מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קיז

אין ממשכנין איידי כהנים דחייבין מדינא ותובעין ולא ממשכנין וכשלא הביא ב' שערות א"הנ דאפילו לתבוע אין תובעין. ועדיין סיפא דירושלמי צריך ביאור דרמי רישא אסיפא דרישא נקיט אין ממשכנין אבל תובעין וסיפא נקיט דאין תובעין אלא אם שקלו מקבלין מידם ומשני כאן כשהביא כו' ורבנו לא חילק בזה. והנכון דה"ק דכל פחות מבן י"ג שודאי לא הביא אין תובעין היה בן י"ג וספק הביא ונשרו תובעין ואין ממשכנין אא"כ ודאי הביא. והוקשה לרבנו התינח קטנים נשים ועבדים מאי איכא למימר ולזה תירץ דנשים ועבדים אם היו רגילין ליתן תובעין אותן. ומש"ר או הוא עתיד ליתן ר"ל שקרוב להביא ב' שערות והיינו שכ"ר בדרך שלילה שתובעין אותן דרך רשות משא"כ כהנים תובעין דרך חיוב אלא שאין ממשכנין. פרק ב

ה"א שתי תיבות כו' כתב הכ"מ ומדקתני שופרות במדינה מכלל דשתים היו:

וזה דוחק די"ל בכל מדינה שופר א' והתי"ט מדקדק דתיבת שופרות מיותר לגמרי דהל"ל וכך היה במדינה. ומ"מ קשה טובא דבירושלמי גרסינן מתני' בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש אבל לא במדינה. איברא באמת גוף הענין תמוה דלמה לא יגבו במדינה עתיקין דהיינו שקלים שנשארו חייבין משנה שעברה ובהכרח האמת כן שאף במדינה גובין ממי שלא שקל בשנה שעברה אלא דה"ק דין שקלים עתיקין במקדש ולא במדינה דבמקום שהיה יכול לשקול בזמנו קודם תרומת הלשכה בר"ח ניסן הרי שאיחר להביא אחר ניסן כיון דקיי"ל תורמין על הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה הוי ליה תוך שנה זו שירי לשכה חדתין ומשהגיע ניסן הבא נעשו עתיקין. משא"כ במדינה שלא היה יכול להביא קודם ר"ח ניסן מחמת מרחק הדרך ואפילו מקום קרוב מהלך יום משהגיע ר"ח ניסן שאי אפשר שיבואו השקלים למקדש היום אינם נעשים שירים. ר"ל דאע"ג דקיי"ל לקמן ה"ט תורמין על הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות אחר ר"ח ניסן מ"מ החילוק דבמקדש דהיינו בירושלים העתיד לגבות אינו נעשה שירים ולא עתיקין לשנה הבאה אלא תורמין מהן לשנה הבאה דאע"ג דבשעת תרומה מתכוון על העומד לגבות היינו כדי שיהיה להן חלק בקרבנו' צבור ומ"מ אין נעשין שירים אלא הגבוי בירושלים אע"ג שלא הובא לתוך הלשכה כיון שראוי לבא ובידו להביאו לתוך הלשכה קודם ר"ח ניסן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וה"ל כמונח בלשכה ונעשה שירים וממילא כשיבא למקדש תוך שנה נעשו עתיקין בניסן הבא שאין תורמין ממנו משא"כ במדינה אפילו מה שנגבה קודם ר"ח ניסן כיון דמשהגיע ר"ח ניסן א"א להביאו למקדש הוי מחוסר מעשה מש"ה אע"ג שתורמין על הגבוי שלא הגיע למקדש כדי שיהיה להן חלק בקרבנות ציבור אינם נעשין שירים הילכך כל השקלים שלא הגיעו למקדש ממדינה אפילו מכמה שנים אינם נעשין שירים ולא עתיקין ודינם כחדתין דמותר לתרום מהן לשנה הבאה (גם י"ל דאפילו בירושלים דוקא מה שבא למקדש עצמו לתוך הלשכה הוא דנעשה שירים בשעת תרומה ועתיקין לשנה הבאה משא"כ כל הגבוי אפילו בירושלים אם לא הגיע ללשכה ובשעת תרומה אינו נעשה שירים ותורמין מהן לשנה הבאה דנקראין חדתין ולא עתיקין) וחילוק זה נתבאר בדברי רבנו ממ"ש בפרקין ה"ד והכל מתקבצין למקדש דמשמע דבין שקלי שנה זו ובין שקלי שנה שעברה הבאין ממדינה מתערבין דאל"ה ה"ל לרבנו לפרש דשקלי שנה שעברה הבאין מהמדינה יפלו לשופר השני שבמקדש של עתיקין א"ו אין עתיקין במדינה והכל מתקבץ ללשכה לתרום ממנו לשנה הבאה. והא דהיו שתי שופרות במדינה ולא סגי בשופר אחד שיפלו בו חדתין ועתיקין משום שהגבאים כדי שלא יתבלבלו בחשבון היו גובין חדתין בפ"ע ועתיקין בפ"ע זה גובה שקלי שנה זו וזה גובה ע"פ פנקס הנשאר חייב מאשתקד ואחר הגבייה טרם ששלחו למקדש היו באמת מערבין השופרות כיון דלהכל דין חדתין. ולפ"ז י"ל הא דקאמר בירושלמי מתני' בתקלין חדתין כו' מוסב אבבא דסיפא דתנן בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או נאבדו אם נתרמה תרומה נשבעין לגזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר כו' כמש"ר פ"ג ה"ח ולא מתוקמא אלא בחדתין דאי בעתיקין כיון דתורמין על העתיד לגבות הרי תמיד כבר נתרמה תרומה בשנה שעברה א"ו בחדתין וה"ק אם נגנבו אחר ניסן ה"ז נשבעין לגזברין נגנבו קודם ר"ח ניסן נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן. ולזה מסיק אין עתיקין במדינה ושפיר איירי מתני' אפילו בשקלי שנה שעברה דבנגנבו קודם ר"ח ניסן שוקלין תחתיהן דאע"ג שתורמין על העתיד לגבות אין לשקלים שבמדינה דין שירים ועתיקין וכמ"ש

