מרכבת המשנה (חעלמא) - ב יח

פנים כמ"ש משא"כ זריקת מי רגלים דהוי זריקה ממש אלא שהוא בדבר אחר לא בדם כעין פנים שפיר חשיב תולדה שאין התולדה דומה לאב לגמרי) אלא דקשה ליה צואה שאינה משתברת. ומשני בצואה לחה. ולזה פריך לימא כתנאי שחט לה חגב כו' והיינו נמי אף שאין עבודתה בכך מדנקיט סתם וכפרש"י וחכמים פוטרין דכיון דקי"ל אין שחיטה לדגים וחגבים ה"ל כשבירת מקל ואין עבודתה בכך דאינה תולדת שחיטת פנים כלל (ואין זה מוסב על בבא דרישא דר"י אמר רב בשיבר מקל דחייב דודאי מודים חכמים דכיון שעבודתה במקל דחשיב תולדה וכ"ש כשעבודתה בחגבים דחייב לרבנן בשחט חגב) והקושיא אסיפא דר"י אמר רב דפוטר בזרק מקל אע"ג שעבודתה במקל ודומה קצת לזריקה מ"מ פטור הואיל שאינה משתברת ואמאי מחייב ר' יהודה הרי אין עבודתה בכך וגם לא דמי לשחיטה דאין שחיטה לחגבים ומדמה הש"ס שחיטת חגב כשאין עבודתו בכך לשבירת מקל ואין עבודתה במקל דלא חשיב תולדה וא"כ נימא רב כרבנן ודלא כר"י ומיושב קושיית התוס' דהקושיא דבהכרח ר' יהודה אינו מצריך תולדה כעין פנים וא"כ זרק מקל ועבודתה במקל נמי חייב לר"י. ומדחה דלעולם דמודה ר"י דבעינן תולדה כעין פנים ופוטר בשיבר מקל שלא כדרכה ובזרק מקל אפי' כדרכה ושאני חגב דאע"ג דאין שחיטה לחגבים סובר ר' יהודה דחשיב תולדה הואיל שצוארו ארוך דומיא דבהמה. ואח"כ מסיק דר"נ אמר רב ס"ל דלענין חיוב חשיב תולדה אפי' זריקה שאינ' משתבר' ולא בעינן כעין פנים אלא לענין שיאסור משום תקרובת (ופריך מאבני מרקוליס ומשני כ"א נעשה תקרובת לחברו עפ"ח מה' ע"ז הי"ב וכיצד מבטלין אבניה עפ"ז מה' ע"ז ה"ד ודוק ופריך מפרכילין ומסיק כשבצרן עפ"ז מהע"ז הי"ו מצא בראשו ובכ"מ שם בשם הרמ"ך ודוק) שוב מסיק א"ר יוחנן הזובח מחוסר אבר פטור דגלי קרא בשחיטה דבעינן כעין פנים אא"כ עבודתה בכך והיינו נמי טעמא דרבנן בשחט חגב עפר"ח בק"א לא"הע משא"כ בזריקה דלא גלי קרא קי"ל (כר"נ אמר רב דאפילו אינו כעין פנים כמו זרק מקל חייב אלא דאינו נאסר אלא כשעבודתה במקל ואם לאו לא חשיב תולדה. משא"כ) בספת צואה כיון דאיכא במינה צואה לחה המשתברת חייב על הספיתה אע"פ שאין דרכה בכך. ושפיר אע"ג דזריקת מקל חשיב תולדה כשעובדין בכך אע"ג שאינה משתברת לא פריך הש"ס לר"נ אמר רב כתנאי מהך דשוחט חגב כשאין עובדין בכך לרבנן אין זביחה לחגבים כלל. ובהכי מיושב השגת הראב"ד דשאני שחיט' חגב ומחוסר אבר דגילתה תורה דלא חשיב תולדה בשחיט' אא"כ כעין המתקבל בבמה לבני נח (או שעבודתן בכך) משא"כ בזריקה לא גלי קרא. וזה מוכרח דלדרך הראב"ד דוחק לעשות מחלוקת בין מימרות דרב ור' יוחנן. ותו דוחק לאוקים סתם גמ' סנהדרין כרב ור' יהודה ודלא כר' יוחנן ורבנן והא קי"ל כרבנן לגבי' ר' יהודה ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. גם דוחק לומר דהא דנקיט רב שעובדין אותה במקל לאו דוקא אלא לרבותא נקיט. גם לדרך ורש"י דוחק דאין זה סוגיית הש"ס דמעיקרא פריך כתנאי ואח"כ מדחה לא דכ"ע ומלתא דרב דלא כמאן ולדרך רבנו ניחא כמ"ש

