מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כה

ולק"מ לר' יוחנן. וי"ל דבהכרח ר"י לא מוקים רישא בש"ש ויסבור דאפי' בע"ז שרי דא"כ מאי פריך לר"ל הא שברי ע"ז אסורין דרוצה לומר ש"ש דע"ז דתקשה לי' וליטעמך א"ו דר"י מפרש רישא בשברים. ומ"ש המגיה מ' יעקב כולי וז"ל ואיכא למימר לאידך גיסא כו' בשטה כתבתי בז"הל לכאורה מאי קושי' איתיביה המוצא שברי צלמים דנהי דס"ל לר"ל דבנשתבר' מאליה ודאי מבטל לה כיון דמסיק רבא דבביטלה ישראל אסור מש"ה המוצא שע"ז אסורין דחוששין ששיברה ישראל ואין ספק מוציא מידי ודאי (וזהו כסברת הרי"ף והרא"ש בהפך) וי"ל דכיון דר"י דאוסר בנשתברה מאלי' מודה במצא צורת דרקון וראשו חתוך דשרי עיין דמ"ב אלמא דאע"ג דצד איסור שכיח טפי ספק נשתברה וס' שיברה ישראל מ"מ שרי ותולין בשבירת עכו"ם כ"ש לר"ל דגם נשתברה מאלי' שרי ע' דמ"ב ע"א בתוס' ד"ה ספק

שם ה"ח המוצא כלים עיין בבתי כהונה בית דין שי"ג שהאריך כאן (ובמש"ר ה"ב) והעלה דבהנך אם הכלי נכבד חזקה שנעשו לשם ע"ז ושאר כלים חזקה לנוי ובשאר צורות אפי' בכלי נכבד חזקתן לנוי. ומש"ר ודרקון עלח"מ מיהו ע' בפי' המשנה לרבנו דגם צורת חמה ולבנה אינו כפשוטו אלא טלסאם והבן זה דא"כ נכון שלא ביאר רבנו דבש"ס דברו לפי זמנם והכל לפי הסכמת בעלי טלסאם בכל דור לפי העת וזמן

שם ה"ט לים המלח עמ"ש ח"א ועמש"ל הי"ט

שם ה"י ספק עכו"ם וכו' הרי אלו מותרין עמ"ש ח"א דלענין הנאה סגי בב' תערובת משא"כ ברמוני בדן לענין אכילה מצריך ג' תערובות ע"ש. גם י"ל דהכא נקיט רבנו פירש כוס א' וכו' וכיון דפירש קיי"ל כל דפריש מרובא קפריש אלא גזרה שמא יקח מן הקבוע ועיין תו' זבחים דע"ג ע"ב ד"ה אלא אמר רבא וד"ה ונכבשינהו) מש"ה שרי תערובת שנייה בע"ז וכ"ש בשאר איסורים ומש"ה נקיט רבנו כאן בע"ז דחמיר פירש ואח"כ נתערב. ובפי"ו מהמ"א נקיט נפל רמון וכו' דהיינו מהקביעות לאשמועינן דממקום קבוע צריך תערובת שלישי אפי' באיסורים דקילי וכ"ש בע"ז. ומש"ר טבעת וכו' שאני אומר ובהשגות עמ"ש ח"א דאברים באברים חשיב איסור אכילת מזבח ע"ש) ועכ"מ רפט"ו מה' תרומות בשם מהרי"ק דמחלק דאברים באברים חשיב הפיל ולא חשיב נפל. מיהו אין זה מספיק דאכתי כל הזבחים שנתערב בהן א' מחטאות המתות ימותו כלן וכבר הרגיש בזה הב"הז) זבחים דע"ד ותירץ דשאני קדשים דמאיס לגבוה. והנכון דודאי הא דאמר הש"ס רב ס"ל כר"א ר"ל בעלמא דאי באברים באברים ודאי שחוטין נדחין דלא אמר רב אלא אין ב"ח נדחין. וגם אין סברא לומר דר"א חולק גם ברישא דלא ימותו כלן אלא כיון שמת א' מהן תולין דאיסורא מית דא"כ ה"ל לר"א לחלוק גם ברישא א"ו דאע"ג דר"א סובר דבין חיין ובין שחוטין אין נדחין מ"מ לא מהני קרב ראש א' מהן אלא בשחוטין אבל ב"ח דחשיבי חמיר דלא מהני בהו נפל א' לים הגדול או שמת א' מהן וזה מוכרח וא"כ ה"ק הש"ס רב סבר כר"א דכי היכי דלר"א דמודה בב"ח דלא מהני מת א' מהן מ"מ סובר דמהני אם קרב ראש א' אע"ג דאברים נמי באלף לא בטל. ה"נ סובר רב אע"ג דבב"ח לא מהני מת א' מהן ונפל א' לים הגדול דבב"ח דחשיבי החמירו טובא מ"מ בטבעת של ע"ז מהני נפל לים כר"א דעד כאן ל"פ רבנן עלי' דר"א אלא באברין דשחוטין נדחין משא"כ בטבעת של ע"ז מודים רבנן לדר"נ אמר רב. ובזה סרה השגת הראב"ד והרשב"א שכ"ה. ומש"ה סתם רבנו פי"ו מהמ"א בתערובת ב"ח שור הנסקל ועגלה ערופה ופטר חמור דלא מהני נפל א' לים או מת א' מהן להתיר אינך דשאני ב"ח דחשיבי טובא וכמ"ש:

