מרכבת המשנה (חעלמא) - ב יד

שם אות כ"ד המנדה מי שאינו חייב נדוי ע' בהשגות ובכ"מ ומצאתי און לדברי רבנו בירושלמי ס"פ **(ר"פ)** ואלו מגלחין וז"ל עד כדון חכם שנידה חבר שנידה ופירוש דבעי במי שחייב נידוי ולא נידהו חכם אלא חברו אי מהני נידיו) נשמעינה מן הדא אמתא מן דבר פטא הוית עברה קומי חדא כנשתא חמית חד ספרא מחי לחד ינוקא יתר מצרכו. אמרה ליה יהיה האי גברא מוחרם. אתא שאל לרב אתא. א"ל צריך את חשש לנפשך הדא אמרה העושה דבר שלא כשורה צריך נדוי (פי' כיון דאהני חרם של האמה העבריה מכלל דכל המחוייב נידוי מדינא מהני מה שנדהו הדיוט) ריש לקיש הוה מעייני תינין בברברית (פי' היה שומר תאנים בפרדס) אתון לסטיא וגנבון מיני' בלילא ובסופא ארגיש בהון (פי' לבסוף הרגיש שגונבים ולא הכירן בלילה) אמר להון להוי אלין עמין מוחרמין. אמרון ליה יהא האי גברא מוחרם. חש על נפשיה אמר ממון אינון חייבין לי דלמא נפשן. נפק פרי בתריהון. (פי' יצא ורץ אחריהם) אמר לון שרון לי אמרו ליה שרי לן ואנן שריי לך הדא אמרה המנדה את מי שאינו צריך ונידה אותו נידויו נידוי כו' ע"כ והובאה מעשה זו במ"ק די"ו בשינוי קצת למדנו מזה דהמנדה את שאינו חייב הוא בר נידוי דאל"כ למה יחוש לנידוי לסטים אלא ודאי שחייב נידוי מדינא וכמש"ר ריש הלכה זו אבל מי שנידוהו על ש"ד כו' (ומש"ה נמי זה שהכה התינוקות יתר מדאי עבר על ד"ס כמש"ר פ"ב מה' ת"ת ה"ב ואהני חרם האמה העבריה) ותמהתי על סברת הראב"ד דהא קי"ל בפרקין הי"ג דאפי' תלמיד שנדה לכבודו אינו מנודה לרב ובגמ' מוכח דאפי' ת"ח חששו לנידוי הלסטים עד שהצריכוהו התרת הנשיא א"ו דבר נידוי הוא לב"ד דמש"ה אהני נידוי הקטן שבישראל וכמ"ש וזה ברור וגם אין מקום לקושיית הרמ"ך שהביא הכ"מ דאע"ג דשרי לת"ח לבזות הלסטים אסור לנדותו ואשתמיטתי' להרמ"ך לשון הירושלמי דלסטי' הוו ובלא"ה בלתי אפשר שת"ח יאכלו תאנים בגזל וא"צ למה שנדחק התשב"ץ והנכון כמ"ש ועמ"ש פ"ז מהת"ת ה"ז. פרק ז

ה"א וכן כל ת"ח עיין שער אפרים שס"ד שהאריך אם דעת רבנו דשמתא חמיר מנגדא ואם ביד הב"ד לשנות והעלה דאע"ג דשמתא חמיר איכא דקפיד טפי בנגדא ועמש"ר פכ"א מהא"ב הכ"ז ופכ"ו מה' סנהדרין ה"ה ופ"א מה' י"ט הכ"ב