שם ה"ו ואם עבדה ע' בהשגות והכ"מ כ' ואיני מבין דבריו כו' והדבר נראה דהיתה בגירסת הראב"ד כמו שמרשים או בא' מד' עבודות מאהבה פטור (ונשמט או מיראה שבנוסחא דידן) וראה הראב"ד בראש דברי רבנו שכ' או שעבדה מיראתו לה וקס"ד דבמכוון השמיט רבנו בסיפא מיראה משום דרבנו מחלק דכל שעובד בא' מד' עבודות החשובות השתחואה וזביחה וקיטור וניסוך דוקא מאהבה פטור אבל מיראה חייב כסברת הריב"ש שק"י שהביא הכ"מ דכיון שרבנו מפרש מיראת ע"ז (מדכתב ברישא מיראתו לה) הרי כן דרך כל עובדי ע"ז לעבוד מיראתה שחושבין כי בידה להרע ולהטיב. מיהו זהו דוקא בד' עבודות שהן דרך חשיבו' הוא דחייב מיראה ורבא דפוטר אף מיראה זהו כשעבדה דרך עבודתה כפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס כיון שאין זה דרך עבודה להשם אע"ג שעובדה מיראת ע"ז פטור כשאינו מקבלה באלוה ואינו עושה עבודה חשובה וה"ק ואם עבדה דרך עבודתה בין מאהבה או מיראה ולא קבלה באלוה או בא' מד' עבודות דוקא מאהבה פטור כן הבין הראב"ד בכוונת רבנו ולזה משיג ובגמ' הולכין יחד מאהבה ומיראה ושפיר פוטר רבא מיראה אפי' בד' עבודות חשובות דפי' מאהבה ויראה יראת אדם וזה פשוט בכוונת הראב"ד. איברא לפי נוסחא דידן פוטר רבנו בד' עבודות אפי' מיראת ע"ז ולא חש לקושי' של הריב"ש דרוב עע"ז הם מיראה דהמסתכל בלשון רבנו פ"א מהע"ז ה"א וכן מפורש פ"ב מהע"ז ה"א ואע"פ שיודע כי השם הוא אלקים והוא עובד ע"ד שעבד אנוש ה"ז עע"ז היינו דוקא דומיא דאנוש שהאמין שהאל ברא אותם להנהיג העולם שמייחס להם ממשלה ואלהות. משא"כ מי שלא קבלם באלהות אלא סובר שבידם להרע אע"פ שאינם אלהות ועובר מיראה פטור שהרי האדם ג"כ בידו להטיב ולהרע והוא אדם ולא אל (וכל מה שכ' הפר"ח סוף א"ח אין בו כדי סתירה דהא דאמר הש"ס דומי' דהמן מיראה יש לפרש מיראת אחשורש דהיינו יראת אדם וי"ל מיראת המן דר"ל מיראת ע"ז. והך דסנהדרין דס"א ע"ב הא שמע ואבה חייב י"ל דוקא בקיבלו למושל דומיא דאנוש. והא דסנהדרין דס"ה ע"א מקטר לשד עע"ז היינו כשמייחס ממשלה לשד ועמש"ר פ"ו מהע"ז ה"א ובלח"מ שם) ולענין קושיית הרמ"ך אין תירוץ הכ"מ מספיק דלשון פטור משמע בין ממיתה במזיד בין בשוגג מחטאת. גם תירוץ הריב"ש הראשון דחוק דכ"הג ה"ל לרבנו לבאר דאין העובד מיראה פטור אא"כ על ע"ז שהכל עובדין אותה מיראה. וכ"ש תירוצו השני אינו מספיק כלל דהוא סברא הפוכה לומר דעובד מאהבה ויראה דמי לאנוס ומתכוון לבזות חשיב ברצון מיהו אין תלונת הרמ"ך על רבנו דזה קשה על הש"ס וכבר עמדו בזה בעלי התוס' בסנהדרין דס"ד ע"א בד"ה אע"ג ונדחקו דאיירי בנתכוון לעובדה בביזוי ולשיטתם דחוק טובא דמאי האי דאמרי לרב מנשה הזורק אבן במרקוליס תנן אע"ג