מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כו

להירושלמי (דאפשר הבבלי שקיל וטרי אליבא דריב"ב דסתמא אליבי') ואנן לא קיי"ל כריב"ב. ועלח"מ ובפר"ח אה"ע דכל שאין דרך אחרת היינו גוזלת את הרבים ותירץ הא דהשמיט רבנו אדם חשוב ע"ש

שם הי"ב אפרוחים ובהשגות ה"לל מפני שהן כגידולי אשרה ודברי הכ"מ נכונים דא"כ אפילו אין צריכין לאמן כבר נאסרו מש"ה כ"ר דהאשר' כמו בסיס דנמצא כשנוטלן רוצה בקיומו של אשרה והבן. ומש"ר והקן עצמה ובהשגות דוקא שהביא ממקום אחר פי' אבל בספק נשבר מגופה אסור. ויש לדחות דמדקיי"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב תולין ברוב דמייתי מעלמא:

ועכ"מ והלח"מ האריך בדחוקים והמ"ל האריך בביאור רש"י ותוספות וחבל על דאבדין ביאור דברי רבנו ואטפס בקצרה על הערות הלח"מ דמה שהשמיט רבנו יתיז בקנה ומשמע דנוטל הקן בידים הפך סוגיא דמעילה. המעמיק בלשון רבנו בפי' המשנה (הביאו הלח"מ והיתה בין ריסי עיניו והסיב לכוונה רחוקה ודחוקה והנכון) דרבנו גריס במעילה די"ד כגי' התוספות. ומפרש דמותיב ר"ל לר"י הקן שבראש האילן מאי לאו דאיתבר מגופי' פי' דספק איתבר מגופה (דאי ידעינן דאתבר מגופה אמאי אין מועלין אלא בספק) דאין נהנין דלמא מגופה ואין מועלין דלמא מעלמא ומייתי חולין בעזרה ומינה דבאשרה קיי"ל יתיז בקנה ושרי להנות מן הקן (והא דנקיט יתיז כשהאילן גבוה שהרי אסור לעלות באשרה) אלמא דע"ז שנשתברה מאלי' מותרת דאי ס"ד אסורה ניחוש גם בע"ז שמא איתבר מגופ' ושמא לא ביטלוה ודחי לעולם כר"י וכגון שידוע דאייתי מעלמא מש"ה יתיז ויהנה. ופריך אי הכי בהקדש אמאי לא נהנין אלא ודאי דאיירי באילן שידוע שבשעת הקדש היה עצו עב ולא היה לו שרשים דקים מה שיוכל העוף לשבר מגופו אלא דיש לחוש דאיתבר מגופו מגידולין הרכים הבאים לאחר מיכן הילכך בהקדש אין נהנים דחוששין דאיתבר מגופו מגידולין ואין מועלין כמ"ד אין מועלין בגידולין של הקדש אפילו בידוע דאיתבר מגידולין ובאשרה יתיז בקנה ויהנה דנהי דאתבר מגופו וקיי"ל פ"ח מהע"ז ה"ג דגידולי אשרה אסורין מ"מ הרי ע"ז שנשתברה מאליה מותרת וקשה לר"י. ומסיק הגמ' דאי ס"ד דידוע דאתי מעלמא אמאי יתיז בקנה לשקלי' משקיל באילן נמוך (פי' דודאי לכאורה היה מקום ליישב לר"י דאיירי בספק מהיכן אייתו מש"ה בהקדש לא נהנין דלמא אייתי מגופה ולא מועלין דלמא אייתו מעלמא ומ"מ באשרה מותר להתיז בקנה משום ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מגופ' נהי דלר"י נשתברה מאליה אסורה היינו הואיל דמספקא לן שמא לא ביטלה נכרי אוסר ר"י נשתברה מאלי' מספק מיהו מ"מ איכא ספק שמא ביטלה הנכרי אחר שנשתברה וחשיב ס"ס עמש"ר פ"ח מהע"ז הי"א שמא לא ביטלה כו' ועיין במ"ל פ"ט מהע"ז ה"א אך דלפי"ז קשה נשקלי' מישקל א"ו דאיירי בידוע דאתי מגופו וחוששין שמא יטול מגוף האשרה וכמ"ש התוספות וקשה אמאי לא