מרכבת המשנה (חעלמא) - ב כ

ולבנה ומזלות אין חילוק בין בולטין לשוקעין כו' דלפי סברא שלהם ודאי אין סברא לחלק בין ע"ג הלוח לשוקע. אך דעת רבנו דע"ג רקיע נראין כמו בלוח לא בולט ולא שוקע אבל שוקע מותר אף במשמשי מרום והא דלא משני בגמ' דר"ג בשוקע משום דפשטות לשון המשנה שהיה לר"ג דמות לבנה מצוייר על הלוח) ולא שוקע ומחלק רבנו בין משמשין דאסורין על הלוח משא"כ בצורת אדם כ"ר בהדיא ה"י דצורה של סמנים מותר לעשות לנו דשפיר דייק רבנו מלשון הש"ס דקאמר התם בחותמו בולט דתני' אלמא על הלוח שרי מדלא מוקים על הלוח ובצורת אדם דלאו חותם. והא דקאמר הראב"ד אימא סיפא כו' לק"מ דבחותם לא שייך על הלוח אלא בולט ושוקע ורבנו דייק מדתירץ התם בחותמו בולט ולא תירץ התם בצורת אדם על הלוח דלאו חותם א"ו דהש"ס מחלק בין אדם ומשמשין כמ"ש וסובר רבנו דהא בהא תליא דכל שלוקין על עשייתו אפילו עשאו גוי אסור להניחה דהיינו לקיימה משום חשדא וכל שמותר לקיימה אם עשאה גוי בהכרח מותר לעשותו הילכך אפילו ישראל מותר לחתום בחותם בולט ואסור לקיים נחתם בולט אפילו חתם גוי. והמקשה והא ר"ג יחיד חידש דבמשמשין אפילו על הלוח אסור לקיים דאל"כ לק"מ (ולפ"ז ודאי כוונת רבנו דע"ג לוח אפי' לקיים אסור במשמשין דהא בהא תליא וסמך רבנו דכי היכי דבצורת אדם כל שאסור לעשות לוקה ואסור לקיים משום חשדא מד"ס ה"ה במשמשין ע"ג לוח) ומ"ש הכ"מ בשם הרמ"ך דהא דמות ד' פנים כו' ר"ל להביא ראיה למש"ר דאף בולט מותר בצורת בהמה אין זה ראי' דלעולם אימא לך דצורת בהמה בולטת אסור ושאני דמות ד' פנים דמשמשין נינהו ואסור אפי' ע"ג לוח וניחא נמי דלא ק"מ דתיפוק ליה משום צורת אדם דשאני ד' פנים דאסור ע"ג לוח משא"כ צורת אדם. אלא דלמד כן רבנו מלשון הבריי' כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם דמשמע בהדיא דבהמה אפילו בולט שרי. ומה שסיים הרמ"ך ותימה כו' אומר אני דאין כאן השמטה דדמות ד' פנים נכלל במש"ר ומלאכים דגם חיות הקדש בכלל עמש"ר פ"ב מה' יסודי התורה ודו"ק. ומה שהקשה הכ"מ למה השמיט רבנו היתר להתלמד לק"מ דבהדיא כ"ר ה"י אסור לעשות צורות לנוי דמשמע דוקא לנוי אבל להתלמד אינו לוקה (ולשון הש"ס דאמר שאני ר"ג דאחרים עשו לו משמע לכאורה דאפילו להתלמד אסור לעשות אלא דשרי לקיים ואפשר כיון דמסיק הש"ס ואבע"א להתלמד שאני שפיר י"ל דר"ג עצמו עשה דכל שמותר לקיים שרי לעשות לדרך רבנו) ולדרך הראב"ד דמסופק אם ע"ג לוח דינו כבולט או כשוקע לענין להניח קשה דתפשוט דכבולט דמי דאל"כ מאי פריך הש"ס והא ר"ג דיחיד הוי ואפשר דאה"נ דמחליט דע"ג לוח כבולט הוי אפילו בצורת אדם. ודרך רבנו מרווח כמ"ש. ועיין בתוס' ד"ה לא אסרה תורה כו' דלדרך רבנו לפי המסקנא נתקיימו כל מימרות דאביי דהא דקאמר אלא שאפשר לעשות כמותן כמו תבנית היכל כו' היינו אפי' עשאן לצורך ולהתלמד ולא לנוי. והא דאמר דמות ד' פנים היינו על הלוח משא"כ אדם דוקא בולט ובהמה אפי' בולט שרי. ולא איתותב אביי אלא במה דקאמר אלא שמשין שבמדור העליון ותניא דאף חמה ולבנה אסורין אלא דלמסקנא דלהתלמד שרי ולא שייך להתלמד במדור העליון נתקיימו כל דברי אביי. פרק ד