ונסתלקה ג"כ השגת הראב"ד פט"ו מה' תרומות הא"ב ע"ש בכ"מ ולפמ"ש בהכרח סובר ר"ל דאע"ג דחבית סתומה חשוב מהני בה נפילה לים הגדול שאין חשוב כ"כ כמו ב"ח:

ועיין תו' זבחים דע"ב ע"ב ד"ה הראוי לערלה דיש מקום לומר דדוקא נקיט ר"ל חבית של תרומה דשרי בהנאה משא"כ בחבית סתומה של ערלה וכלאים דאית בהו תרתי דחשיבי ואסירי בהנאה לא מהני נפילה לים הגדול כי היכי דלא מהני בב"ח עיין ע"ז דע"ד ע"א. ודוקא חבית סתומה של תרומה דאית בי' חדא דחשוב דינו כטבעת של ע"ז דאית בי' חדא דאסור בהנאה (דליכא חשיבות זולת בז' מינין וב"ח) ובהכי ניחא דבתרומה סגי בחבית א' משא"כ בטבעת ע"ז דאסור בהנאה צריך שתים דהא בנפל חדא לא הפסיד מאומה עמ"ש ח"א. ומש"ר ונתחלקו ארבעי' וכו' ובהשגות דשמואל ור"י פליגי אדרב דס"ל הכי. נראה דה"ק דהא לר"י אפילו תערוב' שלישי אסור ברמוני בדן וכ"ש בע"ז ובפלוגתא דר"י ור"ש הלכה כר"י. ואין זה קושיא דהא גם שמואל פסק כר"ש ברמוני בדן ושפיר פסק רבנו כרב לגבי' שמואל אף בע"ז וכסתמא דברייתא דס"ל אף בע"ז ס"ס מותרת. וראיתי בלח"מ דגורס בהשגות דשמואל ורב אושעיא פליגי אדרב וגם זה אינו מוכרח וכמ"ש הלח"מ ותו כל שנתפתחו מאה חביות בזא"ז לעולם אמרינן איסורא איתא ברוב הנשארים ותו לא מידי

שם הי"א ומותר לישב בצל השריגים עכ"מ ומ"ש בשם הרמ"ך. והנכון דרבנו סובר דע"כ אין טעם איסור הישיבה בצלה משוב דחשיב נהנה מע"ז דא"כ מאי האי דקאמר בירושלמי כל שאלו תפול ונוגעת בו והשאר צל צלה ושרי דאכתי כשהחמה במערב והצל מאריך נהנה מע"ז א"ו דאין זה חשוב הנאה אלא מניעת צער דמש"ה צל ההיכל מותר עיין בתו' אלא טעם האיסור בע"ז דצל קומתה מחזי כעובר תחתיה (ואע"ג דלא קיי"ל כריב"ב והעובר תחתיה טהור מ"מ העובר תחתיה אסור) מש"ה גזרו על צל קומתה אבל העודף על קומתה כגון השריגין ועלין העודפין וגם הם מצדדי גוף האילן דהיינו בדמיון סככות ופרעות דלא מקרי אהל מותר ועיין בפי' המשנה לרבנו) ואע"ג דבבלי מדחה לל"ב דצל צלה אסור פסק רבנו כפי מה דפשיטא לי'