מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלז

שמחה דבשל סופרים הלך אחר המקיל ומ"מ אינו רואה סי' ברכה מדלייט רב

שם הי"ח כל ספרי נביאים ע' השגות והנראה בכוונת רבנו שכל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח וכשיתקיימו הנבואות אינם לצורך ואי משום שאין ספר שאין בו לימוד מדיני תורה מי איכא מידי בנביאים דלא רמיזא באורייתא כדאחז"ל הא מקמיה דאתי יחזקאל מנא ידעינן כו' והרי תורה שבע"פ קיימת לעד. פרק ג

ה"ד וכל הרואה אותה ולא בירך עמ"מ והלח"ם נדחק בביאורו ודריש כל וכוונת המ"מ פשוטה דהוקשה לו מש"ר ולא בירך ומפרש דקמ"ל אפי' הדליקו עליו ויצא

שם ה"ה ולמה מברכין על י"ט שני ובהשגות דאתאן לאביי והמ"מ תירץ דרבא מודה לטעם אביי דבברכות משמע דלכ"ע א"צ לברך בספק מד"ס אלא דרבא סובר דמשגזרו על הדמאי חשיב ודאי מד"ס לזה חידש רבא דרוב ע"ה מעשרין. וע' לח"ם שהניח דברי המ"מ בצ"ע. ולכאורה י"ל קו' הל"ם מ"ש וא"כ יש לתמוה טובא כו' (וא"צ למה שנדחק הלח"ם דהוצרך רבנו לטעם שלא יזלזלו בו לדידן שהוא מנהג) די"ל כוונת המ"מ דלכ"ע ספק מד"ס א"צ ברכה כסתם סוגייא דברכות אלא דנחלקו דלאביי מה שתיקנו על הספק חשיבי ספק דדבריהם ולרבא ה"ל ודאי דדבריה' ולזה חידש דרוב ע"ה מעשרין ודוקא בדמאי שגזרו בהחלט לעשר משא"כ בי"ט שני דלא חשיב גזרה בהחלט בכל מקום דהיכא דמטו שלוחי ניסן ותשרי עושין רק יום א' כמש"ר פ"ה מה' ק"ה הילכך אפילו במקום דלא מטו שלוחין לא מקרי ודאי אלא ס' מד"ס לזה מודה רבא דהא דמברכין בי"ט שני כדי שלא יזלזלו. אך אכתי קשה קו' ב' של הלח"ם דלדרך המ"מ מאי האי שכ"ר אבל דבר שהוא מדבריהם כו' מפני הספק כמעשר דמאי אין מברכין ומ"ש הלח"ם דה"ק דומיא דדמאי שאין הספק שקול דרוב ע"ה מעשרין דוחק להעמיס והנכון דלא כמ"ש המ"מ אלא דרבנו פסק כאביי וטעמו לפמ"ש ח"א פ"ט מהט"מ הי"ב דר"נ ורבא נחלקו ביבמות דקי"ט דלרבא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וכל ספקא דאורייתא לחומרא ד"ת ולר"נ דוקא ספק כרת ד"ת מדחייבה תורה אשם תלוי אבל ספק לאו לחומרא רק מד"ס דכל התורה בלשון ודאי נאמרה ע"ש דרבנו פסק כר"נ (דקדים לרבא דכללא דהלכה כבתראי היינו רק מאביי ורבא ואילך אבל הלכה כרבה נגד רבא כמ"ש בכמה מקומות) ושפיר דרבא לשטתו דספק לאו לחומרא ד"ת הוצרך לחדש דרוב ע"ה מעשרין מש"ה הוי מד"ס אבל לדידן דקי"ל כר"נ דאפי' ספק לאו שקול מד"ס אין מברכין אפי' תימא אין רוב ע"ה מעשרין ומש"ה בפ"ט מה' מעשר ה"ד כ"ר הטעם דאין מברכין מפני שהוא ספק וכאביי ודלא כמו שנדחק הכ"מ שם ומיוש' השגת הראב"ד וכל קו' הלח"ם ומדוקדק לדרך רבנו לשון הש"ס ודאי דדבריהן בעי ברכה ס' דדבריהן לא בעי ברכה ומה שתמה הלח"ם על רבנו יונה והראב"ד וחכמי לוניל דהא דמאי הוי ספק ד"ת ניחא לדרך רבנו דס' דאורייתא