מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכג

וכמש"ר לקמן הי"ג דדוקא במותרות תרומת הלשכה דהוי ודאי שקלים גמורים שנותרו מצרכי הצבור כמש"ר פ"ד מה' שקלים ה"ט הוא דהוו לקיץ המזבח אבל מותרות שנתן יחיד בשקלים מותר כזה הוי כחולין בין באלו ובין בפרוטרוט כב"ה אליבא דרב ביבי. והנה אשתמיטתיה להלח"מ שם סיום הירושלמי האיך את אומר אלו הנ"ל וקס"ד דהירושלמי מדמה בהחלט שקלים לחטאת ותמה למה חילק רבנו בין שקלים לחטאת ונדחק דהקלו בשקלים הואיל שהמותר חולין ונעלם ממנו דבאמת היינו הך דכל שהפרשתו ב' שקלים בב"א שכסבור שחייב שתים היינו ממש אלו דחשיב מותר שקלים חולין. גם מה שנדמה להלח"מ דס"ל לרבנו בחטאת דאפילו בזאח"ז נמי השאר נדבה לא מחוור דבזאח"ז חשיב בדמיון כסבור שהוא חייב השני ואינו חייב דאפילו בחטאת אינו קדוש וכמשמעות לשון הראב"ד עפי"ד מה' מע"הק ה"ח. גם מה שנדחק שם הלח"מ ביישוב קושיית הכ"מ פ"ה מהפה"מ ה"ז דמנ"ל לרבנו להשוות דין אלו לדין פרוטרוט בחלוקה דשאביא מהם. ובאמת לק"מ אליבא דרב ביבי דכיון דב"ה סוברין דגם במלקט ה"ל כאומר ודאי אלו דה"ל המותר חולין שפיר לא חילק רבנו ובלא"ה בלשון שאביא מהם אין סברא לחלק בין אלו לפרוטרוט גם מה שהקשה שם הכ"מ למה השמיט רבנו חלוקה דאלו לחטאתי הוא תמוה דהיינו דין מות' חטאת דמשונה ממותר שקלים כמש"ר פ"ה מה' פ"המ ה"ח וה"ט דאליבא דרב ביבי פי' מותרות בין באלו בין בפרוטרוט וכאן השמיט רבנו דין שאביא מהן בשקלים כיון דקיי"ל אפילו במותרות הוי חולין כמ"ש. ומה שהשיג הראב"ד פ"ה מהפה"מ ה"ז על רבנו לא מחוור דכל שמפרש שאביא מהם מהיכי תיתי יהיה המותר נדבה אע"ג דעולה ושלמים מתנדבין אכתי מדלא קאמר שאביא אותן עולה הרי פירש דשייר ולא הקדיש הכל). ולפמ"ש י"ל דדעת רבנו ודאי כדעת הראב"ד דאפילו בב"א הוית הב' כמות' שקלים אלא דנשאר לדקדק בדברי רבנו למה ביאר דבזאח"ז השני חולין בשקלים ולא ביאר כן בחטאת ולפ"ז היה מקום לומר דרבנו מפרש הא דמסיים בירושלמי האיך את אומר אלו קושיא הוא דכיון דבכסבור שהוא חייב שנים השני נדבה האיך אתה אומר לרב ביבי דאם אמר אלו המותר חולין. ולא חש הש"ס לתרץ כדרך הירושלמי במקום שהתירוץ קל דהחלוק מבואר דבשלמא הלוקח מעות ואומר אלו לשקלי ויודע שאינו חייב אלא שקל א' אינו יכול להקדיש המותר דכתיב העשיר לא ירבה לכן מושך מהן איזה חצי שקל שירצה דה"ל כאומר יקדשו מ' מתוך פ' דקי"ל פי"ב מהפא"המ הט"ו מושך מהן מ' אע"ג דקי"ל אין ברירה דה"ל כאילו פירש איזה מ' שארצה וה"נ כיון שאינו בזאח"ז אף בב"א לא קדשו ונעשה כאומר יקדש מהם איזה חצי שקל שארצה משא"כ בכסבור שחייב ב' והפריש ב' בב"א אין ברירה וה"ל שקל וחולין מעורבין זה בזה וזהו מש"ר דה"ל האחד שקל והשני מותר שקלים וכיון דמעורבין ואין ברירה ע"כ יפול לנדבה דבנדון זה לא שייך לומר דהוי כפירש איזה מהן שארצה דהא כסבור שחייב שתים. אבל בהפריש זאח"ז הרי השני ודאי מותר שקלים ואינו קדוש. מה שא"כ בחטאת אפילו בזאח"ז אין אומרים השני ודאי חולין הואיל דכסבור שהוא חייב בה אלא הוי השני מותר חטאת לנדבה וה"ה בב"א נמי אין אומרי' שהן חטאת ומותר חטאת מעורבין זה בזה דכיון שחטאת אין לו קצבה הוי על הכל שם חטאת ואין השניה נעשית מותר חטאת עד שיקריב הראשונה והבן זה ומש"ר הפריש שקלו ומת ירושלמי רפ"ז דשקלים

