מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלד

וגם לשון המשנה מתפרש כדעת הרי"ף ואולם גי' רבנו כגי' דידן דברייתא קמייתא כדתניא בגואל ישראל מאריך כו' משמע דאף בגבולין היו תוקעין על סדר הברכות וההבדל רק לענין אם עונין אמן או בשכמ"לו) והגי' שבש"ס שלנו מי שענה לאברהם כו' בא"י זוכר הנשכחות הוא ט"ס דמוכח וצ"ל מי שענה את אבותינו על ים סוף בא"י זוכר הנשכחות) ובברייתא שניי' גורס רבנו ע"פ התוספתא ואית דאמרי כדתניא אומר לפניהם כ"ד ברכות והן עונין אחריו אמן על כל ברכה (ותוקעין ומריעין ותוקעין) וכך היו נוהגין בגבולין כו' ומפרש רבנו שהיתה התקיעה בסוף כל הברכות בגבולין ופסק רבנו בגבולין כהנך אית דאמרי ואח"כ ת"ר על הראשונות כו' גריס רבנו כגי' דידן והיינו במקדש כדמסיק לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ופסק רבנו כן במקדש וכן מתני' מתפרשה על דרך זה ונתבארו דברי רבנו. פרק ה

ה"ה חל להיות בע"ש הלח"ם נדחק בדברי הראב"ד ובבתי כהונה תירץ דבעירובין דמ"ט תניא אר"י כו' ולא שהיה תאב אלא להראות הלכה לתלמידים כו' משמע דתאב לאכול אסור לכנוס בשבת כשהוא מעונה ואם אינו תאב רשאי לאכול להראות הלכה ע"ש

שם ה"ו וללבוש כלי מגוהץ עלח"ם דמה שהוא מכובס רשאי ללבוש וכ"כ בתי כהונה בית ועד ע"ש

שם ה"ז מליח שיש לו ג"י עלח"ם וכן היא הגי' בסנהדרין ד"ע כל זמן שהיא כשלמים אמנם בתענית ד"ל גי' דידן וגי' התוס' כל זמן שאינו כשלמים עמ"ש פ"ז מה' ממרים ה"ד

