מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלח

דכיון שאינו בריה אלא ספק מברכין חוץ מדמאי שרוב ע"ה מעשרין. ופשוט דס"ל להראב"ד דלולי רוב ע"ה מעשרין איסור דמאי ד"ת ולזה הוקשה להלח"ם להראב"ד וחכמי לוניל לשון הש"ס ס' דבריהם ונדחק דמקרי ס' דבריהם לפי שהברכה מדבריהם ולא נהירא דא"כ הכי הל"ל ספק ברכה מדבריהם לא מברכינן וכן תמה הלח"ם על ה"ר יונה שכתב בהדיא דדמאי חשיב ספק דבריהן. ויש לתרץ דה"ר יונה ס"ל כדעת רבנו פ"ב מה' מעשר ה"ב דהלוקח קודם מירוח חייב בת"ומ ד"ת אבל הלוקח אחר מירוח פטור שנאמר תבואת זרעך ולא לקוח דחייב רק מד"ס ולפ"ז י"ל דהלוקח מע"ה קודם מירוח דמסתמא לא עשרן קודם גמר מלאכה הוי ודאי ולא משכחת דמאי אלא בלוקח מע"ה אחר מירוח ושפיר הוי ס' מד"ס ולפ"ז הא דפריך והרי י"ט שני דס' דבריהן היינו בזה"ז דבקיאים בקביעא דירחא אלא דעושין מד"ס במקומות הרחוקות דלא מטי שלוחין אך דלפי מ"ש הכ"מ פ"ב מה' מעשר ה"ב דכל לקוח בין קודם או אחר מירוח מד"ס דלא כהריב"ם דלוקח ממורח חייב ד"ת ודאי קשה האיך כתב הראב"ד דדמאי הוי ספק ד"ת אך לדרך רבנו ניחא דהוי ספק מד"ס באות מ' **(לא נתברר מובן שתי התיבות באות מ')** דכל הספקות מד"ס אע"ג דלא מקרי ספק ד"ס כמ"ש. וע' בתי כהונה דתמה על הכ"מ פי"א מה' ברכות הי"ו דארכיב אתרי ריכשי קצת כאביי וקצת כרבא ומיישב לשון הראב"ד פ"ג מה' מילה ה"ו דנראה דס"ל ספק דמאי מד"ת אע"ג דלקוח מד"ס דמשכחת דמאי מד"ת במתאכסן בבית ע"ה ומצדד דמ"מ כיון דרוב דמאי מד"ס לא תקנו חז"ל ברכה משום לא פלוג ומפלפל בדברי הלח"ם ולא הרגיש במה שהעליתי דהעיקר דכל ספק של תורה מד"ס דהתורה בלשון ודאי נאמרה כדמוכח בסוטה מדר' גידל אמר רב וכמש"ר פ"ט מה"טמ הי"ב מיהו ס' עשה חייב ד"ת כמו ספק קרא ק"ש ושופר ולולב ושאני אנדרוגינוס דפטור ממילה דודאי זכר אמרה תורה ועמ"ש פ"ג מה' מילה ה"ו ופ"ו מה' סוכה הי"ג

שם ה"ו ולא הלל ובהשגות עכ"מ והנכון כמ"ש הכ"מ וכמבואר במנין המצות לרבנו

שם ה"ז ומנהג זה בציבור ע' השגות דרמז על מ"ש פי"א מה' ברכות הי"ו ע"ש. ומ"ש הר"א אלא יקרא כמו שירצה נראה דמפרש אם התחיל גומר שגומר כל ההלל אם ירצה והוא תמוה יציבא בארעא כו' ואטו עדיף יחיד מצבור לכן נראה דס"ל דוקא ציבור שמברכין איכא קפידת שיקראו בדילוג אבל יחיד שאינו מברך רשאי לגמור ופי' ואם התחיל גומר ר"ל שגומר ברכה אחרונה עם הצבור אע"ג שאינו מברך לפניה. ולדרך רבנו צ"ל דאף בלא ברכה יש קפידא שלא יגמור בר"ח והא דקאמר ואם התחיל גומר ר"ל בדילוג דהא לדרך רבנו אפילו בצבור אין מברכין

