מרכבת המשנה (חעלמא) - ב יז

האיך עבידא פ' הרג את הנפש יהא נידון עד שיבאו עדיו א"ל ר' יוסי ותפסין בר נש בשוקא ומבזין ליה אלא כיני פלוני הרג את הנפש והרי עדיו שהרג את הנפש יהא תפוס עד שיבאו עדיו. ואמרין ליה גדף. אלא אותו השם שאמרתי לפניכם אותו קילל ובו קילל ע"כ והכי פירושו דר"י בשם רשב"י הוכיח ממתני' דכל היום דנין בכינוי כו' וגומרין הדין ואח"כ מעיד ממש וקורעין והאיך תחלה הוא בבית האסורים ומבזין אותו וגומרין דינו ועדיין ליכא עדים אלא ודאי שדנין מספק ויחיד שבא ואומר פלוני הרג את הנפש ה"ז נידון מספק ואין הורגין אותו עד שיבאו עדי'. ור' יוסי פליג דאין סברא להושיב אדם במאס' ולבזות אותו ואטו האומר פלוני הרג את הנפש ואע"פ שאומ' והרי עדיו אטו תופסין אותו ודאי אין אוסרין ודנין אותו עד שיבאו עדיו לזה פריך ואמרין ליה גדף קודם התפיס' והדין א"ו דנין מספק. ודחה ר' יוסי דאין תופסין ודנין מספק אלא דתחלה אומר העד אותו השם שאמרתי לפניכם קילל אותו ובו קילל דשוב לא מקרי ספק ושפיר אוסרין אותו וגומרין דינו מיהו לאחר שנגמר הדין ודאי צריך העד לגדף בפירוש דבעינן על פי עדים ואסור להורגו ע"י רמיזה וזה ברור בכוונת הירושלמי ורבנו פסק כר"י בשם רשב"י דלשון המשנ' מסייע לי' ומש"ה השמיט איקומתא דר' יוסי וכן מסיק בירושלמי כר"י בשם רשב"י

שם ה"ט כיון שגידף פירוש אע"ג שחזר תכ"ד ומה שחידש הכ"מ דמגדף א"צ התראה תמוה דודאי צריך התראה להבחין בין שוגג למזיד ועיין בהשגות פ"ך מה' עדות ה"ד ועמ"ש שם ושותא דמרן לא ידענא דודאי בכל התראה לא משכחת אא"כ אומר אעשה כך והתרו בו קודם שעשה ועל"חמ ועמ"ש ה"ז

שם ה"י כל השומע כו' עכ"מ ולח"מ ומהרי"ק שרש ק' ועיין בירושלמי פ' ואלו מגלחין רבשקה גוי קורעין על קללת גוי ומ"ד מומר אין קורעין תני רבי הושעיא כו' אפי' מגוי קורעין מ"ט הנה אני ד' אלהי כל בשר וגו' (פי' אפי' תימא רבשקה מומר) ולא ככ"מ מיהו כיון דמודים כ"ע דמומר היה וסתם ירושלמי דאי מומר אין קורעין וכן משמעות הש"ס בבלי מש"ה פסק רבנו אין קורעין. פרק ג