אסור מד"ס דה"ק ודאי מד"ס בעי ברכה אבל ספק ד"ת דשרי ד"ת ואסרו חז"ל מספק א"צ ברכה. וע' לשון תשובת רבנו לחכמי לוניל בה' מילה ואין כוונתו שם לפסוק כרבא דלפמ"ש פסק כר"נ ואביי וכל שעיקר תקנתו מספק אין מברכין דהספקות מד"ס ולמ"ד ק"ש מד"ס ס' קרא ק"ש פטור אלא ר"ל דאפילו לרבא דמברכין על דבר שתקנתו מד"ס מודה באנדרוגינוס שאין מברכין דומיא דסוכה בח' דאנדרוגינוס וכוי וסוכה בשמיני ודכוותייהו הם חשיבי ספק מצוה ולא דמו לדמאי וי"ט שני דחשיבי מצות מתחז"ל ותיקנו ברכה בי"ט שני ובזה מתורץ מה שהקשה הרמ"ה בה' מילה על תשובת רבנו לחכמי לוניל דודאי אע"ג די"ט ב' ד"ת הוי ס' דבריהם כיון דהספקות מד"ס ורבא לשטתו הוצרך לחדש בדמאי רוב ע"ה מעשרין ומ"מ מודה רבא דעל סוכה בשמיני ואנדרוגינוס כו' אין מברכין דאינם מצוה אלא ספק מצוה כמ"ש ודלא כמ"ש הרמ"ה דמאי חזית למילף מסוכה ניליף מי"ט דשאני י"ט שני דתקנו ברכה ועשאוהו כודאי מצוה לרבא (ולאביי כדי שלא יזלזלו בו) אבל באנדרוגינוס דלא ידעינן אי תקנו ברכה מסתמא דמי לסוכה וכוי. ועמש"ר פ"ו מה' סוכה הי"ג דטומטום ואנדרוגינוס אין מברכין לישב בסוכה והשיג שם הראב"ד מהא דרבא והמ"מ נדחק שם ע"ד מ"ש הכ"מ פ"ט מה' מעשר ה"ד והנכון כמ"ש דרבנו פסק כאביי. גם מ"ש המ"מ שם דס"ל לרבנו בס' שמע קול שופר וס' נטל לולב אע"ג שחוזר לשמוע וליטול אינו מברך דומיא דמילת אנדרוגינוס וברכת לישב בסוכה בטומטום ואנדרוגינוס ולענ"ד לכאורה מברך על השמיעה ונטילה כמש"ר פ"ב מה' ק"ש הי"ג דבס' קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך. וע"ש בכ"מ קושיית הרשב"א דמאי שנא ברכת ק"ש מספקות ומילת אנדרוגינוס דאין מברכין ותירץ בדוחק וגם הלח"ם כאן נדחק ליישב דאיירי בידוע שלא בירך ברכות ק"ש וספק קרא ק"ש (וע' מ"ש אני פ"ב מהק"ש הי"ג ועיקר. גם) נלענ"ד דדוקא ספק לאו הוא דאסור רק מד"ס דהתורה בלשון ודאי נאמרה מש"ה דמאי שהוא ספק טבל פטור מת""ומ ד"ת דאין הפרשת ת"ומ דבר שבחובה דאי בעי לבער הכל ושלא לאכול רשאי אבל מצוה שבחובה בעשה דומיא דק"ש וסוכה ולולב דעשה נאמרה בלשון ודאי ודברת בם וכל שספק קרא חייב לקרוא שנית ד"ת שפיר מברך וכמדומה שראיתי סברא זו בכפות תמרים דספק לאו מד"ס וספק עשה ד"ת וה"ל כספק בירך בה"מ דקי"ל ספ"ב מה' ברכות דחוזר ומברך ד"ת וה"ה בספק שמע שופר ונטל לולב ושאני מילת אנדרוגינוס וברכת סוכה לטומטום ואנדרוגינוס וכיסוי דם הכוי דהתורה נאמרה בלשון ודאי והספקות פטורין ד"ת והחילוק הזה דק וברור. ועפ"ד מה' שחיטה ה"ד דכלאים הבאים מבהמה וחיה ובריה שהיא ספק בהמה או חיה יכסה בלא ברכה והראב"ד לא השיג שם מכלל דמודה הר"א בכוי שהוא בריה בפ"ע דאין מברכין וה"ה במילת אנדרוגינוס למ"ד שהוא בריה בפ"ע אלא בה' מילה משיג על מש"ר דמפני שאינו זכר ודאי הוא דאין מברכין