מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קלא

שם הי"ו יראה לי כו' עיין השגת הרמ"ה והכ"מ האריך בשם הר"א בר משלם והדברים תמוהים שלא הרגיש דזה דוקא לפרש"י דפי' סעד לצרף לא' מהג' סי' כנ"ל ה"ח משא"כ לדרך רבנו הנ"ל דפי' סעד לייפות וליישב הדבר ולא אהני כלל צירוף גוזלות וטלאים קושיי' הרמ"ה חזקה דממ"נ אם מפרש רבנו כמ"ש תוס' סנהדרין די"ב ע"א ד"ה ראוייה דגם פירות האילן לא צמחו ואיכא תרתי הרי סובר רבנו דעל ב' מעברין אפילו בשנת רעבון דס"ל דכל שהעיבור מדינא מעברין אפילו בשנת רעבון ושביעית ודוקא מפני דרכים וגשרים דהעיבור רק לצורך שעה כדבפרקין ה"ה הוא דאוקמו אדינא בשנת רעבון ושביעית ואם ימאן רבנו בפי' התוס' ודאין דבריהם מוכרחין דכיון דאמרה הברייתא על ב' מהן מעברין מכלל דמשכחת תקופה ואביב וכבר צמחו הפירות וא"כ מנ"ל לומר דלא משכחת צמחו בדליכא אביב בבעל שלישה) א"כ תקשה לי' מאי האי דקאמר ראוייה היתה להתעבר לולי היתה שנת בצורת דמנ"ל להש"ס שהיה שם קלקול דרכים וגשרים. ואולי דסובר רבנו דגם על חד מג' סי' מעברין לצורך כל היכא דליכא אלא חד מינא והרשות ביד ב"ד לצורך שעה אי ליכא אביב כלל דלא גרע מדרכים וגשרים וה"ק הש"ס ראוייה היתה להתעבר לצורך שעה בשנת רעבון דאדרבה אע"ג דאיכא תקנה בשביל עומר איכא קלקול לאסור החדש. והא דהשמיט רבנו דין זה דמערבין על האביב גרידא לצורך שעה היכא דיש דוחק גדול באביב משום דלא משכחת דוחק גדול באביב אא"כ בשנת רעבון וה"ל מאמר הסותר א"ע דהא קיי"ל דאין מעברין לצורך שעה בשנת רעבון דתקנתו קלקלתו להאריך איסור חדש כן נ"ל להליץ בעד רבנו

שם ה"ז כשמעברין כו' שהסכמתי אני וחבריי לכאורה זהו הפך מסקנא בסנהדרין די"א ע"ב דלמא בתר דעברוה ע"ש הרי דבעודו נשיא קיי"ל כרשב"ג דסגי ושפרת מילי באנפויי. איברא בירושלמי סנהדרין גריס גם בדרשב"ג באנפיי ובאנפי חבריי כו' ע"ש ואולי היתה גי' זאת לרבנו גם בבבלי והא דקאמר תא חזי מאי איכא בין תקיפי קדמאי כו' היינו דבאגרת ר"ג נזכר שלומכן יסגא לעלם ולא באגרת רשב"ג ומש"ה השמיט רבנו שלומכן יסגא לעלם דהיינו בתר דעברוה. פרק ה

ה"ט אין עשיית י"ט כו' עד סוף הי"ב מקור דין זה דסוריא ומצרים עיין בירושלמי ס"פ בכל מערבין. פרק ו

ה"ז ומפני מה כו' עיין בהשגות. ובתשב"ץ ח"א סי' קל"ו האריך דודאי אין טעם ירקא ומתייא מספיק לדחות הקביעות אלא כיון שהוצרכו לעשות יום קביעה ויום דחייה בחרו שיהיו ימים אד"ו ימי דחייה משום ירקא ומתיא ויום ערבה ע"ש. ובלא"ה אין קושיית הראב"ד חזקה דאטו אנן שעושין סי' בסכין חולבת ולא בשל בשר יבא א' להקשות נעשה סי' בשל בשר ולא בשל חלב דאז יהי' ג"כ קשה ניזיל בתר איפכא אלא תורף ההשגה דכיון דאיכא נ"ט שימי הדחייה אד"ו משום ירקא ומתיא למה השמיט רבנו ירקא ומתייא ואין לזה מזור במ"ש התשב"ץ. ואולם רבנו תפס עיקר הטעם של סוד העיבור שיהיו ימי דחייה כדי לפגוע ביום מולד האמתי שזה הטעם מספיק לבדו דמש"ה בזמן שקידשו ע"פ הראייה לא היו דוחין כלל והא דהשמיט רבנו טעם ירקא ומתייא דס"ל דאין הטעמים האלו מוסכמין דמ"ד משום מתיא לית לי' משום ירקא דאפשר בחמימי ואפ"ה סובר דדוחין אד"ו (ולא אמרו טעם הזה בש"ס אלא כדי להסתיר סוד העבור) ותו דכלה האי סוגי' דלא כהלכתא דקאמר עברוהו לאלול משום ירקא ומתיא ואנו אין מעברין אלול בשום זמן רק הקביעות תלוי במרחשון וכסלו נמצא בחשבון קביעות דידן עיקר הטעם כמש"ר. והא דקאמר עברוהו לאלול היינו בזמן הראייה בדליכא סהדי וכמש"ר פח"י מהק"ה והיינו דקאמר טיבותא דעבדי בהדין ומפרשים האי טיבותא אבל חשבון דידן שקבע ר"י נשיאה סגי בטעם רבנו וא"צ שום טעם אחר ועיין ברז"ה ובישועה בישראל. פרק ח

ה"ג אלו היה חדשו של לבנה עמ"ש ח"א

שם ה"ה ואדר שני חסר עיין מפרש והלח"מ פ"ז מה' בכורות ה"ז שגו בכוונתו ותמה עליו ולק"מ כמ"ש שם. פרק י"ח

ה"ה עדים כו' עמ"ש ח"א

שם ה"ט ומכוונין כו' לא שיראה קודם זמנו שהוא ליל כ"ח לכאורה פתח רבנו שצריכין לכוון שתראה בזמנו ליל שלשים או בליל ל"א ליל עבורו כמבואר פ"א מה' ק"ה ה"ד משמע שיתכוונו שלא יראה בליל כ"ט ואח"כ סיים רבנו שלא יראה בליל כ"ח. איברא כוונתו מפולשת דהיכא שיראה בליל כ"ט בחדש הבא נמי מחסרין בקביעה אלא דלצורך רשאין לעבר החדש אע"ג שתראה בחדש הבא בליל כ"ט דלמד כן רבנו מסוגי' דערכין ד"ט ע"א ואכתי חד יומא לאו אדעתי' דאינשי והיינו מש"ר בפרקין ה"א דמעברין לצורך והיינו בהכרח דאם תראה לחדש הבא בליל כ"ט דאע"ג שראוי לחסר בקביעה רשאין לעבר לצורך (דאלו תראה בחדש הבא בליל שלשים בזמנו ודאי מוכרחין לעבר כשלא באו עדים ולא מקרי עיבור לצורך) אלא שאם תראה לחדש הבא בליל כ"ח אסור לעבר אפילו לצורך דומיא דירקא ומתיא וצריכין לחסר בקביעה עכ"פ. ועיין בירו' ר"פ ראוהו ב"ד יכול אם היה צריך לשני ימים נותנין לו ב' ימים ת"ל אותו אין נותנין לו אלא יום א' בלבד הדא אמרה אין מאיימין על שלא