שם ה"ב וכיצד עלח"מ ועמ"ש פ"א מה' נדרי' הכ"ד

שם ה"ז בכמה מתירין הנידוי עיין בהשגות ועלח"מ לקמן ה"ט. והרי מפורש בדברי רבנו פ"ו מה' ת"ת הי"ד שכל שנידוהו על ש"ד כו' אפי' נידהו קטן שבישראל חייב הנשיא כו' עד שיחזור בתשובה כו' הרי ביאר רבנו שכל זמן שלא חזר בתשובה אין הנשיא יכול להתיר אע"פ שנידהו קטן בישראל. וכן ביאר רבנו פ"ו מה' ת"ת הי"ב דאפי' המנודה על שביזה ת"ח דקיל משאר כ"ד דברים נמי אין הנשיא יכול להתיר עד שיחזור בתשובה. הילכך המבזה את החכם ונתנדה אפי' על ידי הנשיא אם היה הביזוי אחרי מות הת"ח כיון שעשה תשובה מהני התרה ביחיד מומחה או ג' הדיוטות אלא שאם החכם שביזה אותו עודנו תי אז אפי' הנשיא איננו יכול להתירו עד שיפייס את הת"ח ואם פייס את הת"ח יכולין שלשה הדיוטות להתיר לו כמבואר כל זה פ"ו מה' ת"ת הי"ב. ואין חילוק בין המנודה על שביזה ת"ח ובין המנודה על שאר כ"ד דברים דבכלן אין מתירין עד שיחזור בתשובה אלא החילוק ביניהם רק לענין מי שמנודה לקטן אם מנודה לגדול ולכל מילי שוין כמבואר פ"ו מהת"ת הי"ד. ובהכי ניחא בעובדא דר"ל שנידה את הלסטים שלא כדין שהוא מכ"ד דברים דמהני נדוי הקטן שבישראל ואף הנשיא אינו יכול להתיר עד שיחזור בתשובה דהיינו שיפייס את הלסטי' שפיר קאמר הש"ס ומאי תקנתא זיל לגביה כו' דאין תשובה עד שיפייסנו אלא דהואיל שאמר לא ידענא ליה וליכא תקנתא עולמית הוא דמהני התר' הנשיא ודלא כמו שנדחק הלח"מ בזה. וזהו מש"ר לקמן ה"י מי שלא ידע מי שנידהו דהיינו כהאי גוונא ודכוותיה מי שנידהו על כבודו וחושש שהוא ת"ח ואינו מכירו דכיון דלית ליה תקנתא ה"ז צריך התרת הנשיא. ולאו משום שמא אדם גדול הוא שאין על גביו אלא הנשיא אלא אפי' ידוע שזה שנידהו לכבודו קטן מן גדול העיר או לסטים שנתנדה שלא כדין ואמר אדרבה לכבוד עצמו אין גדול העיר יכול להתירו כיון דליכא תשובה גמורה ופיוס ואין לו תקנה אלא על ידי הנשיא שעומד במקום כל ישראל ויש לו כח להתיר בלא תשובה לזה שאינו מכיר וננעלו לפניו שערי תשובה וחשיב כדיעבד עמ"ש פ"ו מה' ת"ת הי"ד. ובירושלמי דמ"ק ביומי דר"ז הוו מרחקין ומקרבין א"ל ר' לא השתא מרחקין והשתא מקרבין אר"י חזרו ונמנו לכשיחזור בו יהיו מקריבין **(מקרבין)** אותו (פי' אפי' תוך שלשים כדמסיק הש"ס מ"ק די"ו טוט אסיר וטוט שרי) מיהו משמע דוקא כשיחזור בתשובה. והנה בחי' הריטב"א מ"ק די"ו גרסינן ההוא טבחא כו' אמר אביי האיך לעביד לישרו ליה לא חל שמתא עליה תלתין יומי לא לשרו ליה קבעו רבנן למיזל (פי' שאותן חכמים שנידוהו רוצים לילך מכאן לביתם וכן הוא בפרש"י של האלפסי. והיינו דמסיק הש"ס) אלמא קסבר אביי הנהו בי תלתא דשמיתו לא אתו ג' אחריני ושרו ליה (ולפי פרש"י בש"ס קבעי רבנן למיעל שצריכים לו פירוש לקנות בשר אין לזה הבנה ונדחק רש"י לפרש לא אתי אחריני ושרו ליה מדמהדר איהו נפשי' למשרי) וכפי הנראה דרבנו גורס כגירסת הריטב"א ופירושו וזהו מש"ר לקמן ה"ט שלשה שנדו והלכו להן וכדמסיק אמימר הלכתא הנהו בי תלתא וסובר רבנו דאמימר נמי מיירי בשהלכו להן דוקא דאל"כ חוששין לכבודם של ראשונים (עיין סנהדרין) וצריכים שהם עצמם יתירו ומש"ר ה"ט וחזר זה מן דבר שנידוהו בגללו זה למד מדאמרו בעובדא דטבחא לסוף אזל ופייסי' לבעל דינו אלמא דאין מתירין עד שיחזור בתשובה (ובהכי