מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קל

וא"כ לרבא דס"ל בטל העיבור נמצא ה"ל ניסן צריכין לקדש לכתחלה ולבטל עיבור השנה דזה אינו דאדרבה שפיר לרבא אין מקדשין לכתחלה ומעברין החדש לצורך דכיון דאין מקדשין נשאר עיבור השנה ושפיר מעברין חדש אדר ראשון לצורך דכשנתקיים עיבור השנה לא הוי ניסן. והא דקאמר עיברוה אין מקדשין משום דאי לא עיברוה אדרבה מוכרחין לקדש דאין מעברין ניסן ותשרי. גם אין להקשות דהא משכחת שעיברו השנה מפני תקופת ניסן שחל בי"ו ומן הדין מעברין קודם ל' אדר וכגון שהב"ד יראים שמא יבאו עדי ראייה ביום ל' ויהיה ר"ח דאז תחול תקופת ניסן בי"ו ומש"ה עיברוה ואילו היו יודעין שלא יבאו עדים ויהי' ר"ח ביום ל"א שאז תחול התקופה בט"ו א"צ לעבר השנה נמצא לפ"ז אדרבה כשאין מקדשין החדש הוי העיבור שלא לצורך כדבסנהדרין די"ג ע"ב ולעברי' לאדר וא"כ אדרבה בדין לקדש החדש דאז העיבור כדינא. דזה אינו דאף על גב דכשמקדשין הוי העיבור כדינא לצורך התקופה מ"מ העיבור מקולקל מפני דאין מעברין ניסן) מיהו לא נהירא דכיון דעכ"פ בבאו עדים ביום ל' ס"ל לרבנו דמודה עול' דצריכין לקדש ה"ל להש"ס לומר עיברוה ובאו עדים ביום שלשי' מהו ומאי פסקא דאמר עולא אין מקדשין הרי אם באו עדים ביום ל' צריכין לקדש. והרב הנ"ל נדחק בזה ומסיק דאם היה דעת ב"ד לעבר אפילו באו עדים ביום ל' מעברין החדש לצורך כדי שיוכלו לעבר השנה אלא אם כבר עיברו ואח"כ באו עדים ביום ל' צריכין לקדש החדש שהרי נתעבר' השנה קודם ביאת העדים. וליתא דאין לשון הש"ס סובל זה דבהדיא אמר עיברוה מאי אמר עולא אין מקדשין. הגם דהענין מגומגם דהאיך אפשר שלא יקדשו החדש בדאיכא עדים ומש"ה נדחק רש"י לפרש אין מקדשין החדש לומר שהוא מקודש לאדר השני. מ"מ א"א להלום זה בכוונת רבנו דכה"ג ה"ל לבאר כפרש"י דשתקי וכי מטי ריש ירחא אוחרא מקדשין לי' לניסן. ולכאורה היה מקום לומר דהוקשה לרבנו קושיית רש"י דהאיך אפשר שלא יקדשו כשבאו עדים ולזה מפרש דאין מקדשין בקביעות הוא דקאמר עולא וכמבואר פח"י מהק"ה וכמ"ש ח"א פ"ג מהק"ה הט"ו דאדר הסמוך לניסן ברוב שנים חסר בקביעות וכמ"ש פ"ג מה' ק"ה הי"ח ועמ"ש פח"י מהק"ה ה"ט ולפ"ז הא דקאמר עולא אין מקדשין הוא שלא בדקדוק דהא בהדיא כ"ר פח"י מהק"ה ה"ח וקובעין חדש מעובר וחדש חסר בקביעות ולא בקידוש שאין מקדשין אלא על הראייה ובדרך העברה נקיט עולא אין מקדשין וכוונתו דאין מחסרין בקביעה והא דאמר הש"ס קידשו מאי ר"ל אם חסרו בקביעות או שבאו עדים והוכרחו לקדש מאי והשמיט רבנו דין זה שאסור לחסר לכתחלה בקביעות דזה נלמד ממש"ר באו עדים כו' מקדשין אלמא דאם לא באו עדים אסור לחסר לכתחלה. איברא זה דוחק לפרש אין מקדשין דאמר עולא ר"ל אין מחסרין בקביעות וקי"ל בהדיא בר"ה ד"כ ע"א דמצוה לקדש על הראייה וכמ"ש ח"א פ"ג מה' ק"ה הט"ו ובהכרח צ"ל דהא דאמר עולא בר"ה ד"ך ע"א עברוה לאלול וידעין חברין