מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכח

מקדשין בקביעות אא"כ תראה בחדש הבא בליל כ"ט (דבאופן אחר לא משכחת שאם יקדשוהו בקביעות תראה בחדש הבא בליל ל"ב שהרי כשראויה עכשיו לראות אי אפשר שיהיה חדש יותר משלשים יום ודוק) המורם לפי הגהת רבה אין החשבון עיקר ואסור לחסר ע"פ חשבון לצורך אד"ו והרי תראה בחדש הבא בליל ל"א כיון דליכא עדי ראייה אא"כ שתראה בחדש הבא בליל כ"ט יש לחסר בקביעות כדי לקיים בחדש הבא כזה ראה וקדש אבל רשאי לעבר משום אד"ו אע"ג שע"י זה יתראה בחדש הבא בליל כ"ט כיון דעת' ליכא עדי ראייה ולא מחזי כחוכא ואטלול' דחד יומא טעו אנשי ומסיק וכדריב"ל דאמר מאיימין לעברו אבל לא לקדשו פי' והאי דריב"ל לא בקביעות קאמר דהא נקיט מאיימין על העדים הרי דאיכא עדים גם ליכא לפרש מאיימין על העדים לעברו כשבאו בזמנו ביום שלשים דאין סברא לאיים לעבר כיון דקי"ל דעדי ראייה מחללין שבת אלא דאיירי בבאו עדים לאחר זמן שכבר יצא שמו מעובר. והא דאין מאיימין לקדשו מתפרש בבאו עדים בזמנו והוכחשו בבדיקו' או דאיכא עדי הזמה ונראה לב"ד שהן שקר שלא ראו שע"פ חשבון היה אפשר שיראה בזמנו קמ"ל דאין החשבון עיקר אלא עדי ראייה. ולכן נמי להפך ביצא שמו מעובר ובאו עדים אחר זמן מאיימין שיוכחשו דנמצא ליכא עדי ראייה ואין משגיחין בחשבון ומש"רל הי"ז דמעברין לצורך נלמד ממתני' דר"פ ראוהו ב"ד דבלא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה מעברין קודם אור היום ואין אומרים שיקבלו העדים למחר ויקדשו למפרע דחשיב עיבור לצורך בשביל קרבן מוסף וכמ"ש ח"א בפרקין הט"ו ולדעת החולקין דאין מעברין לצורך כלל בדאיכא עדי ראייה צ"ל דהוא מעובר רק לענין קרבן מוסף כמש"ר פ"ב ה"ח דר"ח יום ל"א ואר"נ ביום ל"ב חוזרין ומקדשין למפרע למנות מיום שלשים וכ"ש בניסן ותשרי דלכ"ע מונין הרגלים מיום שלשים) ופריך שלח ר"י נשיאה מאיימין לקדשו שיאמרו ראינו הואיל שראוי ע"פ חשבון אלמא החשבון עיקר ולא עדי ראייה ומשני אביי כפי מסקנת הירו' דבניסן ותשרי כדי שיהיו הרגלים בזמנם החשבון עיקר ומאיימין לקדשו אע"פ שהוכחשו ולא לעברו כדרי"נ ובשאר חדשים להפך עדי ראייה עיקר כדריב"ל וברייתא דרב"ש. ונקיט רבנו יראה לי הואיל דרי"נ דאיירי בניסן ותשרי אמר מאיימין לקדשו ולא ביאר דאין מאיימין לעברו וקמ"ל רבנו דהא בהא תלייא כיון דמאיימין לקדשו אלמא החשבון עיקר ממילא אין מאיימין לעברו. וכל זה לפי הגהת רבה אבל רבא מקיים גירס' הברייתא דרב"ש דאין מעברין לצורך אפילו בקביעות וכי היכי דלא תקשה לעולא דאמר עברוה לאלול בקביעות מוקים הברייתא כאחרים ואנן קי"ל כרבנן דמעברין לצורך בקביעות בשאר ירחי וכדריב"ל משא"כ בניסן ותשרי להפך כדר"י נשיאה. ורב דימי מהפך דברי ריב"ל מאיימין לקדשו ולא לעברו וכדריב"נ דשוב א"צ לחלק בין ניסן ותשרי לשאר ירחי וזהו דעת יש מן החכמים הגדולים שכ"ר הי"ז וכי היכי דלא תקשה