מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קכא

רבנו לרש"י דחשיב עדיין כממון האב ואינו לקוח ואע"ג שלא נשתנה פטורין מקלבון וחייבין במעשר ולפ"ז מש"ר פ"ו מה' בכורות וכן האחין תיבת וכן מוסב אבבא דשותפין וכאלו אמר וכן האחין שירשו טלאין מאביהן ונשתתפו בבהמות ה"ז פטורין מן המעשר. וכן משמעות לשון רבנו כאן דנקיט בד"א בשותפין כו' ומדשביק לבר זוגיה ולא נקיט בד"א באחין ושותפין כו' מכלל דבאחין לא שייך חלוקה זו דכשנפל להם בהמות בירושה ולא נשתתפו ע"פ ריצוי פטורין מקלבון וחייבין במעשר ואע"ג שלא נשתנו המעות חשיבי עדיין נכסי האב ודוקא בנשתתפו כל זמן שלא נשתנה חייבים בקלבון ובהכי ניחא הצ"ע של הלח"ם דשפיר אי גזל הגר ירושה הוי כל שלא נתרצו אנשי משמר בשיתוף אין כאן דין שיתוף ולא דין לקוח וחייב במעשר וכמ"ש. והא דקאמר הש"ס דאמר מר קנו בתפיסת הבית חייבין ר"ל דחייבין הולדות שאינן לקוח וכ"ש ירושה שאינו לקוח כל שלא נתרבו לשיתוף בפירוש. ולא נפלאת ולא רחוקה דזהו כוונת רבנו בפי' המשנה בכורות במ"ש או שירשו מאביהן בהמה והיא משותפת ביניהן פטורין דבא ליישב לשון המשנה קנו מתפיסת הבית חייבין ואם לאו פטורין דלפמ"ש אין זה דבר והפכו דאם קנו מתפיסת הבית הולד חייב דהבהמה עצמה לקוח הוא ובסיפא נקיט ואם לאו פטורין אם נשתתפו בבהמות פטורין הבהמות שלא נשתנו. לזה קאמר רבנו דתפיסת הבית נקרא הממון המשותף בין האחין קודם שיחלקו הירושה ר"ל שכבר נשתתפו בממון וקנו בעדו בהמה אז העדר חייב במעשר דהיינו ולדות שלהם שאינם לקוחין והם לקוחין ואם לאו שלא קנו מתפיסת הבית דהיינו שעדיין לא נשתנה ולא החזיקו בירושה אלא ירשו עדר מאביהן והולדות משותפות ביניהן בלא חלוקה הם פטורין דהא אין על הולד שם אביהן שהרי נולד אחרי מות האב וברשותם נולד וה"ל בהמת השותפין שלא נשתנה שלא החזיקו עדיין בירושה שיהיה על הולד שם נשתנה וכאלו בשעת לידת הולד חל השותפות דפטור ממעשר מדין שותפות שלא נשתנה אע"ג שאינו לקוח מאחר שעדיין לא חלקו ולא נשתתפו בפירוש. מה שא"כ בקלבון להפך דכל שנשאו ונתנו בממון אביהם בלא חלוקה ונשתנה המעות חייבין בקלבון דדוקא אותו מעות עצמו שירשו ולא נשתנה פטור מקלבון דכשל אביהם דמי. והיינו דאמרו בברייתא יהיה לך ולא של שותפות משא"כ כשקנו מתפיסת הבית לא חשיב בהמת השותפין אלא דפטור מתורת לקוח ומש"ה הולדות שאין לקוחין חייבין וכיון דגלי קרא דכל שקנו מת"הב חשוב כאדם א' למעשר הואיל ונשתנה א"כ ה"ה בשותפין שקנו מכיס השותפות חשיבי הבהמות שקנו של אדם א' ולא שותפות אלא דהיא פטורה משום לקוח אבל הולד חייב כדין ולד לקוח. ובהכי ניחא קוש' הלח"ם הראשונה והשלישית דודאי גזל הגר עצמו חייב במעשר כיון שאינו מכיר חלקו לא חשיב שותפות ולא לקוח אלא ולד גזל הגר מקרי שותפות הואיל שנולד אחר מיתת הגר אע"ג שאינו לקוח. ולפ"ז מש"ר פ"ו מה' בכורות ה"י וכן האחים שירשו