מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכב

שם ה"ז והקלבנות עיין השגות. והנה כלהו תנאי פליגי אדר"מ דס"ל לשקלים אלא רא"א לנדבה רשש"א לריקוע פחין ובע"א לשכר שולחנין ולא הכריע רבנו ביניהן ותלה הדבר בדעת ב"ד למה שיצטרכו

שם ה"ט יש מי שאומר ע' השגות ומ"ע ובספק כזה יעשה כמו שירצה

שם הי"א היה של עיר הנדחת הכ"מ נדחק למה אחז רבנו עיר הנדחת ולא שאר איסורי הנאה והנכון עמ"ש ח"א פ"ד מהע"ז הט"ו וה"ק רבנו שאם היה הכסף מ"ש של עיר הנדחת (וה"ה שביעית דחד טעמא הוא) וכיון דיגנוזו ואין להם פדיון לא עשה ולא כלום ואיירי בנכסי צדיקים שבתוכה והבן זה

שם הי"ב המפריש שקלו ע' בהשגות. והנה הכ"מ הבין בדברי רבנו דמש"ר והשני מותר שקלים היינו לקייץ המזבח דומיא דהך שבפ"ד מה' שקלים ה"ט ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הן הנקראין קיץ למזבח והיינו הא דאפשיט ה"נ אלו לנדבה ושאני בזאח"ז דהא בשעה שהפריש את השנייה ה"ל כסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב מש"ה האחרון אינו קדש. וכן הבין ג"כ הראב"ד בכוונ' רבנו דמדפליג להו כתרתי דבזאח"ז האחרון לא קדש ובב"א האחד מותר שקלים מכלל דבב"א קדוש השני קדושת מותר שקלים לזה השיג עליו ולבאר ההשגה אעתיק הירושלמי אהא דתנן פ"ב דשקלים המכניס מעות ואמר הרי אלו לשקלי בש"א מותרה נדבה ובה"א מותרה חולין כו' ר"י בשם ר"א במאי פליגין במכניס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי מודין דמותרה נדבה (פי' מדנקיט המכניס כו' ולא נקיט האומר הרי אלו לשקלי מכלל דדוקא שהיה מלקט פרוטרוט וכשהתחיל ללקט אמר הריני מלקט מעות לשקלי כמש"רל הי"ג דס"ל לר"י דוקא בפרוטרוט ס"ל לב"ה דמותרה חולין דכיון דשקלים יש להן קיצבה הכי אמר הריני מלקט מעות ומהם אבחור לשקלי אבל הנוטל מעות בידו ואמר אלו לשקלי מודה ב"ה דמשמעותו דמנדב הכל לשקלים ומותרה נדבה. ולפ"ז הא דנקיט בסיפא אלו לחטאת שוין שמותרה נדבה מתפרש בהכרח נמי בפרוטרוט דמוסב ארישא וכדמפרש ר"ש הטעם מה בין שקלים לחטאת שקלים יש להן קצבה חטאת אין לו קצבה ואפילו בפרוטרוט מותרה נדבה וכן הא דתנן בסיפא מותר שקלים חולין איירי בפרוטרוט דהאומר אלו אפילו אלו לשקלי מותרה נדבה כדמסיק הש"ס לקמן) ר"ח ורב ביבי בשם ר"א במאי פליגין במכניס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי מודין דמותרה חולין (פי' מודין ב"ש בלוקח מעות ואמר אלו לשקלי דאין המותר נתפס בקדוש' שקלים כיון שיש להן קצבה והוי המותר חולין אלא דבפרוטרוט פליגי ב"ש דהמלקט מעות ואמר לשקלי כוונתו שיהיה מחצית השקל מהן לשקלו וכיון דאין ברירה הרי כל התערוב' ספק שקלים וה"ל המותר נדבה וב"ה סוברין דגם בפרוטרוט מסתמא כוונתו שיהיה הכל שקלים וכיון שיש לשקל קצבה דינו כמותר שקלים שהן חולין) אר"ח מתני' מסייע לרב ביבי דתנן אר"ש מה בין שקלים לחטאת כו' במה נן קיימין אי