שם ה"ב שמינית למותר חטאת. הכ"מ הראה מקום להירושלמי והתוספתא ואשתמיטתיה שהוא גמר' ערוכה וארוכה מנחות דק"ח והש"ס מדחה שם כל הדעות שבירושלמי ומסיק רנב"י כר' אושעיא דאלו הן הששה כנגד מותר החטאת ומותר אשם מותר אשם נזיר ומותר אשם מצורע ומותר קינין ומותר מנחת חוטא וכן הוא סתם גמרא מנחות דק"ז ששה לנדבה כנגד מי כו' וכן אשתמיט סוגיא זו להכ"מ פ"ה מהפ"המ ה"ח על מש"ר מותר לחמי תודה ירקבו שזה נלמד מדין מותר לחמי נזיר שבירושלמי שקלים והרי הוא מפורש במנחות דק"ח (גם איתא במנחות דף ד' מנחת קנאות מותרה נדבה ולא ראיתי לרבנו שהזכיר דין זה) ועיין לח"מ פ"ה מהפה"מ ה"ח והוא ראה סוגיא זו ותמה על רבנו דלר' אושעי' השופר י"ג מותר מנחת חוטא ורבנו כ' במקום השופר י"ג מי שהתנדב מעות לעולת בהמה גם הקשה שם שרבנו פסק בתרתי ירקבו בין מותר עשירית איפה בין מותר לחמי תודה ונדחק שם וגם הוא לא השגיח דבהדיא כ"ר פ"ה מהפ"המ דהמפריש מנחת חוטא והותירה המותר יבא מנחת נדבה נראה מזה דרבנו סובר דאע"ג דר' אושעיא מפרש ששה לנדבה שהשופר י"ג מותר מנחת חוטא מ"מ מודה ר"א דאין מותר שופר י"ג דומה לאינך חמשה דאינהו יפלו לנדבה לעולת בהמה לקיץ המזבח משא"כ השופר י"ג מותר