טלאים כו' היינו שירשו טלאים שנולדו אחר מיתת אביהן הוא דפטורין מן המעשר דה"ל שותפות אע"ג שאינו לקוח דודאי טלאים שנולדו בחיי האב כבר נתחייבו במעשר ואין כאן חלוקה לפטור מתורת מכר אא"כ אותן שנולד להן בשותפות מאלו הבהמות לאחר מכאן בין לשותפין ולד שני בין לאחין ולד שלישי דהא נולדו ברשותן והן כאיש אחד והבוחר יבחר. ומה שהקשה הלח"ם דכיון דקי"ל אין ברירה למה התיר רבנו פ"ד מה' איסורי מזבח הי"ז שאם יש בעשרה שכנגדו א' שדמיו כדמי כלב מוציאו והשאר מותר עיין תוספות תמורה ד"ל ע"א ד"ה ואידך דהרמ"ר מחלק דכל שהאיסור נולד אחר התערובת סמכינן אברירה ולפ"ז י"ל דאחז הש"ס למ"ד יש ברירה דק' טפי ובאמת סתם ש"ס תמורה ס"ל כדעת הרמ"ר ועמש"ל ה"ה

שם ה"ה האחין והשותפין כו' עיין בהשגות ומדלא השיב על רבנו פ"ו מה' בכורות הי"א מכלל דס"ל דודאי לענין לקוח אפילו היה המעות רוב כל שחלקו הבהמות פטורין ממעשר דחשיב לקוח וכל שחלקו במעות אע"ג שהבהמות עומדין לחלוק כיון שהמעות רוב מ"מ עדיין לא נפטרו ממעשר בהמה שעדיין לא נעשה לקוח אלא דוקא הכא בקלבון הוא דמחלק בירושלמי דכל שהבהמה רוב וחלקו בבהמה כיון שהן עיקר נכסים שוב אינם כאיש א' וכ"א מינייהו חייב בקלבון. והנה בבכורות דנ"ו ע"ב א"ר ירמיה פעמים כו' ופריך פשיטא ומשני חלקו בבהמה ולא בכספים קמ"ל דסד"א כיון דחלקו בבהמה כו' ומדלא קאמר חלקו בכספים קמ"ל סד"א כיון דחלקו בכספים כו' אלמא דס"ל להש"ס כדאיתא בב"מ דס"ט זוזי כמאן דפליגי דמי חמרא איכא דבסיס כו' ע"ש ומש"ה חלקו בבהמה הוי רבותא טפי דסד"א זוזי כמאן דפליגי דמי קמ"ל דגם זוזי איכא טבי ותקילי ולפ"ז הש"ס דידן פליג דמסתמא משמע אפילו רוב בהמה דאי ס"ד דברוב מודה דהולכין אחר רוב נכסים אע"ג דזוזי לאו כפליגי דמי ואינם כאיש א' האיך אמר חייבין בזה ובזה בחלקו בזה ובזה והל"ל שחלקו בבהמה והיא רוב נכסים. גם י"ל דר' מנא בא לתרץ קוש' ר' ירמיה דלמה לא תני פעמים שחייבין בשניהם פעמים שפטורין משניהם והוצרך לתרץ דכל שהבהמה עיקר נכסים חלקו בבהמה חייבין במעשר ופטורין מקלבון וה"ה איפכא כשחלקו במעות והוא רוב הילכך לא מיתנייא ליה להתנא דידן דלאו מלתא דפסיקא היא והש"ס דידן פליג דר' ירמיה לא אמרה בדרך קושיא אלא שהאמת כן ולא חשה מתני' לבאר וקי"ל כבבלי ולפי הגירסא שבירושלמי שבש"ס דידן הדא דתימר עד שלא היתה הבהמה רב אבל היתה הבהמה רב הן הן עיקר נכסי' י"ל דמלתא בפ"ע היא ולא קאי כלל אמלתא דר' ירמיה רק ר' מנא בא לפרש סיפא דמתני' דהא דאמרת חלקו וחזר ונשתתפו פטורין ממעשר היינו דוקא כשלא נשתנו בשותפות שנייה ופי' רב ר"ל שנתרבו דהיינו שילדו אבל אם ילדו ולדות אחר שיתוף השני אז הנך ולדות הן עיקר נכסים של שותפות שנשתנה דה"ל כאיש א' דנמצא לא פליג ר' מנא דירושלמי על ר' ירמיה דבבלי ומקום מוצא לחילוק רבנו בין נשתנו או לא נלמד ממש"ר פ"ד מה' שלוחין ה"ג וכמ"ש המ"ע ה"ד