מרכבת המשנה (חעלמא) - ב יב

רבנו) ואם כוונת הראב"ד לחלוק על רבנו בגוף הדין וה"ק מלתא דרב מקרה חדש דמדינא אין לגדול לתרגם וכ"ש אביו ורבו. גם זה אינו שהרי רבנו העתיק הירושלמי והתוספתא ומוכרחת דאדרבה דוקא אביו או רבו שרי סוף דבר נתקיימו דברי רבנו

שם ה"ז אין שואלין כו' ושם ה"ח שנים כו' הכל בתוספתא דסנהדרין פ"ז. פרק ה

ה"א אע"פ שאינו שקול עכ"מ ולח"מ ובכנסת יחזקאל ש"ז האריך דאביו שקול שבה' גזלה לאו שקול ממש אלא לישנא דמתני' נקיט והפירוש בלבד שלא יהיה אביו ע"ה ע"ש

שם ה"ד וכל תלמיד עכ"מ ולח"מ. והנכון דודאי רבנו מפרש בשוין וכמ"ש תוס' סוטה דכ"ב ע"ב ד"ה בשוין דבשוין אינו רשאי ורבה לא היה כמותו עמש"ר פ"ג מה' סנהדרין ה"ט ופ"ך ה"ח ולפ"ז סובר רב דפחות מארבעים אסור בשוין ובן מ' מותר בשוין ואולם רבנו פסק בה' סנהדרין כאביי בברכות דס"ג באתרא דאית גבר לא תהוי גבר אפי' שוין וא"כ ליכא שום הפרש בין בן מ' לפחות מן מ' ומש"ה כתבנו דפסק כאביי נדחי' סוגי' דסוטה אבל הרי"ף פסק כסוגי' דסוטה ודחה דברי אביי א"נ דהרי"ף איירי מדינא ורבנו פסק כאביי ממדת חסידות