לעולא שהעיד מעשה רב שעיברו לאלול צריך לחלק דאע"ג דהחשבון עיקר היינו דוקא ע"פ עדים אבל בדליכא עדים כלל מעברין בקביעות לצורך וכן מוכח בערכין ד"ט. ואע"ג דלרבנו בניסן ותשרי החשבון עיקר אפ"ה פסק ה"י דאין שלוחי ניסן יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש והטעם דכתיב מועדי ה' אשר תקראו אתם דנמצא קריאת הב"ד עיקר ברגלים (ודלא כמ"ש הרז"ה דבניסן ותשרי חוששין שיעברו הב"ד לצורך ומפרש הא דאמר אביי הא בניסן ותשרי כדעת הי"מ איפכא שבתו' ע"ש) ואכתי לא פלטינן דממשר"ל הי"ט ומאיימין לקדשו משמע אפילו בשאר ירחי וכיון דלא קבע הלכה כרב דימי לענין דאין מאיימין לעברו וחשש לדריב"ל דלעברו ולא לקדשו ה"ל למיחש נמי דאין מאיימין לקדשו בשאר ירחי. וי"ל דלענין מאיימין לקדשו פסק רבנו לחלוטין כר' דימי אפילו בשאר ירחי מדקי"ל פ"ב מהק"ה ה"ב בנמצאו זוממין ה"ז מקודש דהוא תוספתא הובאה בירושלמי מ' ר"ה אלמא החשבון עיקר ולא מהדרינן עובדא אפילו בשאר ירחי אבל לענין מאיימין לעברו ומעברין לצורך חש לדריב"ל דאליביה ניחא טפי מתני' דראוהו ב"ד דמשמע כשיצא שמו מעובר מעברין לצורך ויש לפרש הא דר' דימי אין מאיימין לעברו בלא יצא שמו מעובר ועמ"ש פ"ד מהק"ה הי"ד. פרק ד

ה"ב על שלשה סי' מעברין ע' השגות הרמ"ה ובכ"מ בפרקין הי"ו. ונ"ל בכוונת הרמ"ה דכפי הנר' דהך ברייתא על ג' דברים מעברין שבסנהדרין די"ג אתייא כתנאי דדרשו חג האסיף תקופת השנה כשנמשכה תקופת תשרי עד י"ו יום לר"י או כ"א יום לר' יוסי ומש"ה ס"ל הברייתא דעל א' מהן אין מעברין דאין מעברין על תקופת תשרי גרידא (ועי"ש בתוס' ד"ה י"ו לפני הפסח דהכלל לר' יוסי דכשתקופת ניסן נופלת בי"ז אפילו תחלת הלילה מעברין דהא בין תקופת ניסן לתקופת תשרי ב"פ צ"א וז"ח דהיינו קפ"ב יום טו"ש והרי ו' חדשים א' מלא וא' חסר עולה קע"ז יום הרי היתרון ה' ימים טו"ש הוסף על י"ו יום תהיה תקופ' תשרי בכ"א יום טו"ש ונמצא כל החג בתקופה ישנה אבל כשתקופת ניסן נופלת בי"ו אם היא בתחלת הלילה או בחצי הלילה דנמצא תקופת תשרי בג' שעות או בט' שעות על יום כ"א אין מעברין אבל כשהיא בתחל' היום או בצהרים דה"ל תקופת תשרי בג"ש או בט"ש של ליל כ"ב מעברין) ובתו' ר"ה דכ"א ד"ה עברוה מחלקין דבשביל תקופת ניסן גרידא מעברין ולא בשביל תקופת תשרי גרידא אלא א"כ בהצטרף אביב או פירות האילן וסיימו שם וצריך טעם למה. והנראה דלתרץ זאת המתיק הרמ"ה דכשיודעין הב"ד בר"ח אדר שתחול תקופת ניסן בי"ו חשיב תרתי דאין ניסן בזמן אביב וגם תקופת תשרי תהיה אחר התחלת החג אבל הך ברייתא מיירי בחל תקופת ניסן קודם י"ו ואתאן כר"י דמעברין כשחל תקופת תשרי בי"ז (וניסן בזמנו) הרי עיקר השגת הרמ"ה דהוא אינו מפרש על האביב כפי' רבנו ה"ג שהיא שנה אפילה שאין אביב בזמן הפסח אע"ג שהתקופה קודם י"ו. אלא דאין משגיחין כלל אם השנה בכירה או אפילה אלא פי' הברייתא האביב שתהיה תקופת ניסן קודם