מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלב

נראה לקדשו ע"כ. פי' דליכא לפרש הברייתא כפשוטו שאין נותנין לו ב' ימים לעשות חדש של ל"א יום דפשיטא דליכא רק חדשים של כ"ט או ל' א"ו ה"ק דכל שע"פ חשבון ראוי שתראה הלבנה בליל שלשים ולא באו עדים והיה בדין לחסר בקביעה כדי שלא יראה בחדש הבא בליל כ"ט אך שצריכין לעבר חדש זה כדי שלא יחול ר"ה באד"ו ה"ז מעברין חדש זה ואין אנו חוששין שתראה בחדש הבא בליל כ"ט דחד יומא לית לן בה כנ"ל. משא"כ אם יעברו חדש זה יראה בחדש הבא בליל כ"ח אין נותנין לו ב' ימים וצריכין לחסר חדש זה בקביעה ואסורין לעבר לצורך ומינה דאין מאיימין על שלא נראה לקדשו דאל"כ היה להם לב"ד לעשות חדש העבר חסר בקביעות אע"ג דאז תראה הלבנה בחדש זה בכ"ט דהא חד יומא לית לן בה ויעשו גם חדש זה חסר דנמצא ר"ח זה מוקדם יום אחד דשוב לא מיקלע ר"ה באד"ו אלא בהכרח דלא היו רשאין לחסר חדש העבר בקביעות הואיל שלא היתה הלבנה ראוייה להראות בליל שלשים של חדש העבר דאין מאיימין על שלא נראה לקדשו. ועמ"ש ח"א פ"ג מהק"ה הט"ו בביאו' הא דקיי"ל כמ"ד מאיימין לקדשו ולא לעברו ועמ"ש פ"ג מהק"ה הי'"ח. הלכות תענית פרק א

ה"א מצות עשה כו' המ"מ הניח בצ"ע והמ"ל בפ"ד הוסיף תימה דאפילו תימא דענין התקיעה בחצוצרו' הוא אחד מ"מ ראוי למנותן בשתים בזמני' מתחלפין כי היכי דמונין שביתת י"ט בשש הואיל שהן בזמני' מתחלפין אע"ג שענין השביתה א' והניח ג"כ בצ"ע. ונ"ל דבמנין המצות עשה כ"ג מנה רבנו עשה דועבד הלוי שכוללת נעילת השערים והשיר עפ"ג מה' כלי המקדש פ"ג ה"ב ולפ"ז לק"מ דאה"נ דחצוצרות דקרבנות ודתעניות הן תרתי אלא דשל קרבנות כלול במ"ע ועבד הלוי וכאן מונה של תעניו' ועמ"ש פי"א מהמ"א ה"א

שם ה"ה וכן על סדר עמ"מ ועלח"מ דיפה תמה דאין הלכה כר' יוסי נגד רבים וכן כ"ר בהדיא בפי' המשנה דאין הלכה כר"י. והנכון דחזר בו רבנו מפי' המשנה מהא דבירושלמי אתי עובדא קומי ר' יהודה בר יוסי כו' שבקין סתמא ועבדין כיחידאה אשכח תני לה בשם ר"מ כו' פי' דמסיים בת"ק דר"מ ושפיר הלכה כר' יוסי

שם הי"ג וכן אם אכל ושתה ובהשגות ועמ"מ ולח"מ ועלח"מ בפרקין הי"א ועמש"ר פ"ד מה' נדרים הי"ו הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה והוצרך לדבר מצוה כו' ה"ז אוכל ופורע יום א' שהרי לא קבע הימים בתחלת הנדר ע"כ. מבואר מדבריו דאיירי שקיבל התענית ואע"פכ לוה ופורע דהא קבלת התענית אינו נדר חדש אלא שמקבל על עצמו יום זה לפרעון נדרו ולפ"ז היינו דקאמר שמואל דכל תענית שלא קיבל עליו מבע"י אינו תענית לצאת בו ידי נדרו וכ"כ הסמ"ג עשין דרבנן ג' הלכתא מתענין לשעו' ואומר עננו כו' והא דאמר שמואל כל תענית שלא קבל עליו מבע"י מיירי במי שנדר להתענות יום א' ולא בירר באיזה יום וכשבא להתענות יום אחד ולא קבלו מאתמול אינו יוצא בו ידי נדרו ע"כ וזהו דעת רבנו בלי ספק וס"ל דלא מהני קבלה בלילה דאע"ג שמותר לאכול בלילה מ"מ בעינן שיהיה בדעתו כל הלילה להתענות למחר הילכך כל שלא קיבל מבע"י והגיע לילה לא מהני קבלתו בלילה דהוית כנדר חדש ואין עולה לתשלומין ואע"ג דודאי מתפלל עננו אפילו בתענית שעות כמש"ר כאן דכל קבלה קודם שעת תעני' הוי כנדר דמהני מכאן ולהבא אפילו אכל ושתה כדעת הירו' וגי' רבנו כגי' ר"ת שהביא הר"ן ר"ח לטעמיה דאר"ח כל תענית שלא שקעה עליו החמה והכל חדא והעיקר שאינו אומר עננו אא"כ אינו טועם עד הלילה עיין הגהות מיי' ועיין רמ"א סי' תקס"ב

שם הי"ד שכח ואכל עיין השגות ומ"מ. ולי נראה דס"ל לרבנו דבכל תענית שקיבל עליו חייב להשלים אלא לענין אם אבד תעניתו תלייא בהא שאם נדר לצום יום א' משלים מחמת הקבלה ואבד תעניתו עמש"ר פ"ד מה' נדרים הי"ו

שם הט"ו יחיד כו' עיין השגות ומ"מ וכ"כ הריטב"א בשם הרמב"ן ובשם רבו כמשזר

שם הי"ז בכל יום הלח"ם תמה דבג' ראשונות לא היתה אסיפה ע' תענית די"ב ע"ב. ואין הכרח די"ל ה"ק קרא קדשו צום ג"ר קראו עצרה ג' אמצעית ואידי ואידי אספו זקנים. פרק ב

ה"ט שאר מיני רמש עיין השגות ומ"מ וכ"מ ועמש"ר פי"א מה' שבת ה"ד ושם ספ"י ונ"ל טעם רבנו דכיון דשכיח ביישוב לא חשיב משולחת. שוב מצאתי כן בריטב"א

שם ה"י אלא כנף אחד הלח"ם הניח בצ"ע ואפשר דכל שנראה כנף א' חזקה שיש מהן הרבה בכמה מקומות ואין זה מקרי סביבותיה. ומש"ר אבל על החגב