שם הי"ז כל הקרעים כו' עיין השגות. ועפ"ט מה' אבל ה"ג ובכ"מ ולח"מ שם ועפ"ה מהת"ת ה"ט ובכ"מ ולח"מ שם שהקיפו את רבנו חבילות תשובות. א' קושיית הרמב"ן שהביא הכ"מ פ"ה מהת"ת דבגמרא מנלן דקריעה טפח שנאמר ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח והרי דוד קרע על נשיא ואב ב"ד ושמועות רעות אלמא דסגי בטפח ומה שתירצו בזה דוחק. ב' קושיית הלח"ם פ"ט מה' אבל דלדרך רבנו דקריעת רבו שאני מנ"ל לר"י למילף דצריך להבדיל על הקרובים מאלישע דרבו שאני. ג' קושיית הלח"ם שם האיך יליף רבנו קריעת שפה מאלישע דהא הך דרשא אתאן לר"י ותו מנ"ל ב' דרשות מחד קרא הבדל שפה ושאין מאחין לעולם. ד' קושיית הלח"ם פ"ט מה' אבל הי"א דדברי רבנו סותרין זא"ז דבפ"ה מהת"ת פסק דכל שאינו רבו סגי בטפח ובפ"ט מה' אבל כ' דעל חכם שאינו רבו קורע עד שמגלה לבו (ה' קושיית הלח"ם פ"ט מה' אבל על הטא"ח סי' תקס"א דפסק בקרעים דערי יהודה וירושלים ומקדש דמגלה את לבו כדעת רבנו ובי"ד סי' שי"ו וסי' ש"מ פסק כהרמב"ן דסגי בטפח) ו' השגת הראב"ד והרמב"ן בתורת האדם בשער הקריעה דהא מפורש במ"ק דכ"ב ע"ב דלא הושוו אלא לאיחוי בלבד ואף למסקנא דלבר מנשיא היינו לענין קריעה מבחוץ ולא לענין שאר מילי. ז' קושיית הרמב"ן בתורת האדם על מש"ר וכן יראה לי שהקורע על הנשיא וכיוצא שולל למחר דלמה יאסר בו ביום ומנ"ל פ"ט מה' אבל הי"ב והי"ג דעל החכם מאחה למחר ושולל בו ביום ובנשיא שולל למחר. ח' קושיית הכ"מ פ"ה מהת"ת דלמה השמיט רבנו מלתא דר"ח וכן לנשיא דקורע מבחוץ בהא ליכא מאן דפליג עליה. ט' קושיית הכ"מ פ"ה מה' ת"ת דמנ"ל לרבנו דחכם שמת קורע עד שמגלה לבו ומ"ש הלח"ם פ"ט מה' אבל הי"א דלמד כן רבנו מדלא קרעו רבנו על רב ספרא וקשה קושי' הראב"ד תיפוק ליה משום אדם כשר א"ו דה"ק שלא קרעו עליו עד שיגלה את לבו אין זה הכרע לדחות ברייתא דלא הושוו אליו לאיחוי די"ל קושיית הראב"ד כתירוץ הרמב"ן דעל אדם כשר אין קורעין אלא בשעת מיתה עכ"מ פ"ט מה' אבל הי"ג. וכל מה שפלפלו בזה אינו מספיק. והנכון בכוונת רבנו למדקדק בלשונו דס"ל דאין הבדל בין אביו ואמו לשאר קרובים בשיעור קריעה דגם על אביו ואמו סגי טפח אלא ה"ק דעל כל המתים סגי בקריעת חד טפח בבגד עליון ואינו מבדיל דנמצא אין לבו מגולה ועל אביו עד שיגלה לבו ר"ל שיבדיל שפה ויקרע כל בגדיו דממילא לבו מגולה א"נ דסד"א אע"ג שקורע כל בגדיו ומבדיל השפה רשאי לקורען זה שלא כנגד זה חדא מדלייא וחדא מיתתא קמ"ל שצריך לקורען זה כנגד זה שיגלה לבו וכיון שכ"ר פ"ט מה' אבל ה"ג דכל אלו קרעים מגלה לבו כייל דצריך להבדיל השפה דאל"כ הקרע מקמיט ואין לבו מגול' ונכלל נמי דקורע כל בגדיו וכאן הוסיף רבנו דכל אלו הקרעים ביד (ומש"ר מעומד ה"ה לכל הקרובים דהא במ"ק דכ"א יליף הקריע' מעומד מדכתיב ויקם המלך ויקרע שקם לקרוע וזה היה על מיתת בנו אלא דקמ"ל רבנו דאף הנך קרעים שאין בהן אבלות בעינן מעומד מסתמא כיון דאשכחן דחמירי לענין איחוי ושאר דברים) ולפ"ז הא דא"ר אבהו א"ק ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחות מטפח קאי אשיעור כל קריעה אף דאביו ואמו וה"ה נשיא ואב"ד ושמועות רעות שקרע דוד כשיעור אחיזה ומפיק נמי שמגלה לבו על הנשיא ואב ב"ד ושמועות רעות מדכתיב בבגדיו ויקרעם דמשמע לשון רבים כל בגדיו ולא סגי בטפח בבגד העליון גרידא. וכן משמע בירוש' פ' ואלו מגלחין מהו להבדיל קנה שפה ויחזק דוד בבגדיו אין חזקה פחות מטפח ויקרעם מכאן שצריך להבדיל קנה שפה ע"כ הרי שצריך להבדיל ודלא כמ"ש הרמב"ן דלא הושוו אלא לאיחוי בלבד ומיושב קו' א'. וניחא נמי הא דקאמר מ"ט דר"י דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים דר"י ס"ל דקריעת רבו דינו כקריעת קרובים דלאו אביו ואמו והיינו דפליגי רבנן וס"ל שאני קריעת רבו דדינו כקריעת אביו ומיושב קושיות ב"ג. וליישב קו' ד' הנכון דלא מקרי חכם אא"כ שואלין אותו דבר הלכה בכל מקום אפילו במ' כלה דאז חמיר מרבו שאינו מובהק שאינו בקי בכל התורה כלה. וליישב קו' ה' על הטור נ"ל דסובר הטור דהא דתני לא הושוו לאביו ואמו אלא לאיחוי בלבד ומסיק לבר מנשיא קאי רק על רבו ואב"ד ונשיא