שם הי"ד מחצה על מחצה. כ' הכ"מ כ' הרע"ב כו' ואיני יודע למה השמיטו רבנו. והמעיין בגוף הירושלמי נהפוך הוא שדברי הרע"ב תמוהין דהירושלמי ז"ל במה היא מתכפרת א"ר יצחק תנאי ב"ד הוא המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות והן דברי ר' יוסי ספ"ז דשקלים כדפסק רבנו פ"ז מה' כלי המקדש ה"ט ולא גרע נדון דידן מדמי קן שנאבדו שהממונה על הקינין נותן אחר תחתיו ומתכפרת בהן ושפיר חטאת העוף נאכל דלא כהרע"ב וכדין השמיט רבנו. פרק ד

ה"א והמלח במנחות דכ"א ע"ב מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ובפי' המשנה לרבנו ספ"ז דשקלים ובכל מקום שאומר משל ציבור הכוונה מתרומת הלשכה. ומש"ר אם לא הביאו עצים בירושלמי דשקלים רפ"ד התנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים ועמדו אל והתנדבו עצים משלהן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחלה. ומש"ר והקטרת כתובות דק"ה ע"ב. ומש"ר ושכר עשייה כתובות דק"ה ע"א. ומש"ר ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו עמ"ל שנמשך אחר פי' הרע"ב ונדחק להגיה בדברי רבנו ובאמת פי' הרע"ב מגומגם טובא דאי ס"ד דאיירי בלשון זהורית של פרה אדומה למה לא נקיט עץ ארז ואזוב והנכון דכלם בכלל פרה אדומה. גם מה שרמז המ"ל בשם הסמ"ג העיה"כ ג"כ דחוק טובא. והנכון לדרך רבנו דמפרש החלוק שבין רישא דמתני' לסיפא דביומא דס"ז ת"ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית בפתח האולם מבחוץ (פי' וכדתנן ספ"ו דיומא ועתי"ט רפ"ד דשקלים דנסתפק בזה שעל פתת ההיכל והנכון כמ"ש) התקינו שיהיו קושרין בפתח אולם מפנים כו' התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו כו' מבואר מזה דמתחלה היה נקשר בפתח אולם לבד ולא היה נקשר כלל בין קרניו ושפיר רישא איירי במשנה ראשונה דהלשון נקשר באולם דחשיב מצרכי מקדש דבא מתרומת הלשכה. וסיפא במשנה אחרונה שאינה על פתח אולם דחשיב כצרכי העיר מאחר שהוא נקשר בקרניה ובסלע בצוק מש"ה בא משירי הלשכה והנה בר"ה דל"א ע"ב פליגי ר"פ ורנב"י ולרנב"י תקנת ריב"ז לשון של זהורית וכיון דרנב"י לדרך רש"י ורבנו קודם אביי ורבא ור"פ אחר אביי ורבא הלכה כרנב"י ועמש"ר פ"ז מה' לולב הט"ו דכל התקנות שהתקין ריב"ז משחרב בה"מ יחזור הדבר ליושנו כשיבנה בה"מ מבואר מזה דכל תקנה שבטל הטעם יחזור הדבר ליושנו כפי הנראה דלעתיד שתמלא הארץ דעה ויראת השם לא שייך טעם שיהיו