מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכד

כל העם מסתכלין דודאי ילבין חוט השני הרי דלעתיד יהיה הלשון זהורית בפתח האולם ויהיה בא מתרומת הלשכה ומתורץ תמיהת המ"ל דודאי מש"ר ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו ר"ל מה שבזמן בית שני היו קושרין בין קרניו ולסימן בעלמא נקיט כי היכי שנדע דאיירי בלשון של השעיר ולא בשתי לשונות של פרה ומצורע ומש"ה כ"ר דבא מתרומת הלשכה כיון דלעתיד יהיה בפתח האולם ושפיר השמיט רבנו לקמן ה"ח בבא דסיפא ולשון שבין קרניו בא משירי הלשכה כיון דלפמ"ש אין דין זה לעתיד ועמ"ש פ"ז מה' כלי המקדש תש הי"ג ועמ"ש פ"ח מהי"ט ה"ז ודוק

שם ה"ב אבל פר העלם ע' מנחות דנ"ב דלמסקנא הלכה כר"י לגביה ר"ש. ומש"ר המנורה וכלי שרת כו' עכ"מ שכ' דפסק כר"ע ואי ליכא מותר נסכים מודה ר"ע לר"י ויש לתמוה דבגמ' מסיק ר' אבהו כו' וצ"ל דכי לב ב"ד כו' ומ"מ יש לתמוה למה השמיט רבנו דבגבו והותירו אתו מקדב"ה. ובמ"ל תמה על הכ"מ ותירץ דר"י ור"ע איירי בדליכא מותרות קדב"ה כו' אבל מה שתירץ הכ"מ כו' ע"ש אמנם לפ"ד המ"ל פשיטא קשה למה השמיט רבנו דלכתחלה באין ממותר קדב"ה. גם קשה דהתוס' הוכיחו דסובר ר"י ממותר תרומת הלשכה והאיך כ"ר מתרומת הלשכה והנכון דודאי פי' התוס' דחוק ורבנו מפרש כפרש"י דכלי שרת באין מתרומת הלשכה דבאמת קושיית התוס' לק"מ דבברייתא בפלוגתא דר"י ור"ע קתני דמותר תרומה בהכרח נותנין אותו לכלי שרת ודלא כר"ע דאמר לקיץ המזבח אבל מש"ה שפיר מצי ר"י לומר דמותר לקנות כלי שרת מתרומת הלשכה עצמה וכדאמר רב דאין נעשין אלא מתרומת הלשכה ופסק רבנו לכתחלה כר"ע ובדיעבד כר"י הואיל דרב ס"ל הכי אלא רב הונא ורב תרווייהו מודים דהלכה כר"ע דלכתחלה יבא ממותר נסכים אלא דבעי רב הונא בדליכא במקדש מותר נסכים אם יעשה מקדשי בדה"ב או מתרומת הלשכה ופשיט רב שאין נעשין אלא מתרומת הלשכה ולא מקדשי בד"הב ומשמע אפילו איכא מותר קדב"ה ודלא כהבנת הכ"מ וכ"ש דלא כמ"ש המ"ל. והיינו דפריך איתיביה וככלותם כו' דפשטא דקרא מתפרש בקבד"ה ומשני דאקרייך כתובי כו' ופריך אכתי קשיין קראי אהדדי ומשני דבד"ה איירי שגבו והותירו. ופריך וכי גבו והותירו מאי הוי ר"ל כקושיית המ"ל דהאיך משנין קדבד"ה למזבח. ותירץ א"ר אבהו לב ב"ד כו' ולא למימרא דלעולם לב ב"ד מתנה כך דא"כ למה לא הזכירו ר"י ור"ע דכלי שרת באין מקדב"ה ורב אמר בהדיא אין באין אלא מתרומת הלשכה אלא ה"ק דבזמן יואש היה תנאי ב"ד כמבואר בפסוק והיינו דמייתי הש"ס אח"כ תנא דר"י כו' שהוא תירוץ אחר על קושיית וכי לב ב"ד מתנה כו' דתדר"י ס"ל דאף בימי יואש לא הביאו מקדב"ה ולא קשיין קראי אהדדי דפי' שאר הכסף אינו הנשאר מקדשי בד"ה אלא תרומת הלשכה נקרא שאר הכסף הואיל שהוא כסף שיש לו שירים ודלא כפי' התוס' דשאר ר"ל מותר תרומת הלשכה אלא גוף תרומת הלשכה נקרא שאר הכסף ר"ל כסף שיש לו שירים. ופריך דלמא שאר הכסף כפשוטו שירים ומ"מ מוכח ממותר תרומת הלשכה דקדשי בד"ה אין להם מותר ומשני הכסף כו' ונתיישבו דברי רבנו בטוב טעם ומש"ר בגדי כהונה הכ"מ לא הראה מקומו והוא בתוספתא ספ"ק דיומא

