דאכתי קשה למה השמיט רבנו איקומתא זו דבפרכילין בעינן בצרן (עמ"ש פ"ג מהע"ז ה"ד דרבנו פסק דבעינן זריקה המשתברת וה"ל לבאר דבעינן בצרן) לכן נראה דודאי רבנו איננו מפרש איקומתא זו כפירש"י והר"ן דבצירתן הוי כעין זביחה דומיא דשבירת מקל דהא מתני' מתפרשה במצא בראש מרקוליס וכדפרש"י במתני' וכן הוא האמת כמ"ש לקמן וא"כ כיון דלא מהני שבירת מקל אא"כ בע"ז שעובדין במקל ע"י קשקוש כמ"ש פ"ג מהע"ז ה"ד מאי מהני שבצרן הרי אין עובדין מרקוליס בענבים ושבלים והבן זה אלא דרבנו מפרש דהמקשה ס"ד דמתני' כוללת ב' עניינים דרישא דמצא בראשו מעות כסות וכלים אם הוא דרך נוי וכבוד אסור משום לתא דתשמיש ע"ז וכמש"ר פ"ח מהע"ז ה"ז דכל צפוי ע"ז הוי בכלל משמשיה וסיפא דפרכילין ושבלים ויינות ושמנים וכל שקרב ע"ג מזבח אסור משום לתא דתקרובת ע"ז (והנה ההפרש שבין משמשין לתקרובת דבתקרובת כיון שהקריבום נאסר עולמית אע"ג שיצא וכמש"ל הט"ו משא"כ בתשמיש אינו נאסר אלא בשעת תשמיש כדלקמן פ"ח מהע"ז ה"ד וה"ה ע"ש דהמכניס ע"ז לבית והוציאו הותר הבית וכן אבן שהעמיד עליו ע"ז וסילקה הותר האבן אא"כ כל שנעשה מתחלה לתשמיש ע"ז ה"ז עומד באיסורו אע"ג שסילקו והוא שנשתמש בהן דהזמנה לאו מלתא וכדמסיק הש"ס ע"ז דנ"א ע"ב בכלים שנשתמשו כו' יכול עשאום ולא גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמש בהן כו' וכמש"ר פ"ז מהע"ז ה"ד ומשמעות הש"ס דדוקא עשאום לע"ז דאל"כ לא נאסרו אלא בעודן משמשין מש"ה כ' רבנו פ"ז מהע"ז ה"א וה"ב וכל הנעשה בשבילה דאז נאסר עולמית כמ"ש ועמ"ש פ"ח מהע"ז הי"ב וזה ברור. ואחר הצעה זו מבואר הסוגיא דנ"א ע"א דלפי מה דס"ד משום תקרובת) שפיר הוקשה לו דליכא זריקה המשתברת ולא כעין פנים ולא חשיב עבודה ותקרובת. ולזה חידש המתרץ כגון שבצרן מתחלה לכך דה"ל פרכילין ושבלים דברים של נוי ואסורין עולמית כדין תשמיש ע"ז שנעשו מתחלה לשם תשמיש ונשתמש בו דאסור עולמית. והיינו הא דאמרן בירושלמי א"ר יונתן לא סוף דבר עטרות שבלים אלא אפילו עטרות של ורד ר"ל דלא תימא טעמא דמתני' משום תקרובת וענבים וחטים הוי כעין פנים דחזי לבכורים אלא אפי' של ורד והטעם משום תשמיש ע"ז והא דתנן אסור דמשמע עולמית משום דחוששין שנתלשו ונעשו לכתחלה לשם ע"ז ומיושב קושית הרמ"ך דשפיר סתם רבנו דכל תשמיש דרך נוי אסור שמא נעשו לשם ע"ז דאסור עולמית (ואין כאן השמטה דמבואר בכמה מקומות דבעינן נעשה לשם ע"ז כמ"ש) משא"כ דרך בזיון אפי' בשעת תשמיש שרי. ולענין קושית הרמ"ך השניה דנגרר אחר פרש"י דמים ומלח הוי כעין פנים ובמרקוליס ופעור דליכא קלקלין אין היתר אא"כ איכא תרתי שאינם לנוי ולא כעין פנים אבל בחדא כעין פנים או דרך נוי אסור ובשאר ע"ז דאיכא קלקלין שרי חוץ לקלקלין אפי' מים ומלח דהוי כעין פנים ומשיג על רבנו דאוסר אפילו בשאר ע"ז חוץ לקלקלין בחדא. ועיין בלח"מ ויפה השיג המגיה מדנקיט בראשו בלשון זכר מוכח דאמרקוליס קאי כפרש"י, ואע"ג שהתורת חיים האריך דבהכרח אשארי ע"ז קאי וצריך לגרוס בראשה דהא מרקוליס אין לו ראש ועיקרו ג' אבנים א' מכאן וא' מכאן ואחד על גבן ע"ש מ"מ פרש"י עיקר וצ"ל שמרקוליס צורה ולפניו ג' אבנים וכדמפורש בירושלמי פ"ד דע"ז מ"ב א"ר יוסה לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות אלא אפי' ע"ז שאין לה קנקלין. אלא הנכון דרבנו ס"ל דמים ומלח אינן כעין פנים וכמ"ש הכ"מ וגם י"ל במים ומלח מעורבין דאינו כניסוך המים) וגם ס"ל לרבנו דההיקש עמהם דומיא דעליהם מה עליהם דהיינו תשמישי ע"ז דוקא דבר של נוי אף עמהם דהיינו תקרובת דבר של נוי דהיינו מה שקרב ע"ג מזבח מקרי נוי לענין תקרובת ולמד רבנו מהירושלמי ע"ז הנ"ל דאסור בחדא דרך כבוד או שכיוצא קרב ע"ג מזבח ל"ש מרקוליס ול"ש שאר ע"ז שאין לה קלקלין. ובגמרא מסיק דכל שהע"ז לפנים מן הקלקלין הרי כל הנמצא בפנים אסור אפי' אינו בראשה ואפי' מים ומלח דלית בהו אפי' חדא שאינם לנוי וגם אינן כעין פנים אסור משא"כ כשהע"ז לפנים ונמצא בחוץ אע"ג דאיכא חדא נוי או כעין פנים שרי. ומסיק ריב"ח דאין קלקלין הפסק בפעור ומרקוליס דאע"ג שהם לפנים ונמצא מים מבחוץ הכל אסור וזהו מש"ר בד"א בזמן שמצא חוץ למקום עבודתן ר"ל שהצלם ודבר הנמצא שניהם חוץ לקלעים

שם הי"ז שלא בטובה כו' בד"ו ישן שלא בטובת הכומרים ואין נהנין מהן בטובתן וכן עיקר

שם הי"ח מרחץ עלח"מ. ונ"ל פשוט דהא הש"ס מסיק דטעם דהיא באה בגבולי הוי תשובה גנובה ולא נתקיימה אלא מפני דשלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי ורבנו דאיירי בכל אדם אפי' אינו חשוב הו"ל תשובה גנובה.