שם ה"ה לקרות לרבו בשמו עלח"מ וכ"מ. והנכון בביאור דברי רבנו פ"ו מה' ממרי' ה"י עיין בערוך ערך אביי שכ' מעדות הגאוני' רב האי ורב שרירא דאביי נחמני שמו ובן אחיו של רבה בר נחמני היה ותלמידו ומשום הכי לא רצה רבה לקרותו כל שעתא נחמני כפי שם אביו אלא היה קורא אותו אביי בלשון ארמית כאלו קוראו אבי וסליק ליה שם אביי ע"ש (ודלא כפרש"י גיטין דל"ד ע"ב בד"ה והלכה כנחמני שפי' בהפך ועדות הגאונים תכריע) והוקשה לרבנו מהא דכתובות דק"ג שמעון בני חכם דהאיך אסיק שם בנו כשם רשב"ג אביו לזה חילק דשם שמעון רגיל כאברהם יצחק ויעקב ושאני שם נחמני שהוא פלא וזהו שכ"ר פ"ו מה' ממרים ה"ג יראה לי כו' לקיים עדות הגאונים דרבה שינה שם אביי. מבואר מזה דבה' ממרים ה"ג איירי רבנו דכל שאומר דבר בשם אביו לא יזכיר שמו כלל ואפי' לומר כך אמר אבי מורי ר' פלוני אסור אלא אומר אבא מארי סתם שהרי הכל יודעים שאביו הוא פלוני ואב אחד לו ובקידושין דל"א ע"ב איהו אמר אבא מארי כו' ואפי' אחרי מותו וכ"ש שלא בפניו משא"כ ברבו כיון שאדם לומד תורה מפי הרבה חכמים לא סגי שיאמר רבי מורי אלא צריך שיאמר רבי מורי פלוני וכן ביבמות דט"ו ע"ב אראב"צ כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן החורני כו' ואח"כ אמר ובאתי והודעתי את אבא כו' ולא אמר אבא מארי ר' פלוני הילכך ברבו שרי הזכרת שמו אא"כ מזכיר שם רבו בלא אמירת רבי ומורי הוא דחשיב אפקירוסות דומיא דגחזי. ומש"ר כאן והוא שיהי' השם פלאי ר"ל שהוא כ"כ מופלא שהכל יודעים מי הוא אז אע"פ שאומר רבי ומורי אסור להזכיר שמו והכוונה דומיא דרב בבבל ורבי א"י אסור לתלמיד שלהם לומר מורי ורבי רבי אבא ור"י הנשיא כדאיתא בפסחים דל"ז שאלתי את רבי בייחוד ומני רב כו' א"ד כו' ומני רבנו הקדוש. הרי דבהנך שכל השומע ידע שהוא פלוני הוצרך הש"ס לפרש ומני דכל כה"ג אסור להזכיר שם רבו כלל והוי דומיא דאביו. ולזה שינה רבנו וכ' פלאי שפי' ע"ד למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ר"ל נעלם דומיא דרב ורבי שהעלימו שמם מפני שידוע לכל כי מופלאין הם משא"כ בה' ממרים כתב פלא שהכוונה אינו רגיל וכ"ש לפי הגירסא שבד"ו ישן שהיא גירסת הלח"מ דל"ג כאן כלל פלאי דניחא ואין סתירה בדברי רבנו ומה מתוק לשונו דבה' ממרים הקדים תחלה דאביו אסור לגמרי להזכיר שמו כל שמדבר ממנו אפי' במותו וכ"ש שלא בפניו אלא יאמר אבא מארי. משא"כ ברבו לא הזכיר התם אלא כאן ביאר דאסור לומר מורי ורבי פלוני אפי' שלא בפניו אלא יאמר רבי מורי סתם והוא כו' שכל השומע ידע שהוא פלוני אע"פ שיאמר סתם (פי' דאל"כ אין דין רבו כדין אביו וצריך להזכיר שמו שלא בפניו כך אמר מורי רבי פלוני דהא קי"ל כל האומר דבר בשם אומרו כו' צריך להזכיר שמו שיבין השומע משא"כ בפניו אומר רבי זה) ומש"ר ולא יזכיר שמו בפניו ר"ל שאם שם רבו אברהם אע"ג שהוא שם רגיל אסור להזכיר בפניו שם אדם אחר ששמו כשם רבו אבל שלא בפניו שרי בשם הרגיל. ואח"כ מסיק ואפי' לקרות לאחרים שלא בפניו ואפי' אחרי מותם אסור כלומר בשם שאין הכל דשין בו וזהו מש"ר כדרך שעושה בשם אביו ר"ל כמ"ש בה' ממרים דזה נלמד משם אביי כמ"ש ומש"ה בה' ממרים ביאר רבנו דין זה בין בשם אביו ובין ברבו דבשם פלא צריך לשנות שמו וסיים דבשם שאינו פלא לא די שא"צ לשנות שמם אלא מותר לקרוא להן שלא בפניו אבל אסו' להזכי' שמו בפני האב כמ"ש כאן ברבו ונמצא דברי רבנו צמודים ואחדים. מבואר מזה דלא כמו שנדחק המ"ל בפ"ד דרך ענוים אהא דקאמר דוד מפיבושת רבי דלפמ"ש לק"מ דדוד קיבל משמואל ובית דינו ועירא היאירי היה רבו מובהק שפיר הוכרח לפרש מפיבושת רבי

שם ה"ו ולא יתפלל ברכות דכ"ח ועיין יומא דל"ו ועיין בכ"מ פ"ו מה' ת"ת ה"ה

שם ה"ז וחייב אדם להקביל עלח"מ וכ"מ והנכון דלהקביל קאמר דמשמע ביומיה וממילא משמעות לשון רבנו דא"צ לילך ולהקביל ואולם ר' אילעי הלך להקביל מעי"ט

שם ה"ט וכשימות רבו עכ"מ ולח"מ ועמ"ש אני פ"ה מה' תענית הי"ז.