מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכה

שימסור נפשו נגד בעלי זרוע ובהכי מיושב כל מה שנדחק המ"ל והבן זה

שם ה"ח וכן מזבח העולה עח"א מ"ש פ"ז מה' כלי המקדש הי"ג

שם ה"ט אבל לא עולת העוף שבועות די"ב ע"ב

שם ה"י שקלים שלא הספיקו עיין השגות והנה בתוספתא דתמורה פ"ד חומר בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדק הבית כו' נותנין הימנו מה שראוי לו מאילך ושלא מאילך להקדש הבית והקדש בדק הבית אינו אלא מאילך ואברייתא זו אמרו בירושלמי ספ"ה דשקלים אר"ח כיני מתני' קדשי מזבח מוציאין הראוי להן מקדבד"ה ואין קדב"ה מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח (פירוש אע"פ שצריך קדב"ה) ופריך והתנינן כלי שמצאו בו צורך לבדה"ב מניח אותן והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדה"ב (פי' וקס"ד לגופא לא אצטריך דפשיטא שיפלו ללשכת בד"הב א"ו ה"ק דוקא לבדה"ב ולא לצורך מזבח) אר"ח כיני מתני' לצורך לשכת בדה"ב (פי' דאדרבה ה"ק דוקא הוצרכו ללשכת בדק הבית ולא הוצרכו למזבח אבל כל שהוצרכו ללשכת מזבח מוציאין מלשכת הכלים שהיא לשכת בדה"ב ונתבארו דברי הירושלמי ודברי רבנו מ"ש הכ"מ שצריכין תלמוד. וכוונת ההשגות לחלק בין לשכת הכלים שנעשית מתחלה על תנאי זה להוציא ממנו להמזבח משא"כ קדב"ה. ויש ט"ס בדברי הראב"ד מ"ש אבל קדשי בדק הבית אין משנין אותן שהרי שנינו כן במעילה דלכאורה ר"ל דשם ד"ט ע"ב כל קרבנות המזבח כו' ואין הנדון דומה לראייה וגם לשון שנינו משמע דמתני' קאמר ובודאי ט"ס הוא וצ"ל שהרי שנינו כן בתמורה דהתם דל"ב ע"א תנן בהדיא אחד קדשי מזבח וא' קדשי בדה"ב אין משנין אותן מקדושה לקדושה ועפ"ו מה' ערכין ה"ח דאין קדושת מזבח חל על קדב"ה שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והאיך אפשר להקריב קרבנות ממעות בדה"ב לזה מחלק הראב"ד דדוקא לשכת הכלים שתחלתה לכך נעשית ודלא כמו שנדחק הכ"מ בהבנת ההשגה. ועמש"ר פ"ב מה' ערכין הי"ב והי"ג ובהשגות שם וכ' הלח"ם דשם הוסיף הראב"ד להקשות מלשון הראוי לו דהל"ל הצריך לו ותירוץ הכ"מ שם אינו מספיק עיין בפי' המשנה לרבנו סוף תמורה. והנכון לדרך רבנו דס"ל דוקא כשהוצרכו הציבור לתמידין הוא דהוי תנאי ב"ד להוציא מקדשי בדק הבית דאין זה משנין מקדושה דמתחל' התנו בית דין על זה ודוקא היכא דאיכא בלשכת מזבח הוא דאין קדב"ה תופסת קדושת מזבח וגם לשון הראוי מתפרש טפי על תמידין שבחובה מלשון הצריך דמשמע אפילו קיץ המזבח או נדבות ציבור. וכדרך שמפרש הראב"ד דלשכת הכלי' על תנאי ב"ד ה"ה נמי לרבנו לשכת בדק הבית וע' בהשגות פ"ד מה' תמורה הי"א שכתב והרי מודה שמשנין בדק הבית כו' והכ"מ שם לא הבין כוונת הראב"ד שהוא מהך דהכא. הלכות קדוש החודש פרק א

ה"ג הלבנה נסתרת כו' כמו ב' ימים כו' עלח"ם שתמה על רבנו מסוגיא דר"ה ד"ך ע"ב נולד קודם חצות כו' אר"ז אר"נ כ"ד שעות מכסי סיהרא לדידן ו' מעתיקא וי"ח מחדתא לדידהו ו' מחדתא וי"ח מעתיקא ותירוץ הלח"ם תמוה. והרז"ה האריך בביאור הסוגיא דהארץ כדורית ובקר וערב משתנה לפי מצב המדינה. ונחלק הארץ לארבע נקודות א' קצה היישוב המזרחי ב' א"י באמצע היישוב. ג' קצה היישוב למערב. ד' תחת הארץ נכח א"י ובין כל נקודה מהלך השמש שש שעות ר"ל שהחמה זורחת בבקר בקצה המזרח. ואחר ו' שעות הוא בקר בא"י ואחרי יב"ש בקצה המערב. ואחר חי"ש תחת הארץ ואחר כד"ש חוזר להיות בקר בקצה המזרח. ומציון תצא תורה שהעיקר תחלת ליל שבת בירושלים ואחר ו"ש תחלת ליל שבת בקצה המערב ואחר יב"ש תחת הארץ ואחר חי"ש בקצה המזרח. נמצא רגע תחלת ליל שבת בציון הוא חצי ליל ששי בקצה המזרח וחצי ליל שבת בא"י הוא בקר יום ששי בקצה מזרח ובקר שבת בא"י הוא חצי יום ששי למזרחים וחצי יום שבת בא"י הוא תחלת ליל שבת לבני מזרח דסדר מנין ימי השבוע מקדים בא"י חי"ש קודם לבני מזרק אע"ג שאין ביניהם רק ו"ש. ולהפך תחלת ליל שבת לבני מזרח הוא חצי יום שבת בא"י וחצי ליל שבת לבני מזרח הוא תחלת ליל א' בא"י ובקר שבת לבני מזרח הוא חצי ליל א' בא"י וחצי יום ששי **(צ"ל שבת)** לבני מזרח הוא בקר יום א' בא"י. והיינו דאר"ז צריך שיהיה הלילה ויום מן החדש דבשעת המולד שהירח תחת השמש הצד העליון מאיר ואין הצד התחתון מאיר לנו עד שתתרחק הלבנה מהחמה י"ב מעלות שהוא שיעור יתרון מהלך הלבנה על מהלך החמה בכד"ש דנמצא החמה שוקעת ועדיין הלבנה גבוה מעל הארץ י"ב מעלות ומאירה בתכלית הדקות שבתחלת חדש. ולהפך בסוף חדש דקות הלבנה נראית קודם הנץ החמה כשהירח י"ב מעלות בגובה קודם הזריחה ומש"ה בעינן לילה ויום מן החדש דכשהמולד בתחלת הלילה אז תראה הלבנה החדשה בסוף היום וקובעין בו ר"ח. והיינו דאמר אבא נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעה פי' דכל שנולד בא"י בשבת קודם חצות היום הרי נולד בקצה מזרח תחלת ליל שבת דשם הילכך אע"ג שא"א שתראה בירושלים בסוף יום שבת כיון שמ"מ נראית בקצה מזרח בסוף יום שבת דשם שהוא חצות יום א' דא"י קובעין ר"ח בו