מרכבת המשנה (חעלמא) - ב יג

פרק ו

ה"ב לא בבית המרחץ עכ"מ ולח"מ והנכון דס"ל לרבנו דאפילו באמצעי שמקצתן לבושין כיון שמקצתן ערומים לא חשיב קימה במקום הידור וכ"נ מפרש"י ולא הוצרך רבנו לבאר דבחיצון חייב לקום עיין הק"ש פ"ג דבחיצון שכלן לבושין אפי' ק"ש קורא והנר' שם דהאמצעי אסור בק"ש והרהור לדעת רבנו דלא כלח"מ שנדחק שם דמוכח בש"ס דהרהור אסור ולפ"ז אין הבדל בין פנימי ואמצעי זולת לענין חליצת תפילין דקיל שהרי יכול להכניסן בבית הכסא ע"י כיסוי כל שאינן משתמרין ועיין מ"ש פ"ג מהק"ש ה"ג

שם ואין בעלי אומניות עלח"מ שנדחק וי"ל דסובר רבנו דברייתא יכול יהדרנו בממון לא מתוקמא כריה"ג ואיסי בן יהודה דס"ל כל שיבה משמע וה"ק קרא מפני שיבה תקום והדרת. תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה דא"כ ליכא לפרש והדרת בממון דודאי לא עדיף הידור השיבה מכבוד אב דקי"ל קידושין דל"ב דכיבוד משל אב ולא נ"מ אלא לביטול מלאכה אלא דברייתא יכול יהדרנו בממון אתאן לת"ק דבעינן תרתי זקן וחכם שפיר קס"ד אע"ג דכבוד אב משל אב שאני כבוד ת"ח בהנאת ממון כדי להחזיק ידי לומדי תורה לזה קאמר מה הידור אין בו וחסרון כיס של) ביטול מלאכה (ואפי' תימא יהדרנו בממון) אף קימה הנוקב מרגליות פטור ומינה מאי קימה אין בה א"כ דהנאת ממון ה"ה הידור לא יהדרנו בממון) משא"כ לדידן דקי"ל דכל שיבה במשמע דליכא לפרש והדרת בממון אלא ה"ק הידור שאין בו ח"כ וא"כ ודאי שאין בהידור משום ח"כ דביטול מלאכה אלא דפירוש והדרת קימה שיש בה הידור א"נ דהידור היינו לא ישב במקומו כו' כמבואר בת"כ א"כ שפיר מקשינן מה הידור אין בו ח"כ אפי' דביטול מלאכה ואע"ג דכבוד אב משל אב ובביטול מלאכה) ה"ה קימה דליתא בביטול מלאכה דבעלי אומניות דהוי ח"כ

שם ה"ו הרואה חכם עלח"ם ובדברי המגיה ובחנם טרח המגיה דאפי' תימא דגירסת הלח"מ כגירסתנו וכיון שעבר ד' אמות יושב נמי איכא לפרש דה"ק חכם עובר עומד מלפניו ד"א וכיון שעבר הנך ד"א שלפניו יושב מיד וליכא פלוגתא בין הבבלי וירושלמי. משא"כ גבי אב"ד ליכא לפרש הכי דכיון שעומד מלפניו מלא עיניו אי ס"ד דתכף משעבר יושב הכי הל"ל וכיון שעבר מלפניו מלא עיניו יושב או הל"ל וכיון שעב' מלפניו ישב אלא ודאי דה"ק גבי אב"ד כיון שעבר ד"א מאחריו ישב. משא"כ גבי חכם ליכא לפרש הכי דא"כ הל"ל חכם עובר עומד מלפניו ומלאחריו ד"א ונתיישבה קושית הלח"מ

שם ה"ט ואפי' זקן גוי עכ"מ ואין צורך דאפשר ר"י קם ממש אלא ברבא מפורש דלא קם וגם לא נתן יד אלא שדר שלוחי ובהכרח הידור דרבא היה בדברים ועלח"מ ובאמת הרי"ף השמיט שידור שלוחי' דתינח מאן דאפשר ומודה רבא במאן דלית ליה א"נ דסובר הרי"ף דשידור שלוחים לנהוג סלסול רשות

שם הי"ד אות ו' מי שלא קיבל עכ"מ והנכון דאע"ג דקורעין הפיתחא כשאמר צייתנא אכתי מנודה הוא עד שיתן באמת

שם אות ט' המעיד בעש"ג עכ"מ ובשי למורא ה' עדות סי' ב' חולק על הכ"מ דבאדם חשוב וקבלוהו כבי תרי בעיין לקולא כדין ספק ממון לקולא ואין מנדין אותו עד שיתן

שם אות י"ז המכשיל את העור עיין בהשגות ודברי הכ"מ נכונים ועיין פ"ו מה' ממרים ה"ט ועמ"ש בסמוך אות כ"ג

שם אות כ"ג חכם ששמועתו רעה עיין בהשגות ודין חכם שהורה להתיר במשאל"ס הזכיר רבנו פי"ג מה' גירושין ה"ך (ודלא כמגדל עז) אלא דכפי הנראה שזהו בכלל המזלזל בדבר מד"ס או בכלל המכשיל את העור כיון שזה סומך על הב"ד ונושא עגונה זאת ודלא כמו שנדחק הכ"מ. וכן ב"ד שנזקקין להתיר למי שעבר על נדרו הזכיר רבנו פ"ד מה' נזירות הי"ו (ודלא כמ"ע). ומבואר מלשונו שם דכה"ו. מקרי המכשיל את העור וכן מבואר פי"ב מה' רוצח הי"ד וזה ברור. ומה שסיים הראב"ד ואיכא טובא עכ"מ בשם קונדרסין באריכות והנה העושה קלין וחמורין וג"ש לעקור דבר מן התורה הוא בכלל המזלזל בד"א מד"ס ואצ"ל בד"ת. והשואל דבר שאי אפשר כבעיא דפלימו מי שיש לו שני ראשים מנחות דל"ז חשיב כמלגלג על דברי חז"ל והוא בכלל המבזה את החכם או מזלזל בד"ס. והמגיס דעתו כלפי שמים היינו המביא רבים לידי חלול השם כמ"ש הכ"מ ועיין במ"ל שאין דבריו מוכרחים דמותיב להסכי' הבבלי עם הירוש'. ומי שיש לו ערעו' עם חברו הוא בכלל מי ששלחו לו ב"ד ולא בא ודלא כמ"ש הכ"מ שהוא בכלל מי שלא קיבל עליו את הדין. ויתר דברי הכ"מ נכונים דודאי מצאנו עוד המארס תוך צ' יום כמש"ר פי"א מה' גירושין ה"ך והוא בכלל המזלזל בדבר מד"ס דמש"ה לא מנה רבנו המזלזל בנט"י והמכוון מלאכתו בח"המ שהן איסורים מד"ס ולא מנה רבנו אלא המחלל י"ט שני והעושה מלאכה בע"פ שאינם אסורים מדינא אלא ממנהגא. ומנה רבנו המכשיל את העור הואיל דאיהו גופא לא עביד מעשה אלא גורם דבר איסור דומיא דמכה בנו הגדול והוראה במשאל"ס ודכוותיה וכמ"ש. והמסתכל היטב יראה שאין שוב דבר מהכ"ד דברים שכ"ר נלמד מחברו ע"כ עלינו לשבח המנין של רבנו שדרש והסכים למנין ריב"ל שבברכות די"ט ומי כמהו מורה לדמות מלתא למלתא כריב"ל.