מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קיט

מהראשונ' שממנה מתחיל ובה מסיים ומוכרח להפך הסדר בפרוס החג כדי שיהי' מכל קופה שלשתן והבן שזה נכון בס"ד

שם ה"ט על הגבוי רבנו ל"ג ועל האבוד ועמ"ש ח"א

שם ה"י כשיכנס התורם ע' השגות וכ"כ הערוך ערך קווץ אמנם לא הביא הירושלמי הזה ואולי דגריס נמי קבץ כגי' המ"ע ועיין פ"א מה' בה"מק ה"ט ודוק. פרק ג

ה"ד האחין כו' עיין בהשגות ובמ"ע באריכות והכ"מ הניח דברי רבנו בצ"ע וכבר בא רעהו וחקרו הלח"ם פ"ו מה' בכורות ה"י והראה מקום מוצא חילוק של רבנו מלשון פי' המשנה לרבנו בבכורות פ' מעשר בהמה ותמה שם על הראב"ד למה לא השיג על רבנו בענין מעשר בהמה. ואנכי הרואה דודאי לענין מעשר בהמה מודה הראב"ד בכל הדינים לרבנו עיין פרש"י ביצה דל"ט ע"ב ד"ה גדיים שכ' ויש פותרין הטעם משום לקוחות כו' וזהו דעת רבנו והראב"ד דס"ל דבאמת אין בהמת השותפין פטורה ממעשר אא"כ מטעם לקוח. ומ"ש רש"י וטעות הוא בידם כשהוולדות לקוחין כו' אבל הלוקח עשר בהמות וילדו חייב והכא לגמרי פטר להו כו'. הרי באמת כ"ר פ"ו מה' בכורות ה"י וז"ל ועדיין לא ילדו להן ברשותן אחר שיתוף זה השני ע"כ ואין הכרע ממשנתינו דלגמרי פטר להו אפילו ממה שילדו אח"כ וכמ"ש בפי' המשנה וסוברים הרמב"ם והראב"ד דודאי הטעם משום לקוח ולא משום שותפות. חדא דלשון המשנה קנו מתפיסת הבית חייבין קשה לפרש"י דהא לקוח הוי ולזה נדחק רש"י וגריס וקנו בתפיסת הבית בבי' ור"ל שירשו ועדיין מגומגם למה האריך הל"ל יכול אפילו אחין בתפיסת הבית. ותו דא"כ דשותפין פטורין ממעשר מגזרת הכתוב האיך קאמר ל"ש אלא גדיים כנגד תיישים דאין ברירה הילכך הולדות שבשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח והעתידין לבא פטורין משום שותפות וכמו שהסביר רש"י בבכורות דנ"ו ע"ב דמש"ה נמי בטלה הירוש' ותפיסת הבית ע"י חלוקה ראשונה שחשובה מקח משא"כ כשחלקו גדיים כנגד גדיים חשיב ירושה מכח ברירה ושפיר כשנשתתפו שנית חזרה תפיסת הבית למקומו וולדות שישנן בשעת חלוקה לא נפטרו משום לקוח ולא העתידין לבא פטורין משום שותפות. וזה דוחק דנהי דמכח ברירה לא חשיב החלוקה מקח אכתי מצד הסברא חלוקה הוית ואדרבה מכח הברירה הוית חלוקה אלימתא וכשנשתתפו הוו כשאר שותפין דעלמא ואמאי יחזור תפיסה למקומה. ותו דמשמעות המשנה דהך בבא דהאחין השותפין מוסב ארישא דהלוקח או שניתן לו במתנה פטורין ממעשר בהמה. ואלו היה מתורת שותפו' הוי למתני' להקדי' דבהמת שותפות פטורה ממעשר ותו דבאמת שותפות חייב במעשר בהמה דבחולין דקל"ו ע"א מעשר אע"ג דכתיב מעשר דגנך דילך אין דשותפות לא כ"ר מעשרותיכם ובבכורות דנ"ג מפורש דמעשרותיכם בב' מעשרות הכתוב מדבר א' מעשר בהמה וא' מעשר דגן ועמ"ש פ"א מה' תרומות ומש"ר פ"ד מה' תרומות ה"ח ובפ"ב מה' מעשר ה"ב ולקמן בפרקין הט"ו דדין מעשר בהמה ומעשר דגן שוין