שם ה"ח ומדלג ואומר מן המצר מבואר מדעת רבנו לדלג הללו וגם הודו ודוק

שם הי"ב מנהג קריאת הלל עמ"מ שהראה מקום למדרש שוחר טוב תלים ק"כ על פסוק ואתה קדוש הובא בילקוט קע"ה פרשיות שבתורה שבהן ציווי ואמירה כנגד שנות אברהם קמ"ז מזמורים בתלים נגד שנות יעקב ומ"ט תהלות ישראל. ק"כ פעמים עונין הללויה נגד שנותיו של אהרן. שנאמר יראו את ה' קדושו אהרן שנקרא קדוש ומצאתיו נשנה בירושלמי פ' כל כתבי ע"ש ביפ"מ ומשולש במס' סופרים פי"ו מ"י י"א י"ב. וע' ירושלמי פ"ג דסוכה ר"ז בעי קומי ר"א מה נעני (ר"ל מה לענות על הלל) א"ל רא"כ קומי ר"י עני הכין והכין (פי' מה שאומר הש"ץ וענה אחריו) ר"א לא עני הכין והכין (רק הללויה ענה) רבב"ח בשם רב והוא שענה ראשי פרקים (מה שאומר הש"ץ) ר"ז בעי והיילין אינון ראשי פרקים (עמ"ש הי"ג) הללויה הללו עבדי ה' הללו שם ה' ע"כ פי' אם יענה תכף על הללויה או לאחר שאמר הש"ץ הללו עבדי ה' יענה הללויה הללו עבדי ה' או דלמא כשגומר הש"ץ כל הפסוק יענה אחריו כל הפסוק. אמנם לפמש"ל הי"ד פסק רבנו קכ"ג הללויה דהיינו על כל נתח קטן הללויה ע"ש פרטן ונמצא עונה על פסוק ראשון שיש בו ג' נתחים קטנים שלשה פעמים הללויה ועל הפסוק השני רק פ"א דסיפא דקרא מעתה ועד עולם אינו מאמר בפ"ע ובבבלי סוכה דמ"ג ע"ב מפורש הוא אומר הללויה כו' הוא אומר הללו עבדי ה' והן עונין הללויה וממילא דעונין הללויה על הללו את שם ה' ודלא כפרש"י שבזמן רבא היה מנהג אחר ועמש"ל. ובכפות תמרים הקשה דמאי אמרו הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה תיפוק ליה דמצוה לענות ראשי פרקים ונדחק ולפמ"ש ה"ק מכאן שמצוה לענות הללויה על תי' הללויה לבד וא"צ להמתין עד שיגמור הש"ץ הללו עבדי ה' (ואפשר להעמיס דהיינו בעיא דר"ז בירושלמי היילון ראשי פרקים) וחוזר ומדייק מדחוזר לענות הללויה על הללו עבדי ה' מכלל דעונה על כל נתח קטן הללויה כשהגדול מקריא

שם הי"ג לראש כל פרק הקשה הלח"ם למה השמיט רבנו הוא אומר הודו והן אומרים הודו מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים ותירוצו תמוה. גם קשה למה השמיט רבנו הוא אומר לא לנו והן עונין לא לנו דגם זה ראש פרק כמ"ש התוס' ד"ה מכאן. ותו קשה קושיית הכפות תמרים למה לא אמר הש"ס הוא אומר בצאת ישראל וגו' אהבתי וגו' עד שמחמת זה נדחקו התוס' דשמא מתחלת הלל עד הודו פרק א'. ואנכי הרואה דאשתמיט להתוס' מס' סופרים פ"ק ה"ט בג' פרקים ראשונים אין משיבין ואצ"ל לשאול בשנים אחרונים שואלין מפני היראה ואלו הן ג' ראשונים הללו עבדי ה' בצאת ישראל אהבתי. שנים אחרונים הללו את ה' הודו לה' הרי מפורש דלא כדעת התוס'. וניחא נמי הא דהשמיט רבנו לא לנו שאינו פרק (והיינו דבירושלמי שהבאתי בפרקין הי"ב אומר קמ"ז מזמורים שבתהלים דהקשה היפ"מ דלדידן ק"ן הוי ותירץ דבפ"ק דברכו' אשרי ולמה רגשו חדא הוו וא"כ ה"ה ב' מקומות אחרים מונין חז"ל שנים לחדא