באומר שאביא מהן שקלי מודין שמותרה חולין אלא כי אנן קיימין באומר אלו לשקלי ע"י שקצובין ד"ת מותרה חולין אבל חטאת שאין קצבתן ד"ת מותרה נדבה (פי' דס"ד דהא שבסיפא מותר שקלים חולין אתאן אף לב"ש וכן הא דאר"ש מה בין שקלים קאי גם לב"ש וליכא לאוקים באומר שאביא מהן דא"כ בין בשקלים בין בחטאת שוין שמותרה חולין אלא דאיירי באומר הרי אלו דיש חילוק דמותר שקלים חולין מה שא"כ בחטאת ול"פ אלא בפרוטרוט וע' בפי' המשנה דפסק רבנו כר"י ובחיבורו חזר בו ופסק רבנו כרב ביבי כמ"ש הכ"מ בסמוך הי"ג וכן הראב"ד מסכים דהלכה כרב ביבי כמ"ש בסמוך). מה עביד לה רבי יוסי פתר לה במכניס פרוטרוט כב"ה (פי' דאע"ג דאיכא סיוע לרב ביבי דמתוקמ' מתני' אף כב"ש מ"מ ליכא תיובתא לר' יוסי דאיהו מפרש מתני' רק כב"ה ובפרוטרוט) והא אנן תנן מותר שקלים חולין כו' (פירוש וסתמא היא בלי מחלוקת אף כב"ש) עוד היא במכניס פרוטרוט כב"ה (פי' דהוי מחלוקת ואח"כ סתם כב"ה) הפריש שקלו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדיש הפריש שנים וסבור שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד שנייה מאי את עביד ליה. (פי' פשיטא לי בהפריש שקלו בטעות ונמצא שאינו חייב דלא קדיש בק"ו מחטאת דאין הקדש טעות הקדש כי קמבעי לי בהפריש שנים וחדא בטעות מהו דין השנייה) נשמעיני' מן הדא הפריש חטאתו וסבור שהוא חייב ונמצא שאיננו חייב לא קדשה הפריש שנים וסבור שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שנייה מאי את עביד ליה אלא רועה הכא נמי אלו לנדבה. האיך את אומר אלו עכ"ל הירושלמי (והנה הכ"מ השמיט זה הסיום האיך את אומר אלו ובאמת הוא בכל הנוסחאות ונראה דגירסא נכונה היא וה"ק דפשיט דכי היכי דבחטאת השנייה נדבה ורועה ה"ה בשקלים השנייה נדבה מיהו זה הפשיטות תלוי האיך את אמר אלו ר"ל האיך שאתה אומר בלוקח מעות ואמר אלו דלרב ביבי דס"ל דשוין שמותרה חולין ה"נ זה שכסבור שחייב שנים דודאי כוונתו שיהיו שניהם שקלים דינו כמותר שקלים שהן חולין ולר' יוסי דס"ל באומר אלו מודים ב"ה דמותרה נדבה ולא פליג ב"ה במותר שקלים לומר שהן תולין אלא בפרוטרוט הואיל שיש לשקלים קצבה אומדין דעתו שהקדיש רק מחצית השקל וא"כ כאן שכסבור שחייב שנים ודאי כוונתו להקדיש שניהם הוי מותרה נדבה. היוצא מזה דלדידן דקיי"ל כרב ביבי הוי מותרה תולין וזהו כוונת הראב"ד בהשגות להשיג דאין חילוק בין בב"א או בזה אח"ז דלא מבעיא בזאח"ז שהאחד חולין דבשעת הפרשת שנייה ה"ל כסבור שהוא חייב ואינו חייב אלא אפילו בב"א לא גרע מהלוקח מעות ואומר אלו לשקלי דמותרה חולין לב"ה. ועמש"ר פ"ה מהפה"מ ה"ו וה"ז והכ"מ והלח"מ שם שניהם שבחו השגת הראב"ד שבכאן ובאר הלח"מ שם דרבנו נמי ס"ל כדעת הראב"ד דאפילו בב"א הוי השני חולין כדין מותר שקלים וה"ק רבנו דבזאח"ז הראשון קדוש ודאי והשני חולין ובב"א הברירה בידו לעשות שקלים איזה שירצה ואידך חולין