מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כא

דריש טעמא דקרא אין הלכה כל"ב דרב דחייש לקרחה. ותו דכיון דקי"ל בספק נפשות נידון בקלה והרי כל שעושין עיר הנדחת עובדיה בסייף וכשאין עושין נידונים בסקילה הילכך אע"ג דחשיב חומרא לענין שלל שבתוכה והטף הוי קולא לענין מיתה ואין לדחות עשה ד"ת מספק (ובהכי מיושב דברי תוס' סנהדרין די"ו ע"ב ד"ה אחת ולא שלש שהניח המהרש"א בצ"ע ורצה להגיה אית להקשות במקום אין להקשות שלא מצאנו לשון כזה בתוספות ולפמ"ש ה"ק התוס' דאין זה קושיא לומר תפסת מועט תפסת כיון דאין זה חומרא מה שעושין עיר הנדחת ועובדיה בסייף ושפיר סד"א עריך אפי' טובא). ואולם מ"ש הלח"מ בביאור לשון הראב"ד עיין בלשון מהרי"ק דל"ג בהשגות ולא מרוחקות אלא יהודה וגליל אלא ה"ג ולא מרוחקות כגון יהודה וגליל ע"כ הרי דגם הראב"ד מפרש יהודה וגליל לאו דוקא אלא הכוונה מרוחקות אלא דפסק כל"ב דרב וכר"י. ונ"ל דהראב"ד סובר דשתים ודאי עושין אפי' מקורבות דלא קי"ל כר"ש דאין עושין שתים ביהודה או בגליל אלא כת"ק ולא פליג ר"י אדר"ל אלא בשלש מרוחקות דלר"י עושין ב' אפילו מקורבות ואין עושין ג' אפילו מרוחקות ות"כ דר"י שאין עושין ג' מרוחקות וזה ברור בכוונת הר"א וכוונת רבנו כמ"ש

שם ה"ו ואח"כ שולחין להן ב' ת"ח עכ"מ ולח"מ ולשון המגיה דברי הלח"מ והנכון כמ"ש הפר"ח בחי' מיי' דרבנו סובר דהתראת עיר הנדחת היתה ע"י אלו השני ת"ח עיין תוס' סנהדרין דמ"א ע"א ד"ה ואי כתיב והא דמשמע במתני' דצריך התראה לכל א' וא' היינו במדיחין או ביחידי' אבל בהודחו רובם סגי בהתראה כוללת של ב' ת"ח ומתורץ קושיית המגיה ונתיישבה השגת הראב"ד. ומש"ר מרבין להם בתי דינין עיין כנסת יחזקאל שק"ה ודבריו תמוהים והנכון כמ"ש הכ"מ בשם ר' אהרן בר משלם וכן הוא גירסת הילקוט פ' ראה. ומש"ר טף ונשים עיין במ"ע ומצאתי בילקוט פ' ראה דרע"ז ע"ד רע"א כו' אבל נעשית גנות ופרדסין כאן אמרו מקיימין את הטפלים אבא חנין אומר כו' וכתב הזית רענן וז"ל מכאן אמרו כל זה ליתא בגמרא ולא בספרי שלפנינו ע"כ. ואולם לפי עדות חכמי לוניל ה"ג בספרי הכה תכה מכאן אמרו חכמים אין מקיימין את הטפלים אבא חנן אומר לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכתוב מדבר ע"כ ופסק רבנו כת"ק ובסנהדרין דכ"ז ע"ב דת"ר לא יומתו כו' התם כשאוחזין מעשה אבותיהן ושם דמ"ד ע"א אם הוא חטא בניו ובנותיו כו' כדי לרדותן ע"כ ולשון החרם משמע כחרמו של עכן כן נ"ל

שם ה"ט שיירא כו' עכ"מ ולח"מ דנמשכו אחרי פירש"י וגירסתו במתני' החמרת כו' הרי אלו מצילין אותה דפי' אותה את העיר וכגון ששהו ל' יום ולפי"ז מגומגם הא דמקדים הש"ס ת"ר החמרת כו' ורמינהו דבל"ז ה"ל למרמי אמתני'. ודוחק לומר דממתני' לק"מ דיש לאוקים בנשתהו יב"ח דאין זה סובל לשון העוברת ממקום למקום. איברא גי' רבנו כגי' משנה ירושלמי הרי אלו מצילין אותן דקאי על נכסיהן חמור וגמל בין שהודחו עמהן או לא וכגון שלא שהו ל' יום לזה לא רמי אמתני' דמתני' אפשר לאוקים בדלא שהו ל' יום לכן הקדים ת"ר החמרת כו' והדין של פירש"י הוא בעיא דלא אפשט' בירושלמי פ' חלק וז"ל היה שם גרים ותושבים מהו שישלימו לרוב ע"כ אלמא דמתני' לא מתפרשה בהכי אלא בהצלת נכסיהן כשלא שהו ל' יום ואפילו תימא דלפי מסקנת הבבלי דל' יום מקרי יושביה לענין מודחין ולא לענין מדיחין וכדעת הר"ן בחי' סנהדרין ואף לענין צירוף לרוב מ"מ אין דרך רבנו לכתוב מה שלא נזכר בש"ס בהדיא) ושפיר השמיטו רבנו

שם הי"א בהמה כו' עכ"מ ובביצה דל"ז ע"ב שאני בהמה דקא ינקי תחומין מהדדי עפירש"י שם

שם הי"ב בהמה כו' עפי"ד מהמ"א הכ"ב ופ"א מהאה"ט ה"ג ודוק ודלא כפר"ח אה"ע ואין להאריך

שם הי"ג יפדו ואח"כ שורפין ובהשגות ועמ"ש בפרקין הט"ו ח"א ובפר"ח כ' דזהו דין כסף הקדש עכ"מ הט"ו

שם הי"ד ובעלי מומין ובהשגות ודברי הכ"מ נכונים וע' באר שבע

שם הט"ו מעשר שני כו' עמ"ש ח"א. פרק ה

ה"א המסית כו' עמ"ש ח"א

שם ה"כ היה זה שהדיח כו' נביא עכ"מ והנכון דדוקא בהדיוט קי"ל סנהדרין דס"א ע"ב רבים מימלכי ולא טעו אבתריה משא"כ בנביא יחיד הוא חייב ומ"מ אין הנדחין בדין עיר הנדחת דבעינן מדיחין שנים עמש"ר ה"א. מיהו קי"ל דאין אומרים רבים מימלכו אא"כ ברוב העיר דאז בעינן ב' מדיחין ואהנו מעשיו

שם הי"א ואינו לוקה אלא הנודר עיין בהשגו' ובכ"מ ולח"מ ועלח"מ פי"ט מה' סנהדרין ד"ה הנודר בשם ע"ז דכ' דמשכחת מלקות ע"י מעשה ועמ"ש פי"ג מהלכות שכירות ה"ב. אמנם גם דברי הכ"מ נכונים דזהו בכלל הנשבע וקי"ל בנשבע ומומר כר"י ומדפלגינהו תנא דידן וכ' בחד בבא המגדף כו' ובאידך הנודר כו' מכלל דלקי כמ"ש הכ"מ ועפר"ח. פרק ו

ה"א העושה אוב כו' בשער אפרים שפ"ט הניח בצ"ע דהא ידעוני אין בו מעשה והלח"מ הרגיש בה