מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלה

אבל הנך קרעי' דערי יהודה וירושלים ומקדש הושוו לכל מילי וכן משמעות פרש"י אבל דעת רבנו דהך תוספתא לא הושוו לאביו ולאמו היא סיפא דברייתא שבמ"ק דכ"ו ע"א ת"ר וכלן רשאין לשוללן ולמוללן וללקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן ועלה מסיים דלא הושוו לאביו ואמו אלא לאיחוי בלבד ולא בא למעט אלא שלילה ומלילה ולקיטה וסולמות דכוותיה אבל לכל מילי דקריעה הושוו דהא דין להבדיל קנה שפה לא למדנו אלא מויקרעם לשנים מ"ב ב' קרע של רבו. והא בירושלמי מפיק בפי' להבדיל קנה שפה מויחזק דוד בבגדיו ויקרעם דנשיא ואב"ד ושמועות רעות ודין קורע כל בגדיו נלמד מלשון רבנו כנ"ל. ובלא"ה מוכח דאף אחכם שאינו רבו קורע כל בגדיו דבמ"ק דכ"ד דשמואל קרע על רב תליסר מני ור"י על ר"ח תליסר אצטלי. וכן מוכח מלשון ויחזק דוד ויקרעם שקרע ביד ולא בכלי ולא קאי לא הושוו אלא אתיקוני קרע שלילה ומלילה דומיא דאיחוי. והא דפריך מתיבי לא הושוו כו' ה"ק דודאי הא דאר"ח וכן לנשיא קאי על כל מילי דעצם הקריעה ומהותה הנזכר שם קורע כל בגדיו ביד ויגלה לבו דינו כאב (וה"ה אב"ד ורבו ושמועות רעות וערי יהודה דינם לקריעה כאב) אלא לענין המקום דלאביו ואמו קורע דוקא בחוץ דהיינו בפרהסיא בשוק דעשה דכיבוד אף אחר מיתה משא"כ בשאר קרובים ולזה אר"ח וכן לנשיא יקרע בשוק דנשיא כמלך דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא יראתו עליך ושפיר פריך מיתיבי לא הושוו אלא לאיחוי אבל שולל מיד כמש"ר פ"ט מה' אבל ה"ג ואי ס"ד דבעינן בנשיא פירסום האיך שרי לשלול מיד ומסיק לבר מנשיא דאסור לשלול מיד משום פרסום וכדאר"ח לרחב"ר כפי אסיתא וקם עליה ואחוי לעלמא הקריעה וזהו פי' מחוור (דלדרך הרמב"ן קשה מה נשתנה קריעה מבחוץ ודוחק לפרש לא הושוו לצדדין ונתיישב קו' ו'. ומיושב נמי קו' ז' דמש"ה כ"ר דנשיא שולל למחר דהואיל דקי"ל פ"ג מה' אבל ה"י דהכל אוננין עליו בעינן פרסום כל אותו היום משא"כ חכם דלא עדיף מרבו א"צ פרסום ושולל מיד רק מאחה למחר ומש"ר על הנשיא וכיוצא ר"ל אפילו אינו נשיא ממש דומיא דמלך עפט"ו מה' שגגות ה"ו והוריות די"א התם שבט והכא מחוקק דהא בימי ר"ח נשיאה דשכיב ודאי היה ג"כ ריש גלותא. והשמיט רבנו גוף הדין לקרוע על הנשיא מבחוץ (וה"ה בשא' קרעין שאין מתאחין) וסגי בקריעת כל בגדיו ושולל למחר משום פרסום דס"ל דהא דכפי אסיתא מילתא יתירה קעביד דאף באביו שרי לקרוע בחדר ובלבד שלא ישלול כל זמן אבלות ומתורץ קו' ח'. וניחא קו' ט' דמוכח דעל חכם מגלה לבו מדקרע שמואל תליסר מני כמ"ש. הלכות מגילה וחנוכה פרק א

ה"ו בני הכפרים עלח"מ ועמ"ש פי"ב מהע"ז הי"ד ודוק

שם ה"ז וכל אלו שמקדימין ובהשגות ומ"מ והלח"מ מקשה על המ"מ ובכנסת יחזקאל מיישב קו' הלח"ם. ובשער אפרים שמ"ו מקשה על המ"מ דכיון דרב ס"ל שלא בזמנה כר' אסי מנ"ל לרבנו דאלו שמקדימין אין קורין בפחות מעשרה אע"ג דלא אפשר. ותירץ דרבנו איירי מבני כפרים שמקדימין דחשיב אפשר לקרות בזמנה ביחיד אבל הקורא שלא בזמנה מפני שחל י"ד בשבת מודה רבנו להרי"ף דבדלא אפשר בעשרה קורין ביחיד וזהו שכ"ר וכל אלו שמקדימין לאפוקי אחרים שמקדימין וא"א ע"ש

שם ה"ח ואם אין שם עשרה עיין השגות ודבריו נפלאו ממני דבהדיא בירושלמי פ"ק דמגילה תני עשרה בטלנין ממלאכתן בבה"כ רי"א כגון אנא שאין אנו צריכין לתלמודנו תני כפר שאין בו עשרה תקנתו קלקלתו ונעשה כעיר ע"כ ומ"ש הראב"ד כ' אותו ואין לו טעם אומר אני דטעמא רבה איכא בדבר דבירושלמי ר' בא בשם ר"י כל שאמרו ידחה מקומו ובלבד בעשרה כו' רח"א אתפלגין ר"ק ור"י חד אמר ובלבד בעשרה וחורנא אמר אפילו ביחיד מתיב מ"ד בעשרה למ"ד אפילו ביחיד עד שהוא במקומו יקרא א"ל סלקת מתני' בי"א י"ב י"ג י"ד ט"ו. תני כפר שאין בו עשרה תקנתו קלקלתו ונעשה כעיר ע"כ. פי' דמותיב דאי ס"ד דהכפרים שנדחו ממקומן קורין אפילו ביחיד למה ידחה ביום הכניסה יקרא בכפר בי"ד ביחיד והשיב לו גמרת המשנה דמפורש שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וסתם כפר אפילו פחות מעשרה. ומסיק תני כפר כו' סייעתא למ"ד ובלבד בעשרה וכן הוא בבבלי בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה וכמש"ר ה"ז ואפילו לדעת ר' אסי דפסק הראב"ד כמותו בזמנה הוא רק למצוה ושלא בזמנו עיכובא הוא בעשרה ואם יאמר הראב"ד אכתי כשיתקבצו הכפרים הקטנים יהיו עשרה אין זה כדאי לדחות ברייתא המפורשת בירושלמי. ומה שנדמה להראב"ד שרבנו למד זה מעיר הנדחת הנה בירושלמי פ' חלק גרסינן מחמשה ועד עשרה ועם היות שודאי גי' הראב"ד נכונה דהיינו דר"מ ס"ל כר' יאשיה שבסנהדרין די"ט דס"ל מעשרה ועד מאה הרי רבנו פסק בהדיא פ"ד מהע"ז ה"א כר' יונתן דכל פחות ממאה כפר קטן ורובו של שבט כרך גדול ומה ענין זה לזה דלענין מגילה מקרי עיר כל שיש בה עשרה בטלנין דאיכא מנין עשרה ודאי וכפר מקרי כל שאין בו עשרה בטלנין ואיכא עשרה דכשיקדימו ליום הכניסה יהיה מנין ודאי אבל כל פחות מעשרה כיון שאין בירור שיתכנשו לעיר משארי כפרים מוטב שיקראו בזמנה ביחיד.