דכל שנלקח אחר זמן חיוב נפטר ביד לוקח אבל הלוקח קודם זמן החיוב ונתחייב ביד הלוקח (ובודאי כי היכי דשותפות חשיב מקח לענין מעשר בהמה ה"ה לענין מעשר דגן והשמיטו רבנו שאין דרכו להביא מה שלא נתפרש בש"ס) הילכך מודה הר"א דשותפות בהמה חייבת במעשר והא דבברייתא דריש יהיה לך ולא של שותפות היינו כשנשתתפו בבהמות דגלי קרא דשיתוף חשיב כמקח (א"נ דגלי קרא דמקצתו לקוח פטור משא"כ במעשר דגן דשותפות דהיינו מקצתו לקוח חולין וטבל מעורבין בו ומש"ה לא הוזכר דין שיתוף במעשר דגן א"נ הואיל דמ"מ לקוח חייב מד"ס דאדרבה מקח קובע מד"ס) דבהכי ניחא דנקיט קנו מתפיסת הבית חייבין במעשר בהמה הנולדים מהן אח"כ דלא חשיב לקוח ובהמת שותפין חייבת בבכורה. וניחא הא דאמר ל"ש אלא גדיים כנגד תיישים דאיירי באחין או שותפין שחלקו ולא חזרו ונשתתפו דנמי פטורין ממעשר בהמה דהחלוק' נמי חשיב מקח והיינו דתנן פ"ק דחולין ובמס' שקלים רק רישא דמתני' ולא איירי כלל בקנו מתפיסת הבית או שחלקו ואחר כך נשתתפו אלא איירי כמש"ר בפי' המשנה שקלים דכל זמן שהן שותפין מה שנולד במשך השותפות חייב במעשר דהא אינו לקוח ופטורין מקלבון שהם כאדם א' ומשחלקו כיון דאין ברירה חשיב כמקח ונפטרו הולדות בשעת חלוקה וכיון שנתפרדו חייבין בקלבון וכ"כ בפ"ק דחולין. ועלה דרישא שפיר קאמר ל"ש אלא גדיים נגד תיישים דאין ברירה וחשיב מקח משא"כ גדיים נגד גדיים יש ברירה ולא חשיב החלוקה מקח מש"ה חייבין במעשר הולדות שהיו בשעת חלוקה וגם חייבין בקלבון שהרי נתפרדו ואנן קי"ל כר"נ דאפילו גדיים כנגד גדיים אין ברירה. משא"כ כשנשתתפו אח"כ אע"פ שחלקו תחלה גדיים כנגד גדיים מודה רב ענן דפטורין ממעשר דנהי דהחלוקה לא מקרי מקח השיתוף מקרי מקח וזה ברור. ומודה הראב"ד בכל זה דלענין מעשר דין השותפין כדין האחין דהחילוק והשיתוף מקרי מקח אלא דפליג לענין קלבון דדוקא האחין שהן שותפין בתפיסת הבית ה"ל כאלו עדיין אביהן שוקל בעדם ופטורין מהקלבון משא"כ שותפין דעלמא חיוב הקלבון אקרקפתא דגברי מנח ולא על כיס השותפות ואין סברא שהשותפות יפטור אותן מקלבון ומש"ה מוחק הראב"ד הוי"ו וגורס האחין השותפין דשותפין דעלמא חייבין במעשר מה שנולד ברשותם דליכא מקח וגם בקלבון וליישב דברי רבנו י"ל דהיינו הא דגרסינן בגוף הירושלמי ד"ו וז"ל ר"א אמר ר' שמי בעי מפני שעשייתן כאדם א' לענין מעשר בהמה את פוטרו מן הקלבון א"ל לא שנייה היא שהוא נותן סלע א' שלמה. מעתה אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון ותנינן חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה ע"כ. וה"פ דרב שמי מקשה קושיית הראב"ד דמהיכי תיתי לפטור שותפין דעלמא מקלבון וא"ל דל"ש דבדין הוא דכיון שכיס השותפות חייב סלע א' שלמה א"צ ב' קלבונות. ולזה פריך דא"כ דשותפין כאדם א' לקלבון משכחת לי' להפך דכשחלקו וחזרו ונשתתפו חייבין במעשר