ה"ד שחט לה חגב עי' בהשגות (ובר"ן על הרי"ף) ובתוס' ע"ז דנ"א ע"א ד"ה חייב מוכח כדעת הראב"ד. ועיין בכ"מ דמה שהקשה ובדין הוא דכי אמר לימא כתנאי דהמ"ל לא דכ"ע כרב וכמ"ש. ודאי קשה טובא לדרך רבנו ותירוצו דחוק מאד. גם מה שתירץ על גוף קושיית הר"א דלמה יגרע שחיטת חגב מספת צואה דחוק טובא והלח"מ הודה דהסברא קשה מאד (ומ"ש הכ"מ בשם הרמ"ך דר"י אמר רב איירי כשעובדין אותה בקשקוש ור"נ אמר רב איירי כשעובדין בזריקת מקל ולא פליגי כן פרש"י והרז"ה מיהו הר"ן כ' די"מ דאמוראי פליגי וכן הוא דעת רבנו דמש"ה פסק דחייב בספת צואה אפי' יבשה וגם הראב"ד מודה בזה לרבנו דר"נ אמר רב פליג וס"ל דאפי' זריקה שאינה משתברת חשיב תולדת זריקה לענין חיוב אלא שאינה נאסרת דמש"ה לא השיג על בבא דספת צואה ודלא כמ"ש הלח"מ דס"ל להראב"ד דלא פליגי. ומ"ש הכ"מ בשם הרמ"ך תימא כו' כ"ש בשחט חגב כו' האי ק"ו פריכא היא דשאני שיבר מקל שעבודתו במקל אלא דהרמ"ך סוב' כשיטת הראב"ד דשבירת מקל חשיב תולדה אפי' אין עבודת' במקל ומה שתירץ הרמ"ך לדרך רבנו דאדרבה כל שאין עבודתה בשחיטה רק בגפוף פשיטא דפטרי רבנן בחגב וא"צ לטעם גרוע גרעה דודאי לק"מ דהא מוקי הש"ס כתנאי ורבנן דפטרי בחגב פטרו נמי בשבירת מקל. מיהו נהי דניחא ליה דשבירת מקל דומה לחגב ומחוסר אבר דבכלהו אינו חייב אא"כ דרך עבודתה אכתי היאך ניחא להרמ"ך קושיית הראב"ד למה יגרע מחוסר אבר וחגב מספת צואה דודאי כן הוא דעת רבנו כמ"ש הלח"מ וצריך טעם למה) גם מ"ש הלח"מ ליישב קושיית התוס' דהמקשה קס"ד דחגב שלא כדרכה דומה למקל כדרכה ולזה אוקים כתנאי והמדחה דחה הוא דוחק. ומה שהקשה הכ"מ דתימה על הראב"ד דפסק כר"י לק"מ ואמרתי לבאר שרש המחלוקת שבין רבנו והראב"ד. דהנה בסנהדרין דס"ב ע"א מפורש תולדת ע"ז שיבר מקל לפניה ופרש"י דהיינו כשעבודתה במקל דוקא אבל הר"א מפרש דחשיב תולדה אפי' אין עבודתה במקל וזהו שכ' אלא מראין הדברים כו' דחכמים דפוטרין ור"י דפוטר במחוסר אבר פליגי על סוגי' דסנהדרין וס"ל דאין תולדות לע"ז אלא דהנך אמוראי אליבא דרב ס"ל כר' יהודה וכתנא דספת וכן הלכתא כיון דסתם סוגיא דסנהדרין ס"ל תולדות לע"ז וכל זריקה המשתברת הוי תולדה אפי' שלא כדרכה וה"ה שבירת מקל אפי' אין עובדין אותה במקל כלל והא דנקיט שעבודתה במקל לרבותא קאמר דאפ"ה בזרק פטור (ולר"נ הרבותא דבזרק אינו נאסר) וזהו פשוט בכונת הראב"ד. ולרבנן דחיקא ליה לעשות מחלוקת בין מימרות דרב ור' יוחנן לענין אם יש תולדה לע"ז. גם הוא מפרש סוגיא דסנהדרין דס"ב כפרש"י כשעובדין אותה במקל דומיא דתולדה במלאכות דשבת דבעינן שיהיה דומה במקצת ואין מקום ודמיון לשבירת מקל לשחיטה אא"כ עובדין אותה במקל אז אמרי' כמו שבעבודת פנים שמקריבין בהמות ועובדין בבהמות חשיב שחיטה עבודה ה"ל ע"ז זאת שעובדין במקל הוי שבירת המקל תולדה דכל תולדה אינו כאב ממש אלא דומה במקצת ושבירה דומה קצת לשחיטה והיינו מימרא דר"י אמר רב משא"כ זרק מקל לא חשיב תולדת זריקה דהדמיון דוקא זריקת מים שהוא דבר הנשפך חשיב תולדה לזריקת דם שבפנים משא"כ זריקה שאינה משתברת לא חשיב תולדה. ולזה פריך הש"ס מהא דתניא ספת לה צואה כו' והיינו אפי' אין עבודתה בכך כדפרש"י מדנקטה הברייתא סתם והטעם דאפי' זריקת מי רגלים חשיב תולדת זריקת פנים (ושאני שבירת מקל כשאין עבודתה במקל דאז לא דמייא כלל לשחיטת