שם ה"ד כ"ג שמת כו' עכ"מ ודבריו דחוקים ועתי"ט פ"ז דשקלים שהביא ראיה שאין דברי רבנו מדוקדקים דהא בה"ג כ"ר ולא שלח עמה דמי נסכים ואנן קי"ל דאין מקבלים נסכים מנכרי אפילו שלח כמש"ר פ"ג מהמה"ק ה"ו. וגם זה אינו מוכרח. וי"ל דסובר רבנו דאין מקבלין מנכרי נסכים ששלח ואם שלח דמי נסכים מקבלין ממנו ועמ"ש פ"ג מהמה"ק ה"ה ובמיי' ד"ו ישן בלא כ"מ יש גירסא אחרת לעיל ה"ג ע"ש. ועלח"מ פ"ג מה' ת"ומ דרבנו פסק ד"ת כר"י ומצד התקנה פסק כר"ש הואיל דר' יוסי ס"ל כר"ש. ולכאורה י"ל דכאן מיירי בכ"ג שמת קודם שיקריבו בבקר אז קרב משל צבור מתרומת הלשכה אבל כשמת אחר שהקריבו חצי עשרון שחרית כיון שבא בבקר משל כ"ג צריך שיהיה ג"כ מחציתו בערב משל יורשי הכ"ג ויש להעמיס זה בלשון רבנו פ"ג מהת"ומ הכ"ב שכתב בסיפא מקריבין אותו עשרון שלם כו' די"ל דבסיפא משל ציבור ולא משל יורשים. מיהו בסוגיא דמנחות אין מקום מוצא רמז לחילוק זה. והנכון כמ"ש הלח"ם א"נ י"ל דסובר רבנו דאף ר"י מודה היכא דליתא ליורשים בירושלים קרבין מתרומת הלשכה ומש"ה לא כ"ר באין מתרומת הלשכה אלא כתב מקריבין דהיינו אי ליכא משל יורשים והבוחר יבחר

שם ה"ו מי שהתנדב עמ"ל באריכות וע' בפי' המשנה לרבנו מ' שקלים פ"ד מ"א ובשי למורא שנ"ב תמה שדברי רבנו אינם כפי מסקנת הש"ס ב"מ דקי"ח ונדחק ע"ש. ואישתמיטתיה שדברי רבנו מפורשי' בירושלמי שקלים דמסיק במאי פליגי בגופן של קרבן אבל במכשירין של קרבן כ"ע מודים דמשתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור ע"כ. ואין זה סותר המסקנא דב"מ דקי"ח דמסיק דכ"ע הבטה בהפקר לא קנה והכא בחיישינן לבעלי זרוע קמפלגי כו' ומאי אתה אומר ה"ק ליה מדבריך לדברינו אין באין משל ציבור דודאי רבנו אינו מפרש כפרש"י דכיון דתיקנו רבנן ד' זוזי וזה מוחל עליהן נמצא אין תמידין באין משל צבור דאע"ג דתקינו רבנן לא קנאם היחיד כל זמן שלא הגיעו לידו אלא ה"ק כיון דתקינו רבנן ד' זוזי נמצא משועבדין לו הנך ספיחין ששמר וה"ל קרבן יחיד. והירושלמי לשיטתו דמחלק בין מכשירין לגוף הקרבן מיהו אף לפי פסק רבנו פ"ח מה' כלי המקדש ה"ז דכל קרבנות ציבור שהתנדב היחיד משלו כשרין ובלבד שימסרם לציבור מ"מ שפיר קאמר הש"ס מדבריך לדברינו דלפי דבריך שלא תיקנו לו שכר שמירה ונמצא אין הספיחין משועבדין לשומר וא"צ השומר למסרן לציבור אלא הן קוצרין בליל ט"ז והרי יש לשומר חלק בהן נמצא משתנה העומר מיחיד לציבור בלא הקנאה. ואין להקשות אכתי אמאי סברי חכמים דאין יחיד מתנדב לשמור יתנדב היחיד וימסור חלקו שיש בו מכת שמירה לציבור. דאין זה קושיא דלפמש"ר תיקנו שכר כדי