ה"ד אין א' מערי המקלט ובהשגות ולח"מ ועיין קו' ר"ח יונה דבספרי זוטא פ' מסעי הובא בילקוט דרנ"ו ע"ב ערי מקלט כו' תהיינה שלא נעשו עיר הנדחת ע"כ. ובמכות די"ג ע"ב מחלוק' במ"ב דמר סבר ועליהם תתנו כו' אבל בשש ד"ה לא היו מעלין להן שכר. אלמא דאותן שש ערי מקלט לא היו מיוחדין ללוים והיה לכל ישראל תפיסת יד בהן לדירת רוצחים בלא שכר ושפיר מימעט מדכתיב באחת שעריך וזה נכון עפ"ח מה' רוצח ומש"ר ואין ב"ד א' עושין ג' עיירות ובהשגות ומ"ש הכ"מ בשם מהרי"ק שרש ק' דחוק והנכון ביישוב דברי רבנו כדרך הלח"מ אלא דיש להמתיק דלשון התוספת' פי"ד מסנהדרין אין עושין ג' עיירות הנדחות בא"י אבל עושין א' או שתים דרשב"א. רש"א אף שתים לא יעשו אלא א' ביהודה וא' בגליל ובסמוך לספר אפי' א' לא יעשו כדי שלא יפוצו גוים ויחריבו את א"י ע"כ פי' דרשב"א לא דרש טעמא דקרא ומדכתיב עריך משמע דשתים עושין אפי' מקורבות ולא חיישינן לקרחה ומינה דלא ממעטינן אלא ג' מקורבות (ומינה דסתם מתני' אבל עושין אחת או שתים היינו אפי' מקורבות ואתאן כרשב"א ודלא כמ"ש התוס' ד"ה אחת או שתים דר"ל אחת במקורבות ושתים במרוחקות דהא רשב"א דתוספתא נמי נקט כהאי לישנא ומדפליג על ר"ש מוכח דאפי' מקורבות קאמר ואין הוכחה מדנקיט דרך לא זו אף זו אחת או שתים עיין מהרש"א דאשכחן טובא כה"ג כמ"ש המ"ל פ"ח מה' לולב ה"ז) ור"ש לטעמיה דדריש טעמא דקרא משום קרחה וממעטינן מעריך שלש אפילו מפוזרות ואף שתים לא יעשו אא"כ מרוחקות ונקיט לדוגמא אלא א' ביהודה וא' בגליל וה"ה דב' מרוחקות ביהודה שרי וכמבואר בלשון הירושלמי שהביא המ"ע והך ברייתא דתניא כוותי' דר"י אתאן כר"ש ובסנהדרין די"ו ע"ב ר"ש היא דדריש טעמא דקרא. ולפ"ז ר"ל דקאמר לא שנו אלא במקום א' כו' רוצה לומר מקורבות אבל מפוזרות עושין שלש ומתני' בא לפרש דמש"ה נקיט לא שנו. ומודה ר' יוחנן דזהו פי' המשנה ועיין בפי' המשנה לרבנו) אלא דבא לחלוק על הדין וכגי' המ"ע ר' יוחנן אומר לעולם אין עושין משום קרחה וכ"כ הר"ן בחמש שטות וז"ל ר"י אמר לעולם כו' פי' לעולם אין עושין ג' בא"י משום קרחה אלא שתים והשתים עצמן דוקא א' ביהודה וא' בגליל אבל אם שתיהן ביהודה או שתיהן בגליל לא והיינו דקמייתי ת"כ דר"י דאלמא ר"י הכי קאמר כו' ע"ש. פי' דזהו סברת ר"י ולא דמפרש כן המשנה ולפ"ז כיון דא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה צ"ל כדמשני הש"ס בכמה דוכתי אמוראי נינהו אליבא דר"י וכן מבואר מחלוקת האמוראים בירוש' שהביא המ"ע. ולפ"ז שפיר פסק רבנו כר"ל דקיי"ל הלכה כסתם משנה. גם שפיר פסק רבנו כל"ק דרב דדרך רבנו לפסוק כל"ק ותו כיון דקי"ל כת"ק דר"ש דלא