מועלין ובהכרח מתוקם בידוע דאתי מגופו מן הגידולין וכדאוקמינן וכמ"ש וקשה לר"י) ולזה מסיק ר' אבהו משום ר"י דלעולם דבע"ז דחשיב ס"ס שרי לר"י בספק אתי מעלמא ואת"ל מגופו שמא ביטלה הנכרי אחר שבירה והא דקאמר יתיז בקנה לאו משום דאסור למשקלינהו בידים דודאי שרי משום ס"ס א"נ דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אלא ה"ק מתני' גבי הקדש לא נהנין בכל הקן ואפרוחים שבתוכה ולא מועלין מספק אבל גבי אשרה יתיז בקנה כדי להפריח האפרוחים ע"י נדנוד התזה בקנה ואח"כ יטול הקן עצמו ועיין בפי' המשנה לרבנו וצריך לגרוס שם ואח"כ יקח אותה וזה מוכרח וברור בכוונתו ע"ש) ולזה פריך ר' יעקב לר' ירמי' דהא קיי"ל אפרוחים כאן וכאן מותרין אפילו בהקדש וביצים כאן וכאן אסורין אפילו באשרה אלא דבקן עצמו יש חילוק דבהקדש לא נהנין ובאשרה מותר והאיך אמרת יתיז בקנה להפריח האפרוחים דהא אפרוחים מותרין אפילו בהקדש וכ"ש באשרה. ואי להשליך הבצים לא מהני התזה והכי הל"ל נוטל הקן ומשליך הביצים. ומסיק רב אשי דאפרוחים הצריכים לאמן דינם כבצים דאסור אפילו באשרה ושפיר קאמר יתיז בקנה להפריח האפרוחין שצריכין לאמם ונתבארו דברי רבנו ונסתלקה השגת הראב"ד. ולדרכנו זה יש ליישב סוגיא דע"ז דמ"ב ע"ב דלא פליג אסוגיא דמעילה דמותיב ר"ל קן שבראש האילן וקס"ד דאיתבר מגופה אלמא ע"ז שנשתברה מאלי' מותר. ומדחה דלעולם כר"י דנשתברה מאלי' אסור מספק אלא הב"ע בספק אייתי מעלמא דהוי ס"ס. דיקא נמי דאיירי בספק דמש"ה בהקדש לא נהנין ולא מועלין אלא אי אמרת בודאי מגופה אמאי לא מועלין ומדחה דאיירי בגידולין הבאין אחר מיכן וכר"ל. ומסיק ר' אבהו אר"י מאי יתיז יתיז באפרוחין דהוקשה ליה כיון דספק אתי מעלמא לשקלינהו בידים דמתני' סתמא קתני יתיז בקנה אפי' באילן נמוך א"ל ר' יעקב אסברה לך אפרוחים כאן וכאן מותרים בצים כאן וכאן אסורין וע"כ יתיז בקנה להשליך הקן קאמר ובאילן גבוה כמ"ש (א"נ יתיז בבצים לשברן) ומסיק רב אשי דשפיר קאמר ר"י יתיז באפרוחין אותן שצריכין לאמן (ודע דרבנו פסק פ"ה מה' מעילה דגידולי הקדש שלאחר מכן מועלין בהן ועמ"ש שם גבי קן של הקדש) ותו לא מידי

שם הי"ג נטל ממנה עצים עכ"מ שנדחק ועלח"מ והנכון כמ"ש בפני יהושע שי"א דשאני ערלה וכלאי כרם שאפרם מותר משא"כ בע"ז דאפרו אסור מה לי עצים מה לי גחלת חשיב איסור בעין אפילו אין אבוקה כנגדו דכיון דע"ז גחלתו אסור חשיב שבח עצים בפת וכן אפילו גרף התנור החום אסור דחום התנור גרע מגחלת עיין תוספות פסחים דע"ה ע"א ד"ה וגרפו כו' ועמ"ש פי"ו מהמ"א הכ"ב והכ"ד ואין להקשות מהא דקיי"ל ה"י דשלהבת מותרת דשאני שלהבת הקשורה בגחלת כמבואר בפוסקים

שם הי"ד בין בימות החמה עכ"מ בשם הרמ"ך דהרמ"ך מפרש הא דאמרן בע"ז דמ"ט לדידכו דאמריתו זוז"ג אסור היינו מדאמרו רבנן אף היא נעשה זבל וא"כ גם במסקנא קי"ל כסברת הרשב"ם בתוספות דמ"ח ע"ב ד"ה