בבלאי טיבותא היינו שבאו עדי ראייה וסובר עולא דמעברין לצורך אפילו איכא סהדי ואנן לא קי"ל הכי אלא כמסקנת רב דימי דבדאיכא סהדי אין מעברין לצורך כלל וכמ"ש פ"ג מהק"ה הי"ח. ולפ"ז הנך יש מן החכמים הגדולים שהזכיר רבנו פ"ג מהק"ה הי"ז הם להקת הגאונים להלכה והבן זה. מיהו זה אינו וכמ"ש פ"ג מהק"ה הי"ח והנכון ועיקר דרבנו אינו מפרש כפרש"י דלשון הש"ס עברוה מאי דחוק דהל"ל עיברוה מהו שיקדשו את החדש כשבאו עדים א"נ דה"ל לעולא לומר עיברוה מעוברת ואין מקדשין החדש. לכן נראה דגי' רבנו עברוהו מאי פי' דבעי לשמואל דקאמר אין מעברין הואיל וראוי לקבעו ניסן אם עיברו הב"ד תחלה את החדש דשוב אין ראוי לקבעו ניסן מהו שיהיה מותר לעבר השנה ואמר עולא דאפ"ה אסור לעבר השנה לפי שאין מקדשין את החדש פי' דבשלמא כשב"ד מקדשין חדש חסר ע"פ עדים ואח"כ הוזמו הוא דקי"ל דאין סותרין דמאחר שאמרו מקודש אפילו קודם זמנו ביום כ"ט קרינן ביה אשר תקראו אתם אפילו מזידין משא"כ אם עיברו החדש ביום שלשים שהרי אין אומרין מקודש דקי"ל כראב"צ דאין מקדשין אלא חדש חסר שפיר מקרי הואיל וראוי לקובעו ניסן שהרי אם יבאו עדים יחזרו ויקדשוהו בהכרח. ולזה בעי קידשוהו אחר העיבור מהו מי נימא דוקא אם לא קדשו החדש ועברוהו הוא דמעוברת דיעבד דאין מעברין השנה לכתחלה הואיל וראוי וכי איגלי מלתא שעברו החדש הוא דהוי מעוברת אבל אם קדשו תגלי מלתא למפרע דגרע מהואיל וראוי לקובעו ניסן והיינו פלוגתא דרבא ור"נ והבן. ועיין בתוס' ד"ה מכדי מפוריא ולולי דבריהם י"ל דרבא דלא סליק אדעתי' סברא דבחושבנא תלייא מלתא קס"ד דמ"ד מעברין את השנה כל האדר ס"ל כרשב"ג דאמר ב' שבתות ובזה מדוקדק דמייתי רבא מלתא דרשב"ג ומסיים וכי מטי ריש ירחא כו' וזה ברור והא דבסנהדרין די"ג ע"ב פריך הש"ס לאחרים ולעבריה לאדר לכאורה אין לזה מקום לפי מש"ר פ"ג מהק"ה הי"ח דניסן ותשרי לעולם אין מעברין לצורך וכן ליכא לפרש דפריך ולעבריה לאדר בקביעות דהא כיון דאין מעברין בשלשים של אדר ובהכרח מעברין קודם יום ל' וא"כ מאי מהני עיבור החדש שמא יבאו עדים ביום ל' כמ"ש והנכון דרבנו מפרש דאחרים דס"ל אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים ס"ל דאין מצוה לקדש ע"פ הראייה ושפיר ס"ל מעברין לצורך לזה פריך הש"ס דוקא לאחרים ולעבריה לאדר עיין בתוס' ד"ה ולעבריה לאדר תימה קושיא כו' ולפמ"ש פ"ג מה' ק"ה הי"ח דלפי גירסתנו דרבא הוא דמגיה יכול כשם שמעברין החדש כך מקדשין ורבא הוא דאמר אחרים הוא שפיר לאחרים מעברין לצורך ולא מקדשין (גם י"ל דאע"ג דסובר דאין מעברין החדש לצורך משום קלקול המועדות מ"מ מוטב לעבר החדש יום א' מלעבר השנה חדש שלם) ולפי דרכנו זה דדוקא לאחרים דס"ל אין מצוה לקדש ע"פ הראייה הוא דקשה ולעבריה לאדר מיושב קוש' רש"י ותוס' סנהדרין די"ג ע"א ד"ה ור' יוסי דשפיר לק"מ לכלהו תנאי ולעברי' לאלול דדוקא לאחרים פריך ולעברי' לאדר