מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלו

שם ה"י בן עיר הקשה הלח"ם למה השמיט רבנו מימרא דבן כפר שהלך לעיר. ונ"ל כיון דבהכרח איירי כשלא קרא במקומו ביום הכניסה דאז קורא עמהן. דאי קרא ביום הכניסה ודאי כבר יצא י"ח וא"כ הוי מימרא שא"צ דכבר כ"ר ה"ח בזמן שאין נכנסין בו כו' איברא בחלק שו"ת שי"ב בארתי דלרבא אפילו קרא ביום הכניסה חוזר וקורא עמהן ומברך וגדולה מזו משמע בירושלמי דאפילו למ"ד הקורא בכרך בי"ד יצא מ"מ חוזר וקורא בט"ו בברכה דה"ג בירושלמי ד"ו בט"ו בו קורין המגילה בכרכים לא כן א"ר חלבו הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה. לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר שני נוהגות באדר ראשון אר"י לר"א לא מסתבר לשעבר אלא לבא והתני מקום שנהגו לקרותו ב' ימים קורין אותה ב' ימים א"ל אוף אנא סבור כן א"ר מנא ויאות אלו משקרייה בי"ד וחזר וקרייה בט"ו שמא אין שומעין לו אם אמר את כן נמצאת את עוקר זמן כרכים בידיך ע"כ והרב ר' אלי' שלח יד להגיה וא"צ דה"ק לא כן אר"ח דאפילו בני כרך יוצאין בי"ד והאיך פסיק ותני דקורין בט"ו ומשני דשפיר פסיק ותני בט"ו דאפילו קרא בן כרך בי"ד חייב לחזור ולקרות בט"ו ולא בא ר"ח אלא ללמדנו דבדיעבד אם קרא בי"ד ולא בט"ו יצא וכ"ת למה נ"מ דיצא דמאי דהוי הוי בא ללמדך שכל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וקמ"ל דבן כרך שקרא באדר ראשון בי"ד ולא בט"ו יצא ושוב א"צ לקרות בט"ו דאדר שני ואר"א לר"י דפליג דלא מסתבר לפרש מלתא דר"ח לשעבר ר"ל בדיעבד אלא להבא לכתחלה דכל שקרא בי"ד פטור מלקרות בט"ו ומתני' מתפרש דלכתחלה לא יקראו בי"ד אלא בט"ו ומייתי סייעתא דתניא מקום שנהגו לקרות ב' ימים כו' מכלל דכל שאין מנהג אע"ג דספק מוקף חומה מימות יב"ן אין קורין ב' ימים דאפי' תימא שהוא כרך יצא בי"ד וא"צ לחזור ולקרות בט"ו. ומדחה ר' מנא ויאות פי' ותסברא דאיירי ר"ח לכתחלה שפטור מלקרות בט"ו נמצא אתה עוקר זמן כרכים בידים א"ו דבאמת חוזר וקורא בט"ו אלא ה"ק דוקא מקום שנהגו לקרות ב' ימים אבל במקום שאין מנהג לא חזקה שהוא עיר דאזלינן בתר רוב ובשו"ת הארכתי דבן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו ובא לכרך מבואר בירושלמי דכבר נפטר ויצא י"ק והא דבן עיר שהלך לכרך קורא עמהן היינו דוקא כשהיה ביום י"ד בכרך ולפ"ז בנדון דידן זה שקרא ביום הכניסה הרי עביד כדינו אע"ג שהיה בעיר כל שלא היה בדעתו לעקור דירה וכבר יצא י"ח ונתקיימו דברי הראשונים

שם הי"א ומברכין על קריאתה בי"ד עמש"ל ה"י ובחלק שו"ת שי"ב הארכתי

שם הי"ד כיצד כו' עמ"ש ח"א ביישוב ההשגה. פרק ב

ה"ג כתובה יונית עלח"ם ולשון רבנו פ"א מהסת"מ ה"ט משמע דכתב יוני נשתקע ולא לשון יוני וכאן איירי רבנו מלשון יוני ועכ"מ ה"ד

שם ה"ה הקורא את המגילה עמ"מ ולח"מ ועתי"ט סוכה פ"ג מ"ה ונ"ל דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה מ"מ כל שלא נתכוון לצאת חזקה שדילג ושפיר לק"מ ממתני' דמגילה

שם ה"ט ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה עמ"מ דהוקשה לו דמפורש במתני' בקנקנתום פסולה לזה הוכרח לתרץ דרבנו איירי במי קנקנתום דמושך עצמו ואחר עמו וה"ק רבנו במי עפצא ובמי קנקנתום כשרה ע"ד הא דמשני בגיטין די"ט הא באברא הא במיא דאברא והוא דחוק. ותו דבמגילה די"ט דקנקנתום הוא חרתא דאושכפי שצובעין בו מנעלים שחורים וזהו ויטריאולי בלע"ז שנימוח במים וצובעין במימיו והחוש מעיד שא"א לעשות צבע שחור מקנקנתום בלא מים. ועכ"מ פ"א מה' תפילין ה"ד דמי עפצא אינו דיו אא"כ מערב בו גומא וע' ש"ע א"ח סי' תרצ"א דהעתיק הש"ע לשון רבנו והביאו שם ר"מ רבקש והט"ז דברי המ"מ דדוקא מי קנקנתום ודברי הכ"מ דדוקא מי עפצא שבו גומא ותמה הט"ז למה לא הביא הש"ע דבריו שבכ"מ והניח בצ"ע ובאמת א"א להעמיס בלשון רבנו לא דברי המ"מ ולא דברי הכ"מ דכה"ג ה"ל לרבנו לבאר. ומן השמים הראו לי פי' המשנה לרבנו פ"ב דסוטה אהא דתנן ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שיכול למחות ומשיג שם רבנו על חכמי א"י שפוסלין כתב ס"ת במין דיו שקורין אלחיב"ר דמסקנת הש"ס ד"כ בכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה שבמקדש (וכן הוא בתשובות לרבנו שנדפסו מחדש) והמעתיק ביאר שם דאלחיב"ר הוא דיו המפורסם שאנו עושין מתערובת מי עפצא וקנקנתום שאינו נמחק וקמ"ל רבנו דכשר בדיעבד ע"ש ובזה אין מקום לקו' המ"מ ולא לקו' הכ"מ דודאי מי עפצא גרידא ומי קנקנתום גרידא אינן דיו אלא דשניהם יחד הוי דיו טוב שאינו נמחק ומכשיר רבנו (ובודאי הכ"מ בסוף ימיו ראה לשון פי' המשנה הזה מש"ה העתיק בש"ע לשון רבנו והשמיט דבריו ודברי המ"מ ומיושב הצ"ע של הט"ז) וראה זה מצאתי בירשלמי שבת פ' הבונה ז"ל וכתב לא השופך אר"ח בר בא אלין בני מדינחאי ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילי מסטריקין לחברי' הוא כותב במי מילין וההן דמקבל כתבא שופך דיו שאין בו עפץ והוא קולט מקום הכתב עשה כן בשבת מהו ע"כ פי' דבני מזרח ערומין הרבה שכשא' רוצה לשלוח דברי סתר לחברו הוא כותב במי עפץ לבד שאינו ניכר וחברו שופך עליו מי קנקנתום וקולט מקום הכתב ובעי אם עשה כן בשבת אם חייב משום כותב או דלמא וכתב ולא ושפך (וזאת התחבולה מפורסמת דכשא' כותב במי קנקנתום שקורין ויטריאולי ובל"א קופר ווא"ס והשני שופך עליו מי עפץ שקורין גאליס או להפך נראה הכתב דכל א' מהן לבדו אינו ניכר) ומקום הניחו לי להתגדר שנעלם מהפוסקים. ועמ"ש פ"א מה' תפילין ה"ד במעשה הדיו

שם הי"ד אמרו חכמים עלח"ם והנכון דרבנו פסק כל"ק דבזמן רבי לא נהוג ושרי